משחקי כבוד / על ה-3:3 מול פורטוגל
גוטמן לא רצה בכלל לזמן את בניון, אבל נכנע למכבש הלחצים מצד הברקוביצ'ים והגינצבורגים. החילוף שלו היה פחדני ופופוליסטי. וגם: על הבן של אייל גולן שהצליח להצטלם עם רונאלדו, ומה הכרוז דידי הררי חיפש ביציע בזמן שתומר חמד כבש. עמיר פלג על התיקו של נבחרת ישראל
המאמן. אלי גוטמן לא חשב שבניון צריך להיות בנבחרת ישראל. לפני שבועיים הוא גם ביטל טיסה ללונדון, כי נודע לו שיוסי בכלל לא בסגל של צ'לסי. אבל אז החל מכבש הלחצים מצד הברקוביצ'ים והגינצבורגים, שטענו ש"שחקן כמו בניון חייב להיות בסגל", ובסוף הגיע גם הטלפון מיוסי עצמו, שכרגע יש לו גם משימה אישית חשובה: לשבור את שיא ההופעות בנבחרת.
עוד על התיקו מול פורטוגל:
- אוואט לא לוקח אחריות על השער השלישי
- אלי גוטמן מנסה לגונן על השוער שלו
- בפורטוגל מעבירים ביקורת על נבחרתם
גוטמן נכנע, בדיוק כמו לפני התבוסה לרוסיה. רק זה חסר לו שיוסי יישאר על הספסל, ואז הברקוביצ'ים והגינצבורגים יגידו שככה לא מתנהגים עם שחקן במעמדו. החילוף הזה, דקות ספורות לסיום, היה מופרך, פחדני ופופוליסטי. במקום עוד גרזן בקישור האחורי ברגעי ההכרעה של המשחק, קיבלנו סטטיסט רך וחלוד בגלל משחקי כבוד.
אבל הקפטן בהחלט עשה את שלו. אני מתכוון כמובן לתמונה שיוסי פירסם אתמול באינסטגרם, יחד עם רונאלדו, ושלצידה הוא כתב: "איזה שחקן גדול".
השוער. דודו אוואט היה אשם בשער השוויון שספגנו באזרבייג'אן, היה לו חלק בשניים מהשערים ברביעייה שספג מרוסיה, וגם בשער הראשון שלשום היה לו חלק נכבד. על השלישי באמת מיותר להרחיב. איך אמר אוהד עצבני לחבר שלו ביציאה מהאצטדיון: "זה חטף 70 גולים בליגה הספרדית. הוא יכול להיות אולי שוער במלון".
את הוראות ההפעלה הכל כך ברורות האלה לשחקני הנבחרת, ערב המשחק, נתן הפילוסוף והממציא הנודע, שגיא כהן, ורק עכשיו אני מבין מדוע שרן ייני, איתן טיבי ויובל שפונגין יצאו כל כך מתוסכלים בסיום. רונאלדו לא עשה הרבה שלשום, אבל דווקא בשער השני, שהוא בישל, הם נתנו לו את הכדור הראשון, כמו שהחרטטן ביקש, ויצא מזה גול. כריסטיאנו מסר את הכדור השני לפושטיגה, ולתסריט הזה שגיא לא הכין את הבחורים. מה לעזאזל עושים עם הכדור השני לפושטיגה?
כל זה היה נמנע מאיתנו אילו את הפורטוגלים היה מאמן שלמה שרף. "רונאלדו התנהג כמו פרח' במגרש". אמר שליימה בתום המשחק. "אני לא הייתי רוצה שחקן
ועוד משהו. זוכרים איך שליימה נכנס בגוטמן לפני חודש בערך, כשהנבחרת ניצחה את פינלנד 1:2 במשחק ההכנה? "מי זאת פינלנד שנשחק מולם ככה?" ליגלג הגאון על היריבה. שלשום הפינים סיימו בתיקו 1:1 עם אלופת העולם ואירופה, בספרד! האיש שקרא לספרו האוטוביוגרפי: "השפיץ של הנעל", יכול היה בהחלט לוותר על שתי המלים הראשונות.
הכרוז. אבל המסקנה הכי ברורה מהמשחק שלשום היא שהגיע הזמן לרענן את השורות ולהחליף את דידי הררי. "אני שוב מזכיר לכם, משריקת הפתיחה כולנו נבחרת ישראל", הכריז דובר רפובליקת הבננות דקתיים לפני נגינת ההמנונים, וכמעט מיד הוסיף: "נבקש מהקהל לכבד את המנון הנבחרת האורחת".
גדולתו של דידי, שהוא לא רק אומר לנו איך להתנהג, אלא גם מסביר לנו מה שאנחנו רואים. כששני הקפטנים החליפו דגלונים לפני הפתיחה, למשל, הררי הכריז: "אוואט ורונאלדו מחליפים דגלונים", וכשהנבחרות התכנסו לצילום קבוצתי דידי הסביר: "עכשיו צילומים קבוצתיים של שתי הנבחרות". משום מה, כשהשופט שרק לפתיחה, הוא לא אמר: "ועכשיו השופט שרק לפתיחה", ככה שלא בטוח שכולם הבינו שהמשחק נפתח.
אבל השיא היה בערך בדקה ה-19. לפתע הררי נטש את עמדת הכריזה שלו במרכז המגרש, רץ במעלה היציע ונתן חיבוק לאייל גולן. למזלנו הוא הספיק לשוב למקומו בשלום ולהודיע לנו: "תומר חמד, אחת־אחת!" בתוספת הזמן, כשמחוג השניות השלים סיבוב, דידי ניסה להרגיע אותנו: "עוד דקה עברה", אבל אז אוואט עשה את הפאלטה הקבועה שלו. סוף המופע של דידי ודודו.
הקהל. מבחינת כמות, בני ישראל סיפקו את הסחורה. מבחינת עידוד. קצת פחות, גם בגלל האקוסטיקה הנוראית. הצעקות "מסי, מסי" לעבר רונאלדו התישו נפשית את הכוכב הפורטוגלי, ופעם ב-20 דקות לערך כולם הרימו צעקה: "ישרא־א־אל מל־חמה". איזה מזל שברק אובמה כבר עזב.
בדקה ה־48, שלוש דקות אחרי שהמחצית השנייה יצאה לדרך, הואיל יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, מנהיג הפועלים, לנטוש את הכיבוד העשיר ולשוב למקומו. קצת לפניו יצא מהמשתה ח"כ צחי הנגבי, וזה די הפתיע אותי. מכיוון שרק לפני כמה ימים הנגבי מונה לסגן שר המקשר בין הממשלה לכנסת, ברוטציה עם אופיר אקוניס, הייתי בטוח שצחי יראה רק את המחצית הראשונה, ושאקוניס יבוא לשנייה.
לפנייה לכתב/ת 
