שתף קטע נבחר

בית המחוקקים

חוק משפחות ברוכות ילדים אינו מיטיב רק עם משפחות עניות, חוק הנגב עוזר גם למי שאינו זקוק לעזרה ומחוק הקרקעות ייהנו מעטים. חוקים סקטוריאליים

לא מצאתי במילון הלועזי המורחב הגדרה מדויקת למונח "פופוליסטי", אבל אין ספק שמקורו בשורש הלטיני Popularis, שמשמעותו עממי, שווה לכל נפש וחביב על הכל. חקיקה פופוליסטית היא אפוא חקיקה שבאה להיטיב עם כל העם, על כל שכבותיו. ומה שקורה בכנסת בחודשים האחרונים לא עונה על ההגדרה הזאת.
היא באה להיטיב לא עם כל העם אלא עם מגזרים ספציפיים, והשם היאה לה לפיכך הוא חקיקה מגזרית – חקיקה המיטיבה עם מגזר שולחיהם (האמיתיים או המדומים) של חברי הכנסת שהעבירו את החוקים הללו.
ובראש המצעד – חוק משפחות ברוכות ילדים, שבא להיטיב עם שני מגזרים ייחודיים עד מאוד, חרדים ובדואים. לשני המגזרים האלה, מלבד הילודה המוגברת, יש מכנה משותף נוסף – הם לא ציוניים (במקרה הטוב) ואנטי-ציוניים (במקרה הפחות טוב). אין קשר של ממש בין ריבוי ילדים במשפחה לעוני. יש משפחות רבות עם ילד אחד או שניים (למשל משפחות חד הוריות) שסובלות מעוני משווע, ואחרות, מרובות ילדים, שחיות חיי רווחה. לו החוק היה פופוליסטי, הוא היה מבקש להיטיב עם המשפחות העניות באמת על ידי חלוקת המשאבים לפי בסיס סוציו-אקונומי. אבל, כאמור, זהו חוק שנועד להיטיב עם מגזר מיוחד, ולא עם כל העם.
חוק מגזרי נוסף שעבר בכנסת לאחרונה הוא חוק הנגב, שמיטיבים עם תושבי הנגב, גם כאן בלי קשר למצבם הכלכלי של מקבלי ההטבה (שיא האבסורד הוא מתן זיכוי ממס לתושבי עומר ולהבים – שניים מן היישובים המבוססים ביותר במדינת ישראל). ויש גם את החוק שפוטר בעלי דירות מהיטל השבחה (ביוזמתו של חה"כ מאיר פורוש) – גם הוא מעניק הטבה בלי שום אבחנה בדבר מצבם הסוציאלי של מקבליה; חוק עיגון זכויות החקלאים בקרקע, שנועד להעניק לחקלאים בעלות במקרקעי הלאום, ועוד ועוד, ככל אשר יעלה המזלג.
החקיקה הסקטוריאלית לא התמקדה רק בתחום הכלכלי. חבר הכנסת רובי ריבלין (ששמועות אומרות כי הוא עתיד להיות שר המשפטים הבא בממשלתו של אריאל שרון) הגיש הצעה לחוק שיאפשר שחרור אסירים לחופשי, לרבות כאלה שדינם נגזר בטרם כניסת החוק לתקפו.

מגזרים במקום אידיאות

מדוע שטופה הכנסת בהצעות חוק כאלה? ראשית, הממשלה שכיהנה עד עתה לא השכילה להביא לציבור הישראלי סדר יום חברתי–כלכלי ברור. הכנסות המדינה ממסים בשנת 2000 גדלו בשיעור עצום של 14 מיליארד שקל עקב גידול אדיר בפעילות הכלכלית בשלושת הרבעונים הראשונים של השנה שעברה. עם זאת, לא השכילה ההנהגה הכלכלית למנף הכנסות אלה לשינוי אמיתי ומשמעותי בחברה הישראלית. לא נעשה מאמץ של ממש להשקיע בחינוך, בבריאות או בתשתיות לאומיות אחרות. בהעדר משנה כלכלית-חברתית ברורה של הממשלה, מצאו את עצמם חברי הכנסת חופשים לקבוע בעצמם את סדר היום, ובמצב כזה – כל המיטיב עם שולחיו הרי זה משובח.
שנית, רבים מחברי הכנסת אינם מייצגים עוד אידיאות אלא מגזרים. יש מפלגות סקטוריאליות בהגדרתן, אבל הייצוג המגזרי קיים גם, ואולי ביתר שאת, במפלגות הגדולות, המקיימות פריימריז. כך אנו מוצאים שיתוף פעולה מופלא בין ח"כ ישראל כץ מן הליכוד לח"כ אבשלום וילן ממרצ, שאינם מסכימים כמעט על שום משנה אידיאולוגית לאומית משותפת. אבל הם נחושים לעשות את רצון המגזר החקלאי ששלחם לכנסת. רבים מחברי הכנסת הפכו ללוביסטים ושתדלנים של המגזר ששלח אותם אל המשכן, ובאין הנהגה – ייפרע עם.


יוסי פריצקי, חבר כנסת (שינוי)

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים