מאיר פניגשטיין הוא איש מאוד עסוק בימים אלו. ראשית, הוא מתכונן לקראת פסטיבל הסרטים הישראלי ה-27 שייפתח בלוס אנג'לס ב-18 באפריל. שנית, ולא פחות מרגש, הוא עומד להופיע הקיץ בארץ עם שאר חברי להקת כוורת, כשהכרטיסים לכל שלוש ההופעות כבר נחטפו. ועוד לפני שני אלה, הוא עומד להפוך לסבא בפעם הראשונה. בכל זאת, הוא מצא זמן לראיון עבור 'ידיעות אמריקה', בו סיפר מה דוחף אותו כבר 27 שנים להרים את הפסטיבל, פרוייקט לא פשוט של איש אחד.

מבחינות רבות, פסטיבל הסרטים הישראלי הוא ג'וב די כפוי טובה ששכרו לא בצידו, לפחות לא מהאספקט הכלכלי. הוא דורש זמן, תכנון, חיזור תמידי אחר ספונסרים פוטנציאלים (קשה ביותר), חיזור נוסף אחר שחקנים ובימאים ישראלים שיבואו לארה"ב לכבוד הפסטיבל (קל יותר), וחיזור אחר מקבל אות ההוקרה של הפסטיבל, שצריך להיות שם מוכר בתעשיית הסרטים האמריקאית. השנה תהיה זו המפיקה שרי לנסינג, יו"ר סרטי פרמאונט ונשיאת מחלקת ההפקה של סרטי המאה ה-20 לשעבר. היא נחשבת לאחת הנשים החזקות ביותר בהוליווד, עם למעלה מ-200 סרטים שהיתה מעורבת בהפקתם, מפורסט גאמפ ועד טיטאניק. בנוסף, היא התכבדה להטביע את טביעות ידיה ורגליה בחזית התיאטרון הסיני שעל שדרות הוליווד, כבוד השמור בעיקר לכוכבי קולנוע מפורסמים.

איך גרמת לשרי לנסינג להסכים להיות אורחת הכבוד בפסטיבל?

"למעשה, פניתי אליה מזמן, ב-1987. הייתי בניו יורק והיא הזמינה אותי לקומה השישית של איזה בניין בעיר. אני מגיע לשם, עולה במעלית ופתאום רואה את מייקל דאגלאס וגלן קלוז. לא היה לי מושג שהיא הזמינה אותי לאתר הצילומים של הסרט "חיזור גורלי" (Fatal Attraction). ואז שרי ניגשת אלי ואומרת לי: 'אני מאוד מצטערת, הייתי שמחה להגיע לפסטיבל הסרטים שלך, אבל אני מאוד עסוקה עכשיו, אני צריכה לנסוע ליפן ואחר כך יש לי עוד סרט. תפנה אלי בהזדמנות אחרת'. מצד אחד הייתי מופתע שהיא הזמינה אותי לאתר הצילומים רק כדי להגיד לי שהיא לא יכולה להגיע. מה, היא לא יכלה להגיד לי בטלפון? מצד השני, מאוד התרגשתי להיות באתר הצילומים של הסרט הזה".

היום אני מעריכה שזה יותר קל להביא סלבריטאים לפסטיבל, אבל בתחילת דרכך, כשהפסטיבל היה פחות מוכר, זה היה בטח מבצע.

"בהחלט. כשרציתי להביא אנשים מהתעשייה להיות יושבי הראש של ערב הגאלה והפסטיבל, הייתי מתקשר לכל מי שאפשר ומבקש מהם שיתנו את השם שלהם. באחד הפסטיבלים שעשיתי לפני שנים, הייתי צריך לטוס לארץ ועשיתי משם טלפונים לכולם. הרמתי טלפונים ואמרתי: שלום, מדבר כאן מאיר פניגשטיין מתל אביב, אפשר לדבר עם סטיבן ספילברג? אמרו לי: הוא לא נמצא, אפשר להשאיר לו הודעה? וכך המשכתי לעשות טלפונים ולהשאיר הודעות שזהו מאיר מפסטיבל הסרטים הישראלים. בסוף הגעתי לתומס פולאק והמזכירה שלו מוסרת לי שהוא דווקא מסכים להופיע ברשימת חברי הוועד של הפסטיבל. הרמתי טלפון גם לשרי לנסינג והיא ביקשה לדעת אם יש עוד ראשי סטודיו או מפיקים שמופיעים ברשימה. כששמעה את שמו של פולאק, היא נתנה את הסכמתה. ברגע שהיה לי שם אחד, כבר היה הרבה יותר קל להביא את כל השאר".

פניגשטיין הוא כמובן יוצא להקת כוורת, הגדולה שבלהקות ישראל. חברי הלהקה, שחצו כבר את שנת ה-60 לחייהם, היו אמורים לתת בחודש מאי הופעה אחת בארץ, אבל בגלל הביקוש העצום לכרטיסים נוספו עוד שתי הופעות, וגם להן נחטפו הכרטיסים תוך שלוש שעות. פניגשטיין עצמו לא מאמין. "20 אלף כרטיסים תוך שלוש שעות?!" הוא אומר בהתלהבות. פניגשטיין הוא היחיד מבין חברי הלהקה שלא המשיך לעסוק במוזיקה, אבל הוא לא מתחרט.

החברים מכוורת. בקרוב ההופעה. צילום: אורן אגמון

"אין בי חרטה על שום דבר שעשיתי בחיי. כמעט. כל מה שאני עושה, אני עושה כי אני אוהב. פסטיבל הסרטים כאן הפך למפעל החיים שלי, אני אוהב לבנות יש מאין, לבנות משהו מההתחלה. ברגע שאתה נותן את המקסימום שלך למשהו, אין לך על מה להתחרט".

להרים פסטיבל כזה כל שנה, לא יכול להיות קל. קשה להביא ספונסרים, המצב הכלכלי השתנה, יש קולנוע פיראטי, אז מה מניע אותך להמשיך ולעשות את זה כל שנה?

"הרבה דברים השתנו במשך השנים וכן, היום צריך להתאמץ יותר להביא ספונסרים כי גם המצב הכלכלי השתנה, ולכן המאמץ היום גדול יותר ממה שהיה בעבר. היום אני גם לא בן 32, אני לא רווק, אני נשוי ואב לילדים. אני מנסה לחיות מהפסטיבל, אבל מה שמניע אותי זו האהבה למה שאני עושה".

עם דני סנדרסון, גידי גוב ויצחק קלפטר(צילום: עופר עמרם)

כמה סרטים יגיעו השנה לפסטיבל?

"בין 12-13 פיצ'רים, כשבעה דוקומנטרים וחמישה סרטי סטודנטים וגם סרטי אנימציה. נקרין גם את סרטו החדש של אורי גבריאל, שיהיה האורח שלנו בפסטיבל, 'הבלדה לאביב הבוכה'".

עד מתי תמשיך להריץ את הפסטיבל?

"עוד 100 שנה", צוחק פניגשטיין, "השאלה היא לא כמה זמן אני אביא סרטים, אלא כמה זמן הפסטיבל יחזיק מעמד ואנשים ימשיכו להגיע".

פניגשטיין מאמין שפסטיבל הסרטים הישראלי עוזר לקולנוע הישראלי בכך שהוא חושף אותו לקהל האמריקאי וגם מסייע לפתוח דלתות לשחקנים ויוצרים ישראלים בארה"ב, אשר את חלקם ניתן לראות בסרטים אמריקאים רבים. אלון אבוטבול, אורי גבריאל, מארק איווניר, איילת זורר ואחרים הם ההוכחה לכך.

לאחר שירים את הפסטיבל בלוס אנג'לס במשך שבועיים, הוא אולי יתפנה סופסוף לחזרות לקראת ההופעות שלו עם כוורת בארץ. את האיחוד יזם פניגשטיין עצמו, שהחליט שהגיע הזמן להתאחד שוב. הפעם זה יהיה מרגש הרבה יותר עבורו, כי ילדיו הקטנים, בני ה-8.5 וה-6.5, יראו את אבא שלהם בפעם הראשונה מופיע על הבימה כמתופף בלהקה.

בנוסף להם יש לפניגשטיין בת נוספת, רייצ'ל, שעומדת ללדת אתה בנה הראשון. עד לפני 16 שנים לא ידע פניגשטיין שיש לו ילדה. היא יצרה איתו קשר כשהיתה בת 19 וסיפרה לו סיפור מפתיע על כך שהיא תוצאה של רומן קצר שניהל לפני שנים. אמה של רייצ'ל לא הודיעה לו על לידתה וגידלה אותה בגפה. מסתבר שהיא עשתה עבודה לא רעה בכלל, והבת, תלמידה מצטיינת, היא היום רופאה. "יתכן שגם היא תגיע לארץ עם התינוק שלה לקראת הקונצרט", אומר פניגשטיין בהתרגשות.

בינתיים, כאמור, פניגשטיין עובד יום ולילה על הפסטיבל שלו ועל הבאתם של שחקנים ובימאים מהארץ. בין אלה שיגיעו יהיו גם חברי הגשש שייקה לוי וגברי בנאי, שיקבלו אות הוקרה על מפעל החיים שלהם.

אחרי כל כך הרבה שנים שאתה מתעסק עם קולנוע ישראלי, לא בא לך גם לעשות איזה סרט?

"דווקא כן. יש לי תסריט על להקה שכתבתי לפני 25 שנה, זהו משהו שאני חושב עליו כבר הרבה זמן והייתי רוצה לפתח בארץ בקרוב. אולי עכשיו אתחיל לבדוק אפשרויות. אני מרגיש שהגיע הזמן לעשות את זה".