איך לגרום לה לחבב אותי מבלי לצאת מטרידן?

בתחילתו של קשר אתה כל הזמן מגשש. למרות שהיית כבר בקשר יותר מפעם וגם יותר מחמש פעמים, בתחילתו של התהליך אתה מוצא את עצמך חסר תובנות לחלוטין. אין מדריך הפעלה שיסביר לך מה צורת השימוש הנכונה בדבר הזה. אתה לא בטוח אם זה עובד על סוללות ואם בכלל צריך להטעין את זה או לפורר מלמעלה קצת אבקת חשמל. אתה רק יודע שבינתיים זה עובד.

עוד בנושא:

על הדשא באוניברסיטה: התחלות חדשות

אובססיה: איך לשלוט במצבים של חוסר שליטה?

בוא ננסה להתחיל זוגיות מהסוף להתחלה

שאלת התקשורת ביניכם היא מהמהותיות, לא סתם קוראים לזה קשר, ואותן סוגיות מתעוררות כל פעם מחדש: כמה זה יותר מדי להתקשר וכמה זה פחות מדי? האם להגיד לה בסיום השיחה בטלפון מתי יהיה מועד השיחה הבא, או לשמור על אופציות פתוחות ובלתי מתחייבות? האם להוסיף בתחילת השיחה איתה הודעה אוטומטית שמבהירה שחלק מהשיחות שלכם מוקלטות מראש למרות שזה שקר מוחלט, רק בשביל שהיא תדע שגם אתה זוכר כל פרט וכל מילה?

האם לשלוח לה מסרון מיד בתום הדייט או לחכות עם זה, לתת לדברים להירגע? האם להוסיף סמיילי פשוט בוואטסאפ או בסקייפ או בפייסבוק, אחד כזה שקורץ או רוקד או חס וחלילה שולח נשיקה? או שמא זה כבר יותר מדי מתחנף?

כל כך הרבה שאלות ורק דבר אחד ברור – אל תנסה למצוא סיבות לשלוח לה אמוטיקונים מיוחדים רק בשביל להרוויח נקודות על יצירתיות. דבר ראשון: היא עלולה לפרש את המסר שלך בצורה לא נכונה כשתשלח לה ציור של כלב בתשובה לשאלתה "מה אתה רוצה לעשות הערב", ודבר שני, זה פשוט אינפטנטילי. תפסיק.

משקיען או קרציה?

הגבול הדק הזה בין משקיען לבין קרציה תלוי מאוד בזוגית שלך, אבל תלוי מאוד גם בך. יכול להיות שזה חלק ממך ואתה באמת רוצה לתת, רק שזה קצת יותר ממה שהיא צריכה או יכולה להתמודד איתו. גם ממנת יתר של דובוני אכפת-לי אפשר להקיא, כי כמה ורוד ולבבות כבר בנאדם אחד יכול לספוג מבלי להזדקק לתמיכה תרופתית מתאימה?!

חשוב גם לזכור שאם עובר עליך יום משעמם בעבודה, זו לא סיבה להציף אותה במייל בתמונות של חיות עושות פרצופים מוזרים (למשל חתול עומד בשמש הקופחת במדבר עם מעיל גשם). עליך לזכור שיש לה עבודה אמיתית, גם אם אתה עדיין לא סגור על הגדרת התפקיד שלה. יש לה בוסים (אלא אם היא מובטלת), ולקוחות ואין לה ממש ראש או זמן לשטויות של אלו שעדיין תקועים בתיכון. בקיצור, חשוב שתשמור לעצמך את משבצת המתעניין והאכפתי, אבל תמנע מאיוש משבצת הסוהר.

וכמו בכל דבר אחר – אוכל, שיחות על פוליטיקה, סודוקו – חשוב לעשות את זה אבל חשוב מאוד לא להגזים. חשוב לאכול בשביל לחיות, אבל יותר מדי זה משמין. חשוב לדבר על פוליטיקה בשביל להיות בעניינים, אבל יותר סתם מעלה את לחץ הדם. חשוב לפתור משחקי מחשבה בשביל לאמן את המוח, אבל יותר מדי הופך אותך לחנון. וחשוב להיות איתה בקשר כדי לא לאבד אותה, אבל יותר מדי והיא תרצה ללכת לאיבוד.

סתם רציתי לשמוע את הקול שלך

אגב, בשלב מסוים בקשר, אם הוא בריא וטוב ושנינו מתקדמים פחות או יותר בקצב מתואם, השאלות הללו מתמוססות מאליהן. כי כשיש קשר טוב התקשורת פשוט עובדת. בתחילתו של קשר אני מוצא את עצמי מתלבט ומתחבט, כמה להתקשר וכמה לא.

אבל באיזה שהוא שלב, אני עוד לא יודע איזה, אני פשוט מפסיק לחשוב על זה. זה הופך להיות אינסטינקט. אני רוצה לדעת מה שלומה ואיך עברה הפגישה הזו של הבוקר ומה היא מתכננת להיום בערב והאם היא תרצה לכלול אותי בתכניות הללו, ואני מחכה ממנה לתשובה אם היא באה לדבר הזה עם החברים שלי ואני פשוט... מתקשר.

אין כבר את החשש שאולי היא לא תענה, שאולי היא תסנן. אין את החשש שלא יהיה לי מה להגיד. כי אם באמת לא יהיה לי מה להגיד, תמיד אוכל להשתמש במשפט הכובש: "סתם רציתי לשמוע את הקול שלך".

הצחקוק/ההסמקה יצאו ממנה באופן כמעט בלתי נשלט, ואז אתה יכול להוסיף את השאלה אם היא כבר פתחה את המייל עם החתול במעיל הגשם. התשובה הנכונה מבחינתה תהיה: "תמיד אמרתי שאי אפשר לסמוך על דני רופ".

בואו להיות חברים של ערוץ יחסים בפייסבוק