הקץ לשתיקת הגברים

לאחר שבוע בו הוקרן בבתי הקולנוע של  "סינמה סיטי" בארץ טריילר לסרט המתח "שתיקת הגברים" בכיכובם של זוהר ליבה, ירון ברובינסקי, מיקי לאון, שרון אלכסנדר, שירה קצנלנבוגן, רודריגו גונזלס ועוד, נחשף כי מדובר בעצם קמפיין חברתי פורץ דרך לקו הסיוע לנפגעי תקיפה מינית 1203.

הטריילר לסרט הפיקטיבי "שתיקת הגברים" (שלעולם לא יופק), נכתב ובוים על ידי רועי ורנר (במאי "שניים בלילה") והופק על ידי אמיר פיינגולד עבור קו הסיוע. כל הנוגעים בדבר נרתמו בהתנדבות מלאה ליצירת המהלך הפרסומי שפותח והופק על ידי סטודנטים מבית הספר לתקשורת במסלול האקדמי המכללה למנהל.

מטרת המהלך היא העלאת המודעות לבעיית התקיפה המינית בקרב גברים והתרת קשר השתיקה. המהלך לווה בפרסום חוצות ובפעילות ויראלית באינטרנט. בנוסף, הופקה גרסת כיסוי לשיר של יהודה פוליקר, "הצל ואני", בביצוע של שירה גבריאלוב ובהפקת גל פדה.

קו הסיוע לנפגעי תקיפה מינית 1203 הוקם לפני כ-21 שנה כחלק ממרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית בתל אביב,  והוא מופעל על ידי מתנדבים שמאזינים ומלווים את הנפגעים וקרוביהם בפנייה לרשויות, תמיכה נפשית ובכל צעד שמחליטים לנקוט. רכז קו הגברים במרכז הסיוע, ערן האן, מסביר: "אחד מתוך שישה גברים בישראל עובר תקיפה מינית במהלך חייו ועדיין השיח הציבורי אודות תקיפה מינית של גברים בחברה הישראלית המאצ'ואיסטית דל ומשויך לבעיה של מתי מעט או בעלי נטייה הומוסקסואלית".

"הדהים אותי לגלות שכמוני אף אחד מסביבי לא ידע על קשר השתיקה בין הנפגעים, לחברה ולמדינה - על עולם שבו אנשים שהותקפו מינית מתביישים מפני הנורמה שתופסת את הגבר כחזק ומגחכת ומוקיעה את חולשתו", הוסיף רועי ורנר, במאי הטריילר. "אני מקווה שבעזרת המהלך נוכל לפתוח לאנשים ולו חריץ של תקווה להבנה שיש אנשים שמוכנים להקשיב, ללא שיפוט ועם רצון לעזור, ושלגברים מותר להיות חלשים אבל אסור להם לשתוק".  

צפו בטריילר לסרט שלא יופק "שתיקת הגברים":

הקמפיין הופק על ידי סדנת "ספוט" בבית הספר לתקשורת, המסלול האקדמי המכללה למנהל. הסדנה עוסקת בקידום תקשורתי של מהלכים חברתיים ובקידום עמותות וארגונים חברתיים. "חשיבות הנושא שעמד על הפרק, מקוריות הרעיון, החיבור בין הידע והניסיון המקצועי שמספקת הסדנה, וכן השילוב שבין מסירותם של המתנדבים עם הלהט וההתלהבות הסטודנטיאליים לעניין - כל אלה הם שהביאו להצלחת המהלך", אומרים ד"ר דן ערב ושקמה שרון, מנחי הסדנא.

חוויה אישית של מתנדב בקו / אמנון לוי

לפעמים יתחיל מייד לספר את סיפורו, במהירות, בלי פסיקים, בלי לבדוק בכלל מי יש בצד השני. כל אחד וסיפורו, ואתה, המתנדב, יושב בצד השני של הקו, מקפיד לתת לנפגע לספר את סיפורו בקצב שלו, בלי לשאול שאלות סקרניות, למעשה כמעט בלי לשאול שאלות. הראש עובד, והלשון נעולה. מתוך שברי מידע מנסה להבין איך לסייע לו. מהות הענין היא, שאתה שם.

אנחנו איננו אנשי מקצוע. לפעמים זה מטריד. המתקשרים הם אנשים פגועים מאד, ולנו יש לעיתים חוויה של עגלה ריקה, שאין בה ידע מיקצועי מעמיק. עברנו קורס של חצי שנה, התאמנו זה על זה. חלק מהתהליך של הפיכה למתנדב הוא התגברות על החרדה הזו. התגברות על שאלות כמו, מי אני, מה אני, מה אני יודע שאני מעז לעזור לאנשים שעברו פגיעה כל כך קשה. האם זה בכלל אחראי?

אני שם כדי לשמוע

כל מתנדב צריך למצוא לעצמו את המפתח לסיוע האנושי שהוא מגיש בקו. אנושי במובן זה שהוא מוגש לא על ידי אנשי מקצוע מובהקים.מה זה סיוע אנושי? התשובה שסיגלתי לעצמי היא זו: אני שם כדי לשמוע. אני לא במקום אף אחד. אני רק אוזן חפצה שמוכנה להקשיב לפונה בשעת משבר, לשמוע ולהכיל אותו. האמפטיה שלי היא אמצעי העבודה המרכזי שלי. גם אם אעשה טעויות, אני מקווה שהפונה ירגיש ברצון שלי להבין אותו, ירגיש בנכונות שלי להושיט לו יד.

לסיוע הלא מקצועי יש גם יתרונות. סיוע בגובה העיניים. סיוע בעניינים מעשיים. טריוויילים. למשל, לטלפן לחדר מיון, ללוות נפגע למשטרה, או להישאר עם נפגע בטלפון שעה ארוכה עד שירדם, כי בלי זה הוא חושש להיכנס למיטה. אלו מקצת הדברים שאנחנו המתנדבים מתבקשים לעשות ועושים, כעזרה של אדם לאדם בשעת צרה.

שואלים אותי פעמים רבות אם זה לא קשה מדי. לשמוע את התאורים הגרפיים על אונס ותקיפה מינית. זה כמובן קשה. הקושי הגדול ביותר, בשבילי, הוא לרסן את עצמי. להסכים לא לקפוץ, ולא להיות מייד לעזר. לא לייעץ, לא לפזר אופטימיות סתם, שלפעמים אין מאחוריה הרבה. בקיצור, לא להיות פוטנטי. ואנחנו הרי כל כך אוהבים להיות פוטנטיים, בשביל זה באנו להתנדב.

אלא שהדבר הנכון בדרך כלל, הוא סתם להיות שם עם הנפגע, להחזיק את ידו מבעד לטלפון, ולהיות איתו בשעה הקשה שעוברת עליו. רק להבין. לא לייעץ, רק לשמוע, לא תמיד לעודד. להיות איתו במקום הנורא הזה של אובדן, של תחושת אפסות ושל אשמה אין סופית. כמה זה קשה.

מדי יום יושבים המתנדבים בקו ומקשיבים לפונים אלינו. שומעים ומקבלים את דברי הנפגע, כמו שאדמה מקבלת את הגשם. את כל הפעולה עושה הגשם, היא האדמה נמצאת שם רק לקבל אותו. זה לא אומר שלאדמה לא קורה כלום. שהיא חסינה משינוי.

הגעתי למרכז לנפגעי תקיפה מינית, בשלב מתקדם של הקריירה המקצועית שלי. כשהבנתי

שעבודתי, לא תיתן לי את כל הסיפוקים בחיי. שאני צריך עוד מוקד של עניין בחיים, מחוץ למסלול של בית, עבודה, משפחה. לא ידעתי דבר על תקיפה מינית ולא הכרתי את עולם הסיוע.

המפגש עם המרכז לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית חולל בי שינוי עצום. התחלתי להתבונן בעצמי ובסביבתי דרך משקפיי המסייע. חושיי התחדדו. השמיעה הפכה רגישה יותר. שפתי התעשרה בביטויים שלמדתי מעולם הסיוע. היום קשה לי לדמיין את חיי בלי המרכיב החשוב הזה.

התגמול האישי שלי, גדול מששיערתי. זו קלישאה, אני יודע, באתי להתנדב, לתת מעצמי לאחרים, וכמו שקורה בדרך כלל, מצאתי עצמי מקבל יותר ממה שנתתי.

• הכותב אמנון לוי, הוא מתנדב ומנחה בקו הסיוע.
• נפגעתם? רוצים לדבר על זה? חייגו1203.