שב"ס במגננה: "מי קבע את תנאי הפיקוח על X?"

בשירות בתי הסוהר (שב"ס) ממשיכים להתגונן מול פרסום הדו"ח שמטיל על הארגון את האחריות לנסיבות שאפשרו את התאבדותו של האסיר X בכלא איילון. אתמול אחר הצהריים (ג'), מיד אחרי הפרסום החלקי של המסקנות, התנער נציב שב"ס מההאשמות, וכעת מגבה אותו בכיר לשעבר בארגון: "אני מקווה ששב"ס לא יהיה הש"ג בסיפור הזה. קראתי את מה שפורסם מהדו"ח, וחסרים הרבה פרטים על מנת להיות משוכנע כי השירות אכן התרשל ואשם בהתאבדות".

פרשת האסיר X - כתבות נוספות ב-ynet:

• פרדוקס X: איך תנהג הפרקליטות בפרשת האסיר?
• "זיגייר ושותפיו, Y ו-Z, היו סוכנים מוצלחים"
• בכיר אוסטרלי: זיגייר עשה משהו יותר חמור
• "זיגייר מסר לאוסטרלים מידע מפורט על המוסד"
  

הדו"ח של השופטת דפנה בלטמן-קדראי קובע שקיימות ראיות לכאורה לכך שמחדלי גורמים שונים בשב"ס גרמו למותו של

זיגייר. אולם הבכיר לשעבר מעלה שורה של שאלות מהותיות שלא מקבלות תשובה בחלקים שפורסמו. כך למשל, מי קבע את תנאי השמירה על האסיר - שב"ס או גוף אחר? האם נקבע מראש שהוא בסכנה אובדנית?

"האם האסיר אובחן כבעל סיכון אובדני? האם מישהו החליט אם יש צורך להגביר את האבטחה עליו?" תוהה הבכיר לשעבר. "ולמה לא פורסם איפה הסוהרים היו בזמן ההתאבדות? האם הם יכלו להבחין בהתאבדות? יתכן שהדו"ח המלא מכיל את כל התשובות, אבל החלק שפורסם לא מספק".

לדבריו, הוא שוחח עם עמיתיו הפעילים בשב"ס שמביעים תסכול מהאצבע שמופנית כלפיהם: "במה שפורסם אין מספיק כדי לספק אותי ברשלנות של שב"ס. דיברתי עם חבריי וגם הם חושבים כמוני. אם כבר מפרסמים - שיפרסמו באיזה מצב נפשי זיגייר היה קודם".

שאלות ללא תשובות

חקירת מותו של זיגייר, שחלק ממסקנותיה פורסמו, סבה בעיקר על השאלה המהותית: האם המוות נגרם ממעשה מכוון של אחר? בדו"ח מציינת השופטת כי לא הייתה מחלוקת שמעשה רצוני של זיגייר הוא שגרם למותו. בחינת תנאי הכליאה ופיקוח המצלמות שללה התערבות של אדם אחר. ועדיין, כפי שטוען אותו בכיר שב"ס לשעבר, נשארו לא מעט שאלות פתוחות הנוגעות בעיקר למיקום הסוהרים בזמן האירוע ולשאלת התיעוד המצולם, אבל לא רק הן.

כתבות נוספות בערוץ החדשות של ynet:

• בדרך לממשלה מנופחת: שר אחד ל-3 ח"כים
• תחקיר בלבנון: כך חוסל עימאד מורנייה
• החשוד שוחרר כי נציגת המשטרה אכלה צהריים
  

השופטת קובעת כי ניתנו הוראות פיקוח מיוחדות למניעת מסוכנות אובדנית, והן היו ידועות לגורמים שהיו אמונים על ההשגחה. אולם בדו"ח מצוין כי "הוראות אלה לא קוימו, ובחלון ההזדמנויות האובדני שנוצר מומש הסיכון לגרוע מכול – התאבדות המנוח".

אולם גם כאן המידע חלקי, חסר ומעורר את חשדו של הקורא הסביר. לא ניתנו תשובות לשאלות מהו אותו חלון אובדני, כיצד הוא נוצר בתא שמור ברמה כה גבוהה, ומי קבע את תנאי הפיקוח על זיגייר.

כמו כן, מהדו"ח עולה שבין המסמכים שבדקה השופטת היו יומני פיקוח, יומן שיחות טלפון, פלט שיחות ותיקים רפואיים. עם זאת, לא ברור אם זיגייר שוחח עם בני משפחתו ועורכי דינו על מצבו הנפשי ואם שיתף מישהו במחשבות על התאבדות.

בנוסף מציין הדו"ח כי "על סמך תוצאות בדיקה טוקסיקולוגית בגופתו של זיגייר, מחווה דעתי כי נמצאה כמות קטנה של תרופת הרגעה ולא אלכוהול או סמים". אבל הדו"ח אינו מציין באילו כדורים מדובר במדויק, מי רשם לו אותם ומדוע. גם עתה לא ברור אם טופל זיגייר באופן רשמי בתרופות במהלך מאסרו. אם אכן כך, ייתכן שמצבו הנפשי היה ידוע לגורמים הרלוונטיים טרם ההתאבדות.