שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    ח"כ תעשו זאת נכון. כללים לפרלמנטרים החדשים
    כשאתה אומר לעצמך "בואנ'ה, אני אמרתי את זה?", אתה מבין לאן הגעת. למצוא חברים במחנה היריב, להעמיד את הדוברת במקום ולא לירות לכל הכיוונים - היו"ר הוותיק וח"כים שנכנסים לקדנציה שנייה למדו מהניסיון ומספקים טיפים לבשר הטרי. וגם: מהם הפינוקים, מהם הכללים ומה קורה במזנון?

    בשבוע הבא יתכנסו חברי סיעת הבית היהודי לשני ימי עיון שתיאם ח"כ אורי אורבך, שבהם ילמדו את רזי ההתנהלות בכנסת. בימים האחרונים, מספר אורבך, פנו אליו רבים מהחדשים וביקשו עזרה. "חלקם מפחדים, באופן טבעי, שזה קשה מדי ומסובך מדי ושהם לא יודעים לאן באמת הם הולכים. צריך להרגיע אותם".

     

    כל העדכונים, ההצבעה המלאה והפרשנויות באתר הבחירות של ynet 



     

    כשנכנסים לכנסת, טוען אורבך, מגלים מציאות שונה וכללי התנהלות אחרים במקצוע המורכב. "היו לא מעט פרופסורים, רבנים או אנשי צבא שהלכו פה לאיבוד. חלק ציפו לרמת דיון או התנהלות אחרת, אנשי צבא למיניהם שהיו רגילים לחלק פקודות גילו שזה לא עובד יותר ככה. הכנסת היא המקום הכי משעמם והכי מעניין בארץ, אתה יכול למצוא את עצמך בדיון משמים שלראות צבע מתייבש על קיר יותר מעניין ממנו, ולידו חדר עם הדיון הכי מרתק שיש".

     

    זה יתחיל ב-5 בפברואר. לכנסת ישראל ייכנסו מספר שיא של 54 ח"כים חדשים, 48 מתוכם לא ישבו מעולם בכורסאות העור במליאה. עוד לפני שילמדו להתמצא במשכן רחב הידיים וישננו את הדרך מהלשכה אל חדרי הוועדות ובחזרה, הם יקבלו שורה של כלים לעבודתם הפרלמנטרית וגם לא מעט כיבודים ותנאים נלווים:

     

    • משכורתו של חבר כנסת עומדת על כ-38 אלף שקל ברוטו.
    • מלבד לשכה בכנסת ושני עוזרים (מי שמקבל תפקיד יו"ר ועדה זכאי לעוזר נוסף מלבד צוות הוועדה שעומד לרשותו), מקבל כל ח"כ נכנס גם סלולרי ורכב צמוד, שכולל דלק חופשי ומנוי לכביש 6.
    • 49 אלף שקל בשנה מוקצים למה שמוגדר "הקשר עם הבוחר", לאלו שזוכרים אותו.
    • בכנסת יודעים שנבחרנו אוהבים לא רק את הבירה, אלא גם את מדינת תל אביב והסביבה, ולרשותם עומד תקציב של 19 אלף שקל עבור "לשכה". חלק מחברי הכנסת שוכרים משרד נוסף, באזור תל אביב.
    • חוק החסינות הופך את חברי הכנסת לחסינים מפני תביעות דיבה, חיפוש בדירתם, האזנות סתם, חיפש בגופם או בחפציהם (אלא במקרים חריגים כמו סיוע למדינות אויב).

     

    כמו לצעוק בטיול שנתי

    עד עכשיו, נשמע מפנק. אבל מיד אחרי שיקבלו את התנאים הללו יאלצו ללמוד גם את כללי המשחק, ואלו לא פשוטים כלל וכלל. אפילו אורבך, מהח"כים הוורבלים ומי שיודע חשיפה מהי, מודה שהפער בין איך שנתפשת עבודת הכנסת לעבודה עצמה הוא גדול. "כשאתה נכנס לכנסת בפעם הראשונה, אתה מגלה שאתה בתוך אקווריום - רואים אותך ורואים לך הכול. ופתאום משפט שאמרת בתוך וועדה, מוצלח ופחות מוצלח, הופך לכותרת ב-ynet ולפעמים זה גם מעורר מהומה. זה הזכיר לי טיולים שנתיים בילדות, כשנעמדת על צלע הר וצעקת את שמך והשם חוזר בהד".

     

    כשזה קורה, טוען אורבך, קשה שלא להתמכר. "זה יכול לסחרר אנשים, אתה אומר לעצמך - 'בואנה, זה אני אמרתי את זה? אפשר להתנסח מחדש?'. אתה רוצה כל כך שיידעו ישר מי אתה וזה לגיטימי לשאוף לא להיות אלמוני, אבל צריך לתת לזה זמן. לכן העצה הכי טובה שאני יכול לתת לחדשים היא לבוא במתינות. בהתלהבות מתונה. כמו רץ

    במרתון ולא רץ ל-100 מטר.

     

    "המשפט הזה מהסרט 'מבצע סבתא' - לפתוח הכי חזק שאפשר ולאט לאט להגביר? אז זהו, שבכנסת אתה מבין שזו טעות ואסור לנהוג ככה. יש בכנסת היוצאת, למשל, ח"כים מוצלחים כמו זאב אלקין ויריב לוין שקנו את שמם הטוב גם בלי להיות מפורסמים ברגע".

     

    לכן, מציע אורבך, "החדשים צריכים לבוא עם נכונות ללמוד. לא כולם יודעים הכול, גם לי יש מה ללמוד, בעיקר סוגיות טכניות כמו איך מנסחים הצעת חוק למשל. צריך לקחת עוזרים פרלמנטריים מנוסים, למצוא את התחומים שמעניינים אותך ולהיות פתוח לתחומים אחרים שיכולים לעניין אותך בהמשך. יש כל מיני סוגי ח"כים - מצטייני מליאה, שועלי ועדות או פוליטיקאים שתופרים קצוות בחדרם, ביטחוניסטיים או כלכליים. אין מתכון מנצח. אבל דבר אחד בטוח - אם בוחנים לאורך שנים מי ח"כ טוב, מגלים שזה לא אלה שנכנסו כרוח סערה אלא כאלה שנבנו לאט".

     

    אבא עזר, אבל ממש לא רק

    ח"כ אורלי לוי מהליכוד-ביתנו מתארת את הימים הראשונים בכנסת כבית ספר. "זה ממש כיתה א', אתה צריך לשבת וללמוד, להכיר, לתהות על קנקנם של אנשים. אני לא הגעתי לכנסת בלי רקע, ידעתי פחות או יותר לאן אני נכנסת והיה לי מורה פרטי שהנחה אותי בעיקר בעניינים הפרוצדורליים (אביה, השר לשעבר דוד לוי, ר"מ). ועדיין זה לא פשוט וצריך זמן".

     

    דוד לוי מצביע בבית שאן. הפעם לא היה צריך להתלבט בין מחל לבת (צילום: חגי אהרון) (צילום: חגי אהרון)
    דוד לוי מצביע בבית שאן. הפעם לא היה צריך להתלבט בין מחל לבת(צילום: חגי אהרון)

     

    אז מה צריך לדעת, על קצה המזלג? העברת חוקים בכנסת היא תהליך ארוך ומסורבל ועל מנת שחקיקה לא תהפוך לגימיק תקשורתי בלבד, יש להכיר היטב את הכוחות הפועלים, את מורכבות ההליך, ולבחור את השותפים הנכונים לעבוד איתם על טיוטת ההצעה כדי שתבשיל להיכנס לספר החוקים.

     

    חוקים פרטיים מוגשים למזכירות הכנסת ומחויבים בקריאה טרומית ולאחר מכן לעוד שלוש קריאות. גורלם של החוקים נחרץ בדרך כלל בוועדת השרים לענייני חקיקה,

     שם מחליטים נציגי הממשלה אם לתמוך בחוק או להפיל אותו - ובהתאמה נוהגים (למעט מקרים חריגים) כל חברי הקואליציה במליאה. נימוקים משכנעים של חבר הכנסת ויחסים קרובים עם השרים - בהנחה שהתקציב שדורש החוק אינו גבוה - יובילו במקרים רבים לכך שהוא יעבור.

     

    אלא שבין כל קריאה במליאה, החוק עובר גם לוועדה הרלוונטית בכנסת לצורך ניסוח, ליטוש של הסעיפים ואישורם. חבר כנסת ערני יצטרך להקפיד בדיוני הוועדה שהחוק לא "יעוקר" ושהמטרה העיקרית שלשמו הוגש תושג גם לאחר שעברה את השלבים הללו.

     

     

    "אני ממליץ לקרוא חומר, לא להסתמך על כותרות או משפטי פתיחה, להיכנס לעובי הקורה ובעיקר לבחור תחום מוגדר שבו תתמקצע או שניים", אומר ח"כ ניצן הורוביץ, שמתחיל קדנציה שנייה. "לא הכול מהכול בלי שום ייחוד. מי שמנסה לבלוע הכול בכנסת נשאר בלי כלום. להיות ח"כ זה מקצוע לכל דבר, הכנסת היא מקום מורכב וצריך מהר מאוד ללמוד את הנהלים והכללים כדי לא לטבוע. זה בעיקר הדברים שאינם רשומים בתקנון, כללי ההתנהלות וההתנהגות במשכן".

     

    החברים של הורוביץ במרצ: זנדברג ורוזין נכנסו, וילן לא (צילום: אבישג שאר-ישוב) (צילום: אבישג שאר-ישוב)
    החברים של הורוביץ במרצ: זנדברג ורוזין נכנסו, וילן לא(צילום: אבישג שאר-ישוב)

     

    במפלגתו של הורוביץ שלושה ח"כים טריים, מיכל רוזין, עיסאוי פריג' ותמר זנדברג, אך השתיים כבר הספיקו להיות עוזרות פרלמנטריות ומכירות את הכנסת מבפנים. "הבעיה היא ברשימה כמו של לפיד, שלכולם זו תהיה הפעם הראשונה", אומר מספר 3 במרצ. "רובם אפילו לא הכירו את הכנסת מתפקידם הקודם. לי היה את ג'ומס (חיים אורון, ר.מ) המנוסה שהדריך וסייע ולימד אותי איך לארגן קבוצה של תמיכה בהצעותיי, איך מעבירים חוק, מול מי בממשלה אתה עובד. זו תורה שלמה".

     

    אז מהם הטיפים של הורוביץ בקיצור?

    • מצא ח"כ ותיק ומנוסה שתוכל להתייעץ איתו .
    • צור קשרים חברתיים ושיתופי פעולה רבים ככל שניתן עם ח"כים אחרים מכל הקבוצות הפוליטיות.
    • צור קשרים חברתיים מחוץ למחנה שלך.
    • תתמקצע.
    • אל תבלע יותר מדי תחומים.
    • ובעיקר - תעשה את זה מהר.

     

    כשאני ובני בגין נכנסנו

    גם יו"ר הכנסת ראובן (רובי) ריבלין מנדב עצות דומות לח"כים החדשים: "חשוב לזכור שאנשים שבולטים בשבועות הראשונים ומנסים לעשות הכל כדי להגיע לכותרות, נעלמים אחרי מספר שבועות. שורות קטנות כל יום יוצרות רושם על הציבור יותר מכותרות. הברק מאיר ואחרי זה יש רעם והוא נעלם".

     

    אנסטסיה מיכאלי לא תהיה שם הפעם לעשות בושות (צילום: גיל יוחנן) (צילום: גיל יוחנן)
    אנסטסיה מיכאלי לא תהיה שם הפעם לעשות בושות(צילום: גיל יוחנן)

     

    ריבלין נזכר בימיו הראשונים במשכן. "כשבני בגין ואני נכנסנו לכנסת ב-1988, זו היתה תקופה שחבר כנסת היה נואם רק מספר חודשים לאחר שנבחר, והיה ידוע שבגלל זה גם הנאום שלו ישאיר רושם רב. הייתי מציע לח"כים החדשים לא לקפוץ לדבר דברים שאינם ממשמעותיים, ולייחד את נאומם הראשון לנושא אחד וכזה שהם בקיאים בו".

     

    זו תהיה הכנסת השמינית של ריבלין, מהן שתיים כיו"ר. "באים אנשים נפלאים מבחוץ שיכולים להשפיע על הכנסת בצורה רחבה ומשמעותית, אבל לצערי הרב, לא פעם נוצר מצב שאנשים מהאקדמיה, מהעיתונות, מצה"ל ומהשוק החופשי, במקום שישפיעו על הכנסת, הכנסת משפיעה עליהם. במקום שיעלו את הכנסת לרמתם, הם יורדים לרמתם של חברי הכנסת שעושים פרובוקציות. אני מציע להם - תהיו אתם. נבחרתם כי אתם אנשים מצוינים ותמשיכו להיות כאלה. הקפידו ליזום הצעות חוק ולא הצהרות חוק".

     

    אכלנו כמה דברים טובים

    אבל בין הליכי חקיקה יש גם הפוגות. את הצבע במשכן מספקים שלושה מזנונים: מזנון חלבי, מזנון אורחים עם מחירים עממיים ומזנון הח"כים. שם, יגלו החדשים בהמשך, מתרחשים הדברים הגדולים באמת. מי שמעוניין לטפח את תדמיתו העממית (יש ח"כים מכהנים שנוהגים לעשות זאת) יקפיד לאכול במזנון האורחים. ארוחה במזנון הח"כים עולה כמעט כפול ממחיר האורחים. סביב האוכל והשתייה בדרך כלל נרקמים קשרי העבודה בין הח"כים, העוזרים, הלוביסטים, העיתונאים ושאר בעלי התפקידים.

     

    עממי או לא, פה קורים הדברים החשובים באמת (צילום: דן בלילטי) (צילום: דן בלילטי)
    עממי או לא, פה קורים הדברים החשובים באמת(צילום: דן בלילטי)

     

    שם, למשל, אפשר לחפש פרטנרים מפתיעים. "הכי חשוב לחפש שותפים לעשייה, לאו דווקא מהמחנה הפוליטי שלך", מזכירה אורלי לוי. "אילן גילאון ממרצ הוא אחד החברים שלי, ואין לי הרבה חברים בכנסת. יחד עם גילאון וח"כ עפו אגבאריה (חד"ש) הצלחנו לעשות דברים יחד ולעצור דברים בעניינים החברתיים. רב הדומה על השונה. לכן תבדקו מי יכול לעבוד יחד איתכם, למי הדברים שאתה רוצה לטפל בהם נוגעים ללבו".

     

    לדברי אורלי לוי, המתכון הבטוח לשגיאות הוא ביטחון מופרז. "יש יהירות אצל אנשים שמגיעים לכנסת בתחושה שהם באים לשנות עכשיו את העולם. אי אפשר לשנות את העולם בצעד אחד, אלא בצעדים קטנים". היא יכולה להצביע על טעות אחת שעשתה בתחילת דרכה, שאותה מומלץ לחדשים להפנים.

     "צריך לבחור צוות טוב. כח"כ יש לך שני עוזרים פרלמנטריים וצריך לעבוד יחד ושכולם יעשו הכול, ובעיקר יענו לפניות ציבור. יש לפעמים בעבודת צוות, וגם לי זה קרה בהתחלה, תחושה שלא ברור מי הבוס ומי העוזר ואם לא נעים לך להגיד לדוברת לעשות פניות ציבור כי היא דוברת, אתה לא עושה את עבודתך נאמנה.

     

    "רוב הפניות מצד אנשים חלשים שמטורטרים ממקום למקום נפתרות במהירות, וכל שצריך זה לקשר את האדם הנכון למקום הנכון ולומר לפונים את זכויותיהם. את זה אפשר לעשות בעבודת צוות נכונה ולהישאר אמיתי, כי זיופים לא מחזיקים לאורך זמן", מסכמת לוי.  

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מזנון הכנסת. יותר חשוב מהמליאה?
    צילום: דן בלילטי
    רובי ריבלין. הברק מאיר, יש רעם והוא נעלם
    צילום: אוהד צויגנברג
    אורי אורבך. מבצע סבתא? זהו, שלא
    צילום: גור דותן
    ניצן הורוביץ. היה לי את ג'ומס
    צילום: אוהד צויגנברג
    אורלי לוי. אין לי הרבה חברים בכנסת
    צילום: אוהד צויגנברג
    מומלצים