הדמוקרטיה הגדולה שלא שמעתם עליה
בחירות חופשיות, השתתפות פוליטית רחבה, שיפור ניכר בתחום החירויות האזרחיות וצמצום משמעותי במעורבות הצבא בפוליטיקה הם רק חלק מהישגי הדמוקרטיה הצעירה באינדונזיה על 200 מיליון המוסלמים שחיים בה. איך הצליחה לעשות זאת?
כיום, עת הולכות ונמוגות תקוות לכינון משטרים דמוקרטיים באזורנו, מעניין להתבונן באינדונזיה הרחוקה, המהווה בית ליותר מ-200 מיליון מוסלמים, ושהונחו בה לפני כ-15 שנה יסודותיה של הדמוקרטיה השלישית בגודלה בעולם; זו כנראה הדמוקרטיה הגדולה בעולם שיודעים אודותיה פחות מכל.
"מגלים עולם" - כתבות אחרונות:
לא טיול בפארק. המשוכות של נשיאת דר' קוריאה
הסודניות זנחו את החרב לטובת הדיו. איך זה קרה?
/ ד"ר אירית בק
בשנות המעבר הראשונות של אינדונזיה לדמוקרטיה, דומה היה בעיני רבים כי דמוקרטיה צעירה זו עומדת להתרסק נוכח מציאות מורכבת; מתחים אתניים ובין-דתיים, מגמות איסלאמיות רדיקליות ומיליטנטיות וכן מגמות בדלניות שדוכאו במידה רבה על ידי המשטר האוטוריטטיבי הקודם של סוהרטו, עלו בעוצמה על פני השטח. זאת נוכח אי ודאות פוליטית וחולשת מערכות השלטון החדשות.
כיום, לאחר שצלחה פרק ראשוני זה, מתגלה אינדונזיה כמי שנעה בנתיב של בניית דמוקרטיה בעלת מאפיינים ליברליים לא מעטים, גם אם דמוקרטיה זו עדיין רחוקה מדמותן של דמוקרטיות ותיקות במערב; מכניזם להחלפת הנהגה בדרך של בחירות חופשיות, אפיקים פתוחים להשתתפות פוליטית, שיפור ניכר בתחום החירויות האזרחיות וצמצום משמעותי במעורבות הצבא בפוליטיקה הם רק חלק מהישגיה של דמוקרטיה צעירה זו.
אמונה מוסלמית לצד ערכים דמוקרטיים
אינדונזיה אף מציגה מודל דמוקרטי ייחוד למדי, במדינה שקרוב ל-90 אחוזים מאוכלוסייתה הם מוסלמים. ראשית לכל, הכוחות שהובילו את המאבק בשלטון סוהרטו, ניווטו את המדינה בשנות המעבר הקשות לדמוקרטיה ושכיום דוחפים להמשך ביסוס הדמוקרטיה, באים ברובם משורות הזרם המרכזי של החברה המוסלמית. חשובה במיוחד תרומתם של כוחות אלה, כבר החל משנות ה-80, לבניית חברה אזרחית המעוגנת הן באמונה מוסלמית והן בערכים דמוקרטיים ופלורליסטיים. חברה אזרחית מוסלמית זו, במיוחד, מספקת הסבר לסוד ההצלחה בבניית דמוקרטיה בארכיפלג האינדונזי הענק.
דגם דמוקרטי ייחודי זה כולל גם ניצחון ברוב מובהק, בשלוש מערכות הבחירות מאז המעבר לדמוקרטיה, של מפלגות בעלות מצע לאומי-חילוני. כך גם הנשיא הנבחר הנוכחי, המכהן זו קדנציה שנייה, סוסילו באמבאנג יודהויונו ("סבי"), הוא בעל השקפת עולם חילונית במהותה. ניסיונות חוגי האיסלאם הפוליטי לשנות את צביון המדינה באמצעות שינוי חוקתי שיעניק מעמד-על לשריעה, ההלכה האיסלאמית, נדחו בפרלמנט - בגיבוי הארגונים האיסלאמיים הגדולים במדינה.
בכך ניתן לראות גם הצהרת אמונים בעקרון יסוד במדינה האינדונזית בדבר הפרדה בין דת למדינה, ובכלל - בפילוסופיה הפוליטית, ה"פנצ'סילה" ( "חמשת העקרונות"), שנוסחה על ידי אבות האומה בשלב הכרזת העצמאות ב-1945. מהטעם הזה גם נוטה המנהיגות המוסלמית הבכירה במדינה לנקוט עמדות פוליטיות ניטרליות ולקרוא להצבעה שאינה מוכתבת על ידי רגשות דתיים, אלא מבטאת בראש ובראשונה מילוי חובה אזרחית דמוקרטית.
למרות ההצלחות, יש גם חולשות ופגמים
אל מאפייניו הייחודיים של מודל דמוקרטי זה מצטרפת גם הצלחתה של אשה, מגוואטי סוקרנופוטרי, להימנות על נשיאי העידן הדמוקרטי. הממשל הדמוקרטי באינדונזיה מוכיח גם נחישות במאבק בטרור, מאמץ, גם אם חלקי, להילחם ברעיונות איסלאמיים רדיקליים וכן הצליח ליישב סכסוכים, לרבות בין-דתיים, בדרכי משא ומתן.
במערכת הפוליטית החדשה הנבנית באינדונזיה קיימים גם חולשות ופגמים; חלקם נעוצים בצעירותה של הדמוקרטיה וב"מורשת" משטרי העבר. כך, יישום מדיניות הביזור, שאימץ הממשל הדמוקרטי כמענה למאווים רבי שנים במחוזות השונים להפחתת התלות במרכז השלטוני, מלווה בקשיים תפקודיים במישור המקומי, לרבות תופעות שחיתות - רעה חולה באינדונזיה שאמנם פחתה עקב מאמצים הרשויות בעידן הדמוקרטי, אך זו עדיין מטרידה.
מדיניות הביזור גם הקלה על איסלאמיסטיים לקדם רעיון חקיקת משנה, באזורים שונים, ברוח ההלכה האיסלאמית. חקיקה זו זוכה לגינוי מצד רבים באינדונזיה בשל פגיעה בעקרונות סובלנות דתית ופלורליזם ובזכויות נשים וקבוצות מיעוטים.
הקבוצות האיסלאמיות מהוות אתגר
החופש במרחב הציבורי גם מעודד גורמים איסלאמיים רדיקליים להשמיע דעות המתריסות במישרין בערכים דמוקרטיים. חלקם אף לא נרתע מפעילות אלימה נגד מיעוטים דתיים, תוך ניצול היעדר יד קשה מצד השלטונות בכפיית חוק וסדר. חרף הצלחות המשטר במניעת פיגועי טרור, קבוצות איסלאמיות מיליטנטיות עדיין מהוות אתגר לכוחות הביטחון.
למרות זאת, ניתן לומר כי אינדונזיה אכן מציבה דגם דמוקרטי מעניין. לא מפליא כי מנהיגים במערב מביעים ציפיות כי זה יהווה מודל לחיקוי בעולם המוסלמי. ובינתיים, באינדונזיה, צופים רבים לעבר הבחירות לפרלמנט ולנשיאות שייערכו ב-2014. רבים גם בוחנים בקפידה את המשמעויות של תוצאות הבחירות בספטמבר האחרון למשרת המושל וסגן המושל של הבירה, ג'קרטה, בתקווה להפיק לקחים לקראת הבחירות הארציות הקרבות.
בבחירות בג'קרטה הובס ראש העיר המכהן חרף התמיכה הרבה שזכה לה מגורמי כוח פוליטיים רבים. הוא הובס על ידי צמד מתחרים, צעירים יחסית, בעלי רקורד של מצוינות, פתיחות לעולם הגלובלי ועשייה - רקורד שונה מזה של המושל המכהן, שנתפש על ידי רבים כמי שנכשל בפתרון בעיות יסוד מרכזיות של הבירה.
גם תעמולת בחירות אגרסיבית, שגלשה לפסים אתניים ודתיים וכוונה במיוחד נגד המועמד למשרת הסגן, סיני נוצרי, לא יכלה לצמד.
כך התגלתה בבחירות בג'קרטה נטייה להצבעה אזרחית רציונלית, המתרחקת מדפוסים מסורתיים מוכרים באינדונזיה של נאמנויות וזהויות קולקטיביות למיניהן ושל הערצת דימויים של כוח וכריזמה, לטובת בחירה על פי מדדים מודרניים של כישורים אישיים ומצוינות. אפשר כי כל אלה מעידים על הבשלה נוספת של הדמוקרטיה, בארכיפלג האינדונזי, שרב בו הנסתר על הנגלה, בדומה לתיאטרון הצלליות המסורתי, המעוגן עמוק בשורשי תרבותו.
ד"ר גיורא אלירז הוא חוקר-נלווה במכון ע"ש הארי ס' טרומן למען קידום השלום באוניברסיטה העברית בירושלים, עמית מחקר בכיר במכון למדיניות ואסטרטגיה, בית הספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה, המרכז הבינתחומי הרצליה וכן עמית מחקר במכון למדיניות נגד טרור במרכז הבינתחומי הרצליה
לפנייה לכתב/ת 
