הקלות הבלתי נסבלת של הפרידה המודרנית

מיכל (שם בדוי) התקשרה אליי נסערת וביקשה לקבוע פגישה דחופה. "אפשר לקבוע פגישה זוגית? את חושבת שזה יעזור? אנחנו כבר מדברים על גירושים". קבענו שאפגש ראשית איתה, ומשם נראה איך מתקדמים. הרגשתי שהמתח בינה לבין בן זוגה כל כך גדול, שעדיף קודם כל לסייע לה לרכך את לבה ולהפחית את מידת הפחד והחשש מהבאות.

עוד בנושא:

אני אוהב אותך: משפט שקשה לי מאד להגיד

לאהוב את עצמנו עכשיו. לא לחכות לעתיד

להחליף את אהבת הבוסר באהבה בשלה

הקלות שבה זוגות בעידן הנוכחי משתמשים בגירושין כפתרון מהיר מידי לקשיים המתגלים במערכות יחסים, מעלה את שאלת היכולת שלנו להתחייב לקשרים אינטימיים, לבנות אותם בסבלנות ולהתגבר על אתגרים ומכשולים מתוך חיבור אמיתי לעצמנו וליכולות הפנימיות שלנו.

מיכל ובן זוגה הם רק עוד ביטוי לריקוד האוניברסאלי של מערכות יחסים אינטימיות – מצד אחד קיים מרדף אינסופי אחר האדם המושלם שאיתו נוכל לחלוק את חיינו, ומצד שני, אחד מכל שלושה זוגות מתגרשים. שתי העובדות הללו מעוררות תהיות ושאלות לגבי מהותו של הקשר הזוגי.

סוד המחויבות

אני מאמינה שאחד היסודות המשמעותיים ביותר לבנייה של קשר זוגי הוא מחויבות – בשלב הראשון מדובר על היכולת שלנו להיות מחויבים לעצמנו ולמה שאמיתי לנו, להיות כנים לגבי הצרכים שלנו, לבחור בני זוג שאכן מתאימים לנו ולדעת להישאר מחוברים לעצמנו – גם בתוך קשרים אינטימיים.

בשלב השני, יכולה להתפתח היכולת להתחייב לאדם אחר ולהישאר איתו גם כשקשה, גם כשנדרש חיפוש אחרי פתרונות יצירתיים לחילוקי דעות וקונפליקטים, וגם כשהרגשות והמחשבות שלנו נעים בסערה מסחררת. נראה לי שרבים מאיתנו עדיין לא למדו להתמיד, להיות נחושים ולבנות בצורה התפתחותית יציבות בתוך קשרים זוגיים.

ניתן להבחין בין שני טיפוסי קצה מאפיינים בכל הנוגע להתפתחות היכולת להתחייב במערכות יחסים: מצד אחד, ישנם אלה שמחפשים אחרי קשר זוגי כדי לבנות לעצמם קרקע יציבה בחיים. אלו הם טיפוסים יותר מסורתיים ומשפחתיים. מוזרה בעיניהם העובדה שיש אנשים שחיים, למשל, בזוגיות פתוחה, או שבוחרים לא להקים משפחה. תפישת העולם שלהם סדורה ומקובעת. מרגע שהם נכנסים לקשר הוא הופך להיות כל עולמם, לפעמים על גבול האובססיה. צורת חשיבה כזו יכולה להיות מתכון לסבל אדיר, במיוחד כאשר הקשר מסתיים.

בקוטב השני נמצא את הטיפוס החופשי יתר על המידה – הוא כל כך מפחד להתחייב ולהישאר, ולכן למרות רצונו להיכנס לקשר זוגי - הוא לא מצליח לעשות זאת. הוא עף כמו פרפר מקשר אחד לקשר אחר, מייחס את חוסר היציבות לעובדה שהוא עדיין לא פגש את האדם המתאים, כאשר ברמה העמוקה ביותר יציבות ומחויבות פשוט מפחידות אותו.

קשה לו לתת אמון, הוא חווה הצפה רגשית ומנטלית רווית ספקות לגבי "האם זה הקשר הנכון לי", ולכן הוא יתקשה מאד לבסס קשר הרמוני, שכן הוא טרם התחייב בפני עצמו שהוא אכן רוצה בכך. סביר להניח שכל אחד ואחת מאיתנו יכול למצוא את עצמו דומה יותר לאחד הטיפוסים הקוטביים, או אפילו נע בין שניהם לחילופין. מה שמעניין לראות הוא שבשני המקרים – גם כשקשה לנו להתחייב וגם כאשר אנחנו נאחזים בקשרים באופן מוגזם – טרם למדנו את השיעור הבסיסי של מחויבות אמיתית.

שלב ראשון: מחויבות לעצמנו

לפני שמתפתחת בנו היכולת לראות אדם אחר ולבנות איתו מרחב אינטימי – עלינו להכיר את עצמנו האמיתי, לגלות את אותו קול פנימי אינטואיטיבי שיודע. הקול הפנימי יכול לכוון אותנו ולעזור לנו כאשר עולים קשיים ואתגרים בזוגיות. בכל אדם קיימת הידיעה הזו. היא מתגלה בפניו בתנאי שהוא מסכים להרפות לתוך השקט שבתוכו ולהקשיב בפתיחות ומתוך מוכנות לשמוע כל תשובה. מה שקורה פעמים רבות הוא שאנחנו מפחדים מהתשובות שנקבל, כי אנחנו יודעים עמוק בתוכנו משהו ומתקשים לקחת עליו אחריות מלאה.

בין אם יש לי נטייה לרחף ולהימנע מקשרים מחייבים ובין אם אני אובססיבית לגבי בן זוגי – בשני המקרים עדיין לא למדתי לנוח בתוך היציבות הפנימית שלי – אני מחפשת אותה אצל אדם אחר. האמת היא שקשר זוגי בריא אכן יכול להעניק לי תחושת בית ושייכות, אך בסופו של דבר, אם אני רוצה שהוא יאריך ימים אני אהיה חייבת להתחבר לבית הפנימי שלי, למקום עמוק ודומם בתוכי שמתוכו אני יכולה להתמודד עם מריבות, אתגרים ושינויים בנסיבות החיים. בנוסף, מתוך הדממה גם יכולות להופיע תובנות לגבי הצעד הבא בתוך הקשר.

שלב שני: בנייה מתמדת

קשר זוגי דורש השקעה מתמדת, תשומת לב, סבלנות, מוכנות ללמוד בכל רגע משהו חדש על עצמנו ודחף אמיתי להתפתחות. אחת התופעות הנפוצות ביותר שאני פוגשת היא שאנשים מחפשים נואשות את הזוגיות הנכונה כדי לנוח בתוכה, כדי שסוף סוף אפשר יהיה להרפות ולהירגע. מבחינתי חסרה כאן הבנה של המתנה המשמעותית ביותר שחבויה במפגש הזוגי.

מפגש זוגי מממש את מלוא הפוטנציאל שלו כאשר הוא משמש קרקע להתפתחות פסיכולוגית ורוחנית שהיא הפוכה לחלוטין ממנוחה והרפיה. ברגע שאני מתחילה לחלוק את חיי עם אדם אחר, תוך זמן מה דפוסים פסיכולוגיים מתחילים לצוף ולעלות למודעות.

בתחילה זה יכול להבהיל ולבלבל, אולם אם בנינו בשלב הראשון מספיק יציבות פנימית ויכולת להקשיב לעצמנו, נדע שהפחדים והכעסים עולים עכשיו – כי הם מזהים הזדמנות לריפוי.

תרגיל: אני מזמינה אתכם לבחינה עצמית מול נושא המחויבות – תוכלו לעשות זאת בכתיבה או בטיול בטבע. בחנו מהם המחשבות, הרגשות והתחושות שעולים בכם לגבי האפשרות של התחייבות לקשר עם אדם אחר.

בדקו מה עולה: פחד? כאב? חוסר אמון? זיכרונות שליליים מהעבר? דעו שכל אלה עולים כדי שתוכלו לעבוד איתם. עד אז הם מהווים חיץ ביניכם לבין האפשרות לממש מחויבות מכל סוג שהוא.

בואו להיות חברים שלנו בפייסבוק

דורית בר – אימון אישי, טיפול מיני ליחידים וזוגות, מנהלת בית הספר 'חכמת אישה'