שתף קטע נבחר

מה שהיה לא יהיה

הסיפורים שנערמו על שולחני בשנים האחרונות בנוגע למשגיחי כשרות, דיינים ואנשי חברה קדישא יכולים להתחרות בסיפורי השחיתות של הכמרים בימי הביניים. כשלא נוגעים בשום דבר מעורר מחלוקת, כשלא מחדשים דבר ולא שואלים שאלות - הסיאוב מתפשט

בתוך הסערה הכלכלית שאופפת אותנו מאז הבחירות, נשכח פוטנציאל השינוי בממשלה נטולת חרדים. במשך 65 שנה היהדות בישראל הייתה מונופול חרדי, עם שליטה מלאה בתקציבים, שליטה במנגנונים הדתיים ושליטה במוסדות שקובעים כיצד אנחנו מתחתנים, אוכלים ומתים בארץ הזאת. ההיסטוריה מלמדת שחיבור בין אלוהים לשלטון מוביל במקרה הרע לשפיכות דמים ובמקרה הטוב להסתאבות ולאובדן מאמינים. כשיש אלוהים, קשה לטעות; כשיש אלוהים ומשרות מכובדות, זה הופך מסובך שבעתיים.

 

עוד חדשות בעמוד הפייסבוק של ynet

 

מדינת ישראל היא מודל מיוחד של מדינת לאום: שילוב נדיר בין דת למדינה, בין לאומיות לדמוקרטיה. בעולם המודרני, שבו רוב המדינות למדו מההיסטוריה להפריד, אצלנו נוצרה תערובת. מדינה יהודית, כי אין ליהודים אף אחת אחרת. מדינה דמוקרטית, כי יהודים לא יכולים להסתדר אחד עם השני אחרת. שני היסודות חיוניים, למרות קולות מפקפקים, ובאין חוקה לישראל - שני היסודות דורשים תחזוק.

 

היהדות, בניגוד לטיעון החרדי, מעולם לא קפאה על מקומה. מה שהיה לא יהיה. כך גם הצביון היהודי. מי שמוותר עליו עם קום המדינה, לא יודע לאן יתפתח כעבור 65 שנה.

 

הארכה אוטומטית

ערב פסח הסתיימה באופן רשמי כהונתם של הרבנים הראשיים לישראל. שניהם נבחרו בזכות הדומיננטיות של המפלגות החרדיות בממשלות ישראל. שניהם חביבים, דמויות ייצוגיות לטקסים רשמיים ולחיצות ידיים, שניהם לא עשו דבר בתקופה שבה הופקדו על הרבנות כדי להחזיר את היהדות השפויה למדינת היהודים. הסיפורים שנערמו על שולחני בשנים האחרונות בנוגע למשגיחי כשרות, דיינים ואנשי חברה קדישא יכולים להתחרות בסיפורי השחיתות של הכמרים בימי הביניים. למרות זאת, לשניהם הוארכה הכהונה באופן אוטומטי עד לקיץ הקרוב.

 

היהדות הממוסדת במדינת בישראל היא יהדות טכנית, שמקדשת את הסטטוס-קוו במקום את הרוח והמסורת. מי שאשם בכך, למרות תדמיתם הנוחה, הם הרבנים הראשיים. כשלא נוגעים בשום דבר מעורר מחלוקת, כשלא מחדשים דבר ולא שואלים שאלות - הסיאוב מתפשט.

 

את כל אלה אפשר לתקן בעזרת עיסוק בשאלת הצביון היהודי. לא משמיים היא אלא מהממשלה - מדיניות ברורה, קבלת החלטות ואומץ לשנות.

 

בראש משרד הדתות ניצב היום סגן השר אליהו בן־דהן מהבית היהודי. החרדים בחוץ. המפלגה שלו כבר פסעה בדרך חדשה - הורדת הדציבלים בנושא המדיני והיעלמות החרד"לים מהנוף מסמנת רוח אחרת. בן־דהן ומפלגתו אינם עגלה ריקה מול עגלה מלאה, אם רק יבחרו בכך.

 

על המדף

שלוש החלטות ראשונות ממתינות על המדף: המבחנים הראשונים שמפרידים בין בלבולי בחירות לאומץ ציבורי.

 

הראשונה היא מינוי מנכ"ל מקצועי למשרד. מנכ"ל משרד הדתות חייב לבוא מתוך הציבור שמקבל שירותי דת - הציבור הציוני. החרדים, למרות שליטתם במנגנון, אינם מכירים ברבנות הראשית: לא בכשרות שלה ולא במוסדות שלה. מנכ"ל שמוכן לשינוי ייאלץ לעמוד ללא מורא מול מנגנונים מנופחים, נפוטיזם ומינויים מפוקפקים של נושאי משרות בכירות. אסור שמורא רבנים וחרמות יהיה על ראשו - הוא צריך לבוא מבחוץ.

 

ההחלטה השנייה היא מינוי הרב הראשי. כבר מתקיים מאבק על המשרה, אך כל המפלגות מתעלמות מהאבסורד שבעצם הבחירה לשתי משרות מקבילות של רבנים ראשיים – אשכנזי וספרדי. למה צריך שתי לשכות, מנגנונים וכיבודים, בשעה ששניהם לא מחדשים דבר? לאלוהים ולעסקנים הפתרונים. לפני שרבים על דמות הרב - עד כמה הוא ציוני ועד כמה מתון - צריך לבטל את כפל המשרות העדתי. רב ראשי אחד לישראל זה מספיק.

 

ההחלטה השלישית היא מתן אור ירוק לשינוי החוקים הנוגעים למונופול החרדי

 על הכשרות, הדיינים ועבודת הרבנות הקהילתית. כבר שנים עולות בכנסת הצעות לשיפור, ועד היום החרדים, בכוח הקואליציה, מנעו כל שינוי. אין שום סיבה "יהודית" להיצמד למסואב ולמוכר.

 

אם בממשלה נטולת החרדים הסטטוס־קוו המזיק יימשך, אז למ־ פלגת הבית היהודי אין שום קיום. עסקנים קטנים שדואגים למגזר שלהם יש מספיק בפוליטיקה הישראלית; גשרים בחברה הישראלית חסרים. חשוב לשבור מונופולים בכלכלה הישראלית, אבל למי שחשוב לו באמת "הבית של העם היהודי" כדאי שישבור את מונופול היהדות בישראל.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים