שתף קטע נבחר

החיים אחרי איידול

דידי בנעמי, בת לאב ישראלי ואם אמריקאית, מספרת על חווית "אמריקן איידול" ועל המשך המאבק להכרה אחרי אי הזכיה בתחרות

עוד הרבה לפני מוניק בן אבו (“דה ווייס") ושירה גבריאלוב, שהתברגה בשבוע שעבר ל"אמריקן איידול", הייתי דידי בנעמי. דידי – במקור ורד – הגיעה לשלב הסופי של "אמריקן איידול", בעונתה התשיעית, ובלטה כאחת מעשרת המועמדים לתואר איידול אמריקאי בתחרות הריאליטי הפופולארית של פוקס.

 

זו הייתה העונה האחרונה בהשתתפותו של יוצר התוכנית, סיימון קאוול, וצופים בעלי רדר לישראלים חשדו מן הסתם שהבחורה היפהפיה עם שם המשפחה המוכר היא בעלת שורשים ישראלים. ואכן, דידי בנעמי היא בת לאב ישראלי ואם אמריקאית מטנסי. "כשאחותי הייתה ילדה קטנה", היא מסבירה את שמה, "היא לא יכלה לבטא את השם 'ורד' וקראה לי דידי, וככה נדבק לי הכינוי הזה".

 

 

בנעמי, 26, הגיעה כמו צעירים רבים ללוס אנג'לס במטרה לכבוש את העיר ולהצליח כזמרת/שחקנית. ארבע שנים אל תוך תקופת מגוריה בעיר, במהלכן היא התפרנסה מעבודת מלצרות, היא החליטה להעיז וללכת לאודישנים של אמריקן איידול. צוות השופטים התרשם מהצעירה בעלת הקול המיוחד והמראה המצודד ומיהרו לצרף אותה לשורות התוכנית. בנעמי הצליחה להתברג לרשימת עשרת הזמרים הפיינאליסטים ואז נשרה. היא "מאשימה" את ליל הסדר, שנפל בדיוק ביום בו נתנה את הופעתה האחרונה. "כל האנשים שלי ישבו לחגוג ביחד את ליל הסדר, מה הפלא שלא קיבלתי מספיק קולות אותו הערב?" היא אומרת בצחוק.

 

השיר האחרון אתו הופיעה דידי היה What Becomes of the Broken Hearted, שיר שהיה מאוד רגשי עבורה. "השבוע האחרון בתוכנית היה קשה מאוד. המפיקים כל הזמן שאלו אותי, למה את שרה את השיר הזה? הם רצו לדעת איך אני מתחברת לשיר ואני לא רציתי להגיד להם. לא רציתי לגלות להם שיש לי בעיות במשפחה ושאני סובלת בעצמי מלב שבור, לא רציתי לבכות על הבמה יותר. זה היה מאוד קשה. מצד אחד מאוד התחברתי לשיר ומצד שני לא רציתי להראות אמוציות על הבמה ולהתחיל לבכות".

 

למה השיר הזה דיבר אליך כל כך?

"הלב שלי באמת היה שבור. החברה הכי טובה שלי, איתה חלקתי חדר בקולג', נהרגה מספר שנים קודם לכן בתאונת דרכים כשנהגה הביתה באחת החופשות מהקולג'. זה היה מאוד טראומטי עבורי. היא תמיד האמינה בי ובכישרון שלי ובגללה החלטתי לעזוב את הקולג' ולעבור ללוס אנג'לס וללכת אחרי החלום שלי. ליבי היה שבור גם בגלל היחסים שלי עם אבא שלי. אבי ואני לא דיברנו תקופה ארוכה. בילדותי, ההורים שלי כל הזמן רבו ובאיזשהו שלב הוא התחיל לנסוע הרבה מחוץ לטנסי במסגרת העבודה שלו כשופט כדורעף, אז די התרחקנו. כשהייתי בת 14, עזבתי את הבית ועברתי לגור עם הדוד שלי בטנסי כי באיזור שלו היו בתי ספר יותר טובים ועשיתי שם את התיכון שלי. היחסים עם אבי די התנתקו ולא דיברנו במשך תקופה ארוכה. כשהתקבלתי לתוכנית, הקשר חודש והוא עשה כל מה שהוא יכול לתמוך בי והודיע לי שהוא מגיע ללוס אנג'לס. זה מאוד השפיע עלי. לא רציתי שהוא יבוא כי לא יכולתי להתמודד אתו והיחסים בינינו באותה תקופה. רציתי להתרכז בתוכנית ובהופעה שלי וידעתי שיהיה לי קשה מבחינה רגשית אילו הוא היה בא ללוס אנג'לס. בסוף הוא בכל זאת הגיע, בשבוע האחרון שלי בתוכנית, וזה די ערער אותי".

 

ביקשת ממנו לא לבוא?

"כן אבל הוא בכל זאת הגיע ובאותה הזדמנות אמי הודיעה לי שהם מתגרשים. זה היה יותר מדי בשבילי. ידעתי שהיחסים שלהם לא טובים, אבל למרות שידעתי שיש להם בעיות, היה לי קשה להתמודד עם הידיעה שהם מתגרשים ובשבוע שהיה מאוד קריטי עבורי באמריקן איידול. בסוף הם בכלל לא התגרשו".

 

איך היחסים שלכם היום?

"יותר טובים. אנחנו מדברים עכשיו. הייתה לנו שיחה מלב אל לב לפני מספר חודשים. אמרתי לו שאני מבינה אותו יותר היום מאשר בעבר. אני מבינה איך זה להיות במקום זר, לבד, בלי המשפחה והחברים, להרגיש מנותק. גם אני עברתי ללוס אנג'לס לבדי והיה לי מאוד קשה. היום אני מבינה עד כמה לו היה קשה, כי הוא הגיע מישראל לניו-יורק, שם פגש את אמי. אחר כך הם התחתנו וכשהייתי בת שבע, הם עברו לטנסי כי משם אמי מגיעה והיא רצתה להיות קרובה לאביה. אבי היה הישראלי היחידי באיזור. אני לא חושבת שהיה ישראלי אחר ברדיוס של כמה מאות מיילים ואני בטוחה שלא היה לו קל עם זה".

 

היו בכלל יהודים שם?

"מעט. היו שני בתי כנסת באיזור: טמפל בית אל וטמפל אמונה. למדתי שלוש שנים בבית ספר יהודי ואחר כך, בגלל המצב בבית, עברתי לביתו של הדוד שלי, אחיה של אמי".

 

ההורים שלך תמכו בחלום שלך להיות זמרת?

"הם תמכו תמיד ועודדו אותי לשיר, אבל גם רצו שיהיה לי מקצוע שאוכל ליפול עליו אם לא יצא משהו מהמוזיקה. אז נסעתי ללמוד באוניברסיטה בנאשוויל כי רציתי שיהיה לי מקצוע ביד במידה ולא אצליח כזמרת. בקולג' הייתה לי שותפה שכל הזמן עישנה וזה מאוד הפריע לי, גם לרבקה, החברה שלי שנהרגה הייתה שותפה שהיא לא הסתדרה אתה וכך כשהיא שכרה דירה, עברתי לגור אתה כשותפה. הערצתי אותה. היא הייתה הבן אדם הכי 'קול' שהכרתי עד אז. מאוד מוכשרת, כתבה שירים מקסימים שאת חלקם הקלטתי לאחר מותה. היא מאוד האמינה בי ובשירה שלי. כשהיא נהרגה בתאונה, זה עשה לי משהו. החלטתי שהחיים קצרים ושאני חייבת להגשים את החלום שלי וכך עזבתי את הקולג' ונסעתי ללוס אנג'לס. עשיתי כתובת קעקע על הרגל עם שמה האמצעי של רבקה – ג'וי – באותו מקום בו גם לה היתה כתובת קעקע, כך שהיא אתי כל הזמן".

 

מה עשית כשהגעת לעיר?

"התחלתי לעבוד במלצרות. ההתחלה הייתה מאוד קשה. בבניין שלי גר הסאונדמן שעבד במועדון 'רום 5' והתיידדתי אתו. כך יכולתי ללכת להופעות של כל הזמרים בחינם ולהיחשף לאמנים שונים. זה מאוד השפיע עלי ודירבן אותי".

 

באותה התקופה התחילה דידי ללמוד נגינה בגיטרה. כששמעה על האודישנים ל"אמריקן איידול", היא לא חשבה פעמיים, לקחה את הגיטרה והלכה למבחנים. השיר אותו היא בחרה להיבחן אתו היה "היי ג'וד", של הביטלס, ועוד לפני שהשופטים הודיעו לה שהיא ממשיכה להוליווד, היא התחילה לבכות מעוצמת הרגשות שמילאו אותה. כל מי שחלם לקבל צ'אנס להצליח בעולם הבידור, יכול להבין אותה. באותו הרגע, בנעמי הרגישה שהחלום אותו הגיעה להגשים ארבע שנים קודם לכן עשוי להתגשם.

 

בסופו של דבר, זה אמנם לא קרה וכמו מתמודדים רבים על התואר הנכסף של" אמריקן איידול" היא נאלצה לשוב לאלמוניותה, אולם לא לאורך זמן. "זו הייתה התרסקות, כמו ליפול מצוק גבוה", מתארת בנעמי את השבוע בו עזבה את התוכנית. "עד אז את חלק ממשפחה, את בתוך מסגרת תומכת, ופתאום את לבד ולאן את הולכת מכאן? זה היה נורא קשה. המתמודדים בתחרות הפכו למשפחה שלי ופתאום הייתי צריכה לעזוב אותם מאחור. התקרבתי במיוחד לקריסטל ושיבון. עד היום אני נמצאת אתן בקשר".

 

מה עשית לאחר התוכנית?

"במשך שנה וחצי לא עשיתי שום דבר עם המוזיקה. הייתה לי תקופת יובש. התרכזתי יותר בקריירת המשחק שלי. הלכתי לאודישנים ויצא לי כך לפגוש גם את רנה זלוויגר, מה שהיה מאוד מרגש. לפני שנה קיבלתי עבודה ב'הוליווד ריפורטר', בתור כתבת שמדווחת על אמריקן איידול. ככה יצא לי לחזור ולבקר בתוכנית. מאוד אהבתי את העבודה הזאת, זה היה ממש כיף. אמרתי להם מה שאני הייתי צריכה לשמוע אז, בתקופה שאני השתתפתי בתוכנית, שחשוב ליהנות מכל רגע, כי את אף פעם לא יודעת מתי זה יגמר".

 

 

לפחות הצלחת להשתתף בסיבוב ההופעות של אמריקן איידול.

"כן. בזכות זה שהייתי בעשיריית האחרונה הצלחתי להשתתף בסיבוב ההופעות. באותה תקופה גם התחלתי לעבוד על האלבום שלי, אותו החלטתי לממן בעצמי, כי אף חברת תקליטים לא רצתה להחתים אותי".

 

כמה מהמשתתפים בכלל זוכים לחוזה?

"אז לא הרבה זכו לחוזה. רק שלושת המתחרים האחרונים זכו לחוזה תקליטים. היום הרבה יותר משתתפים מקבלים חוזה הקלטות. אני מסתכלת על ג'ניפר האדסון ושואבת ממנה השראה. גם היא לא הייתה בשלישיה הסופית ובכל זאת היא הצליחה מאוד. לפני כמה חודשים שיחררתי את השיר 'גאסולין', שמאוד הצליח לשמחתי. כתבתי אותו עם עוד שני כותבים ובקרוב מאוד אני עומדת להוציא את האלבום שלי".

 

את ממשיכה לצפות באמריקן איידול?

"כל עונה".

 

את יודעת שגם בארץ משדרים את התוכנית, המשפחה שלך שם בטח הייתה מאוד גאה בך.

"בהחלט. זה היה ממש קול לדעת שיש לי קהל בישראל. יש לי שם בני דודים והייתה לי גם את סבתא חיה שנפטרה כבר. היא עלתה לישראל מרומניה בעקבות השואה. גם אחותי הבכורה גרה בארץ כבר שלוש שנים. היא לומדת ביולוגיה בבאר שבע ומדברת עברית די טוב".

 

אז החלום עכשיו הוא להיות זמרת ושחקנית?

"אני מאוד מקווה. למדתי תיאטרון כשהייתי בקולג'. יש לי עכשיו סוכנות טובה ואני מתרכזת בשני התחומים, שירה ומשחק. אני אוהבת להשפיע על אנשים דרך השירה והמשחק שלי, לגרום להם לבכות, לגעת להם בנימי הנפש, לרגש אותם......".

 

לאתר של דידי בנעמי:

officialdidibenami.com

 

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים