כולם מושחתים, עד לשינוי השיטה

עד כאן בלי פריימריז. אבל גם כשיש, לעתים המחיר זול במיוחד, ובמיוחד כשהמנהיג הכפוף לכאורה לתוצאות הפריימריז חפץ ביקרך: לציפי חוטובלי, מרגע שסומנה על ידי בנימין נתניהו, הייתה דרך סלולה ומסודרת, וכך גם לסתיו שפיר ואיציק שמולי, שהמנהיגה יצאה מגדרה כדי להבהיר לציבור מתפקדיה עד כמה הם רצויים, שלא כמו, נגיד, מרב מיכאלי.

יש כמובן מגזר שלם של אזרחים שלגמרי לא במקרה הן אזרחיות, שכל הדרכים הללו נעולות בפניהן: נשים חרדיות כנראה לעולם לא יוכלו להיות חברות כנסת במפלגות חרדיות. למה? ככה. כל עוד אין כאן מדינת הלכה, כל הנמקה לכך פסולה לגמרי.

מיכאלי, יחימוביץ' ושפיר(צילום: מוטי קמחי)

אבל יש עוד דרכים להגיע לבית המחוקקים: אם אתה מחזיק בראשות ועד עובדים גדול, כזה שממלא עשרות אוטובוסים, ביום הפריימריז העובדים יעלו עליהם בדיוק בשעה הנקובה ועדרים-עדרים ייסעו להצביע עבורך, כי הם לא פראיירים: ח"כ כץ מהתעשייה האווירית, זוכרים? וזוכרים מי הכשירה את השרץ שמאפשר לו להיות גם יו"ר ועד וגם ח"כ? מיס טוהר המידות, שלי יחימוביץ', שעכשיו מתבצרת בחסינותה ומאחורי הבריקדות יורה בעמיר פרץ, שנכח או לא נכח בקניית מתפקדים סיטונית.

חכו, יש עוד אפשרויות: אם אתה מיני-טייקון, השמיים הם הגבול, כי מה זו הוצאה של כמה מאות אלפי שקלים עבורך? כלום: ואם בצד ההוצאה הזאת הצלחת להשיג לעצמך גם בלוקים תמוהים לגמרי של חסידים שוטים, אפילו מחסידות קרעטשניף, מי יכול לטעון שהם לא הצביעו בשבילך בגלל העיניים היפות שלך אלא בשל משהו שהבטחת בלחישה על אוזנו של האדמו"ר?

ומי יכול לבדוק כמה זוזים החליפו ידיים וכיצד, ואם המועמד יפה העיניים לא קיבל גם שירותים בחצי-חינם ממי שחפץ ביקרו, ומוצרים ועובדים שמומנו בידי צד ג' או עמותה קצת בניגוד לחוק, אבל בלי כל אפשרות בדיקה ואכיפה? לא כשר וגם מאוד מסריח, לא הגיוני ולא שוויוני וגם לא לגמרי חוקי - זו התמונה שמצטיירת מבדיקת כל השיטות להגיע לכנסת בכל המפלגות כמעט, להוציא (אולי. עד שיוכח אחרת) את מרצ.

פרץ ויחימוביץ'(צילום: ירון ברנר)

כל הגועל המצטבר הזה, שאינו תורם במאומה לרצונם של אזרחים ישרים לקחת חלק בתהליך הפוליטי, איננו רק סימן לשחיתות בדרך לשלטון, אלא - חמור בהרבה - פגיעה עצומה, קטלנית, בדבר השביר והרגיש הזה הקרוי דמוקרטיה.

כי אם אתם זוכרים עדיין את מה שלימדונו בשיעורי אזרחות, ייצוג בדמוקרטיה פירושו שוויון מוחלט בזכות לבחור ובזכות להיבחר. בקרב מגזרים גדולים מדי בחברה הישראלית, הזכות לבחור כלל אינה קיימת כי מנהיג רוחני או שבטי כלשהו הוא שמחליט מה לשים בקלפי. והזכות להיבחר, אויה, היא בעיקר פונקציה של גחמת מנהיג או כסף. ואם אין כסף בבוידעם, אפשר להשיג תומכים עשירים בתמורה להבטחות עלומות להיטיב עימם אחר כך, לכשתיבחר.

וכך, באופן מאד לא מפתיע, לחלק גדול מאד מן הציבור הישראלי אין בכלל נציגות אותנטית בכנסת הנוכחית: לא מורים ולא מורות, אחים ואחיות, נהגים ונהגות, פועלי תעשייה ועובדות שירותים, אקדמאים זוטרים ואנשים שצמחו מתוך הפקידות המוניציפלית - לא תמצאו כאלה ודומים להם בכנסת, כי אי אפשר להיבחר אם כל מה שאתה יכול לגייס הוא שרידי חיסכון מן המשכורת הממוצעת במשק כולל קרן השתלמות.

והאנשים שכן תמצאו שם, בהיכל החקיקה הישראלי, אלה שמוכנים איכשהו להילחם את מלחמות העניים ומעמד הביניים, כמה זמן ייקח להם עד שייסוגו מן הכוונות הטובות שלהם? בדיוק הזמן שייקח להרכיב קואליציה ולהטיל עליהם משמעת סיעתית שתפגע, כמו בכנסת האחרונה, בכל יוזמת חקיקה שנועדה להיטיב עם העניים ולקחת קצת מן העשירים. לא, זה לא ידיר שינה מעיניהם בלילות. ממילא הם רחוקים מאד מחייהם של העניים והכמעט-עניים הללו - אחרת לא היו מגיעים לכנסת, נכון?

"כולם מושחתים", אומר לעצמו אזרח שלא רוצה להעכיר את יומו בפרטים ובשמות ובשיטות השונות לקניית השלטון בישראל. למרבה הצער, הוא צודק: אם לא יגיע שינוי מהיר, החלטי ומעוגן בחקיקה לשיטה המסואבת, האזרח הזה עוד ילמד על בשרו כמה זה כואב להיות צודק. ולנו, כרגיל, זה יעלה יותר.