ברוכים הבאים לפרויקט גולני

סיכויי הח"כים החדשים להצליח כבר מחר בבוקר קלושים. בפוליטיקאים חדשים טמונה אשליה. הכנסת היא עבודת טכנאים אפורה. הניסיון משפיע. לפעמים הוא הדבר היחיד שקובע. מי שמבין את המנגנון מצליח בקלות. מי שתלוי אך ורק בחלומות, מתנפץ בקלות.

אחרי הימים הראשונים בלשכה החדשה עם העוזרים, הכיסא והכיבודים מגיע שלב הבחינה העצמית. לא כולם מצליחים לעשות. רובם רוצים להראות. ממחר בבוקר טובים ממני ייעצו להם מה נכון בשבילם ומה טוב למדינה. כיצד מושכים אור זרקורים וכיצד מושכים כיבודים.

"אלה כללי המשחק‭,"‬ יאמרו להם, "אי אפשר לנצח אחרת‭."‬ בין אם יבחרו בעצות ובין אם ילכו אחר האשליות ויתאכזבו, כל כתב פוליטי עם פרצוף של ילד חנון וניסיון חיים של פרפר יבקר אותם במלוא העוז. הציבור לעולם לא ימחא להם כפיים, תמיד יתלונן. מפוליטיקאים חדשים הם יהפכו במהירות לישנים, כי זו דרכו של עולם.

אין בהם יתרונות על פני הוותיקים שבכנסת. יש בהם לעומת זאת תמימות וכוחה של שייכות לקבוצה. התמימות היא סימן טוב למראה הכנסת. החקיקה חשובה, אבל הדוגמה האישית חשובה ממנה. מול צונאמי הציניות שיש לנו בישראל, יש גם ביקוש לאידיאלים ויושרה.

כקבוצה גדולה שמגיעה היום לכנסת יש להם יתרון. השפעה של מסה על האיכות. למשל פרויקט גולני שהוקם בסוף שנות ה־‭.80‬ אז גייס הצבא קבוצות של בוגרי מכינות, קיבוצים ותנועות נוער כדי להשביח את גדודי גולני. המתגייסים שהשתייכו לקבוצת איכות גבוהה קיבלו ערב הגיוס הכשרה פרטית כדי לטפח את המוטיבציה, הערכים והיכולות הפיזיות. אחרי ההכנה הכניסו אותם כקבוצות מגובשות למחלקות רגילות. הפרויקט עבד. החזקים משכו את היתר. אלה שהתגייסו דרך קצין המיון יישרו קו עם המתגייסים של הפרויקט. תוך מספר שנים הפכה גולני לחטיבת החי"ר הכי מבוקשת בצה"ל.

בהשוואה גסה, שנות ה־80 של גולני הם שנות ה־2000 של כנסת ישראל. תעתועי הדמוקרטיה ועסקאות הפרמייריז הביאו עם השנים לכנסת גולנצ'קים במקום מחוקקים. חלקם התנהגו כמו במסייעת - ללא הבדלי דת ומין: קיללו, ירקו, שפכו מים ואפילו הרימו ציוד.

כשמדובר בחיילים יש במסורת הפרועה חן מסוים. כשמדובר בנבחרי ציבור, מה שנותר הוא בושה גדולה.

 לכנסת אמנם לא חסר ביקוש (בניגוד לגולני, לא מסכנים שם חיים, לא סוחבים אלונקות ולא טוחנים שמירות‭,(‬ ובכל זאת היה צורך בהשבחה דומה.

הפעם יש בכנסת קבוצה גדולה של חברים מקבוצת איכות גבוהה. חלקם עם ניסיון חיים עשיר, חלקם בלי. הם יכולים להיפרד מהוויכוחים של ערב הבחירות ולהציב בעצמם את הרף הערכי של הכנסת הנוכחית. לחלופין אפשר להוריד את הראש ולהשלים עם הלקונות שבמציאות הקיימת. הרצינות עושה את ההבדל. ברצינות של ח"כ לא טמונה תהילה וחשיפה תקשורתית, אבל יש בה מסר חשוב, ובעיקר צורך, של דמוקרטיה פרלמנטרית, שלעתים נראית קצת חולה.