יהושע סובול בעקבות וגנר: "יש לו כוח מכניע"
מחזה חדש של יהושע סובול עוסק בחייו וביצירתו של המלחין החביב על היטלר, ריכרד וגנר. ההפקה תוצג בקיץ בוינה, אך ספק אם יהיה מי שירים את הכפפה בישראל הרשמית, שמחרימה את יצירותיו של המלחין האנטישמי
בצעד יוצא דופן, העניקה העיר וינה בשבוע שעבר את עיטור הזהב - כבוד השמור בעיקר ליוצרים אוסטרים - למחזאי והסופר הישראלי יהושע סובול. העיטור הוענק לסובול, שהציג לאורך 25 השנים האחרונות עשרות ממחזותיו בבירת האוסטרית, על הישגים יוצאי דופן בתחום התיאטרון ועל החדשנות המאפיינת את יצירותיו.
שורה ארוכה של מחזות פרי עטו של סובול הוצגו על במות התיאטרון בוינה, בהם גם רבים בבכורה עולמית. בימים הקרובים מתחילות שם חזרות לקראת הפקה חדשה ופרובוקטיבית, אירוע תיאטרוני רב מוקדים, שבמרכזו המלחין הגרמני השנוי במחלוקת ריכרד וגנר. זהו שיתוף פעולה שלישי בין סובול לבמאי האוסטרי פאולוס מנקר. השניים יצרו במשותף גם את "עד ראייה", שהציג על במת תיאטרון הקאמרי ואת "אלמה", אירוע תיאטרוני דומה שנע בין תחנות חייה של אשתו של המלחין האוסטרי גוסטב מאהלר, ומציג מזה 18 שנה ברציפות.
בשל החרם על יצירותיו, המזוהות עם האידיאולוגיה הנאצית, ספק אם ההפקה שתעלה בבכורה ב-18 ביולי תוצג גם בישראל. "אני מניח שיהיה קשה לעשות את זה פה", אומר סובול, "אני מצר על כך כיוון שאני מאמין שכדי להיזהר מסכנות, והיצירות שלו מייצגות סכנה, צריך להכיר אותן. הרבה אנשים, בהם תומאס מאן למשל, העריצו את וגנר ושינו את דעתם כשהבחינו בסכנה שקיימת במוזיקה שלו. המחזה מעלה דמות של אדם מסכן, רדוף, חסר מעצורים מוסריים, איש שלא היית רוצה להיות בקרבתו - ומצד שני, עוצמת ההשפעה שלו מעוררת פליאה".
סובול החל לחקור את הנושא לפני כחמש שנים. התוצאה - שלושה מחזות נפרדים שנרקמים לסיפור אחד. הראשון, "וגנר שלא בפניו", מבקש לרדוף אחרי הצל שהותיר באנשים ששמם נקשר בשמו, בהם אדולף היטלר. המחזה חוזר אל רגע מכונן בחייו של היטלר, בו נחשף כנער למוזיקה של וגנר. "זה סיפור שמבוסס על עדות של חבר ילדות של היטלר, שהלך ביחד איתו, כשהיו בני 16, לראות את 'ריאנצי', אופרה מוקדמת של וגנר שטבעה בו חותם עמוק והשפיעה עליו מבחינה אידיאולוגית".
מה שמשך את סובול לעסוק בביוגרפיה של וגנר היה בין היתר נקודת המפנה בחייו של מי שהחל את דרכו כאנרכיסט שהושפע מהאידיאולוגיה של המהפכן הרוסי וידידו, מיכאיל באקונין, והפך ברבות השנים ללאומני קיצוני והשראה להיטלר. גם הקשר היהודי שמלווה את הביוגרפיה של וגנר ריתק את סובול: החל בחשד שניקר בו לגבי יהדותו של בעלה השני של אמו, אותו האשים בזיהום דמו, המשך במלחין היהודי, ג'אקומו מאיירבר, שסייע לו בראשית דרכו ולימים טען כי יצירותיו, כבן הגזע היהודי, הן השפעה מזיקה על המוזיקה הגרמנית, וכלה במנצח הרמן לוי, אותו העריך.
"אני מאמין ששינוי או מהפיכה מוזיקלית מבשרים בדרך כלל על מהפיכה חברתית ופוליטית", אומר סובול. "זו מסקנה שהגעתי אליה די מזמן והיא הולכת ומתגבשת בשנים האחרונות. זה נכון לגבי וגנר אבל לא פחות לגבי הביטלס, שהשפיעו על ההיסטוריה של המאה ה-20 יותר מאשר פוליטיקאים מרכזיים. אין ספק שוגנר חולל מהפיכה גדולה בכל הנוגע להקצנה אידיאולוגית לאומנית והשתמש במוזיקה ככלי לגיבוש זהות לאומנית. למוזיקה שלו יש כוח מהפנט ולפעמים מכניע. זו מוזיקה אלימה וזה בא לידי ביטוי בין היתר בהתעקשות לחזור שוב ושוב על אותם המוטיבים, כמו שטיפת מוח, ושימוש במיתוסים לאומניים".
כמו "אלמה", גם המחזה על וגנר יציג בבית הדואר הישן של וינה - מבנה בן שלוש קומות ובו חללים גדולים שיכולים בקלות לשמש כאולמות נשפים. בהפקה החדשה בכוונת הבמאי להשתמש גם במרתפי המבנה, שיורדים שלוש קומות מתחת לפני האדמה.
"זה לא תיאטרון קונבנציונלי במובן הקלאסי של המילה. ההתרחשות, גם הפעם, תנוע בין חדרי המבנה", אומר סובול. הקהל יחל את הסיור בתוך חייו של וגנר באולמות שבקומות העליונות, ויזרום אל מרתפי המבנה ואל השאול הוגנרייני. בסופו של אירוע יתאספו בבית משוגעים כל הדמויות שליוו את חייו של המלחין והשפיעו עליו, בהן כמובן היטלר והפילוסוף ארתוק שופנהאואר.
בקריירה של סובול זכורים לא מעט סקנדלים שעוררו מחזותיו והבולט שבהם,
"סינדרום ירושלים", אף הוביל להתפטרותו מתפקיד המנהל האמנותי של תיאטרון חיפה ב-1988. על אף שמדובר בהפקה שתציג מעבר לים, עושה הרושם שהמחזה החדש ימשיך את מסורת השערוריות.
"זה לא שאני מחפש צרות, הן פשוט מובנות בתוך הנושאים שמעניינים אותי כנראה", אומר סובול, "כשאתה עוסק בנושא שכזה ובדמות שנויה במחלוקת, מובן מאליו שהדבר יעורר ויכוח. אני לא מיתמם, זה חומר נפיץ מכל הבחינות. מאוד מסקרנת אותי תגובת הקהל".
