מחשבים קיצם לאחור
הם עדיין עובדים באופן עצמוני, עדיין מצליחים למלא את יעודם, ובכל זאת, אנחנו זורקים את הסמארטפון והמחשב הישנים בשביל הבשורה החדשה מבית אפל אינטל או סוני. "ישנים" אגב, זה בני ארבע. ויטה קיירס למען עתיד מחשבינו
"ארבע שנים זה הגבול העליון של מחשבים ניידים. הגיעה השעה להחליף את הטרנטה מונעת נפט שלך במחשב נאה ועובד", "בן ארבע? וואו זה גיל מופלג! הוא עוד אוכל בעצמו? הולך בלי הליכון? אני חושש שיש לבצע המתת חסד בשוויץ". אלו חלק מהתגובות שקיבלתי לאחר שביקשתי עצה בפייסבוק מה לעשות עם מחשב נייד שחגג לא מזמן ארבעה חורפים והפסיק להיטען. הוא לא גמגם או קרס או התייאש, רק הפסיק לינוק מהקש שסיפק לו חשמל, אבל העם אמר את דברו: לפח.
זה כבר ישן
סמארטפונים, טאבלטים, משקפיים של גוגל - העולם הולך ומתמלא במכשירים מתוחכמים, אבל איש אינו מצפה שהם באמת יחזיקו מעמד. נראה שעולם הסלולר והמחשבים בנוי כולו על התיישנות מהירה והחלפה תדירה, כשמילת הקסם שמעבירה את המכשירים מארץ החיים לארץ הדוממים, היא "שדרוג". אנחנו לא "זורקים" או "קונים טכנולוגיה שאנחנו אולי לא צריכים" - אנחנו משדרגים. לא את המכשיר כמובן, אלא את עצמנו.הבעיה היא שלטלוויזיות ומחשבים אין גן-עדן: פסולת אלקטרונית נאספת יחד עם הקוטג' המקולקל והחיתולים המשומשים, ונשלחת לאתרי הטמנה רגילים. לפי נתונים שמספק המשרד להגנת הסביבה, במהלך שנת 2010 הושלכו בישראל כ-85 אלף טון של פסולת אלקטרונית. ב-2012 הנתונים זינקו, וההערכות כיום מדברות על כ-130 אלף טון של פסולת אלקטרונית. אם אתם מתקשים לצייר זאת בדמיונכם, פשוט דמיינו 130 אלף מכוניות משפחתיות רעילות המזהמות את הקרקע והמים מוטמנות באדמה.
מעבר לפן הסביבתי, יש גם פן צרכני. בעקבות המחאה החברתית של 2011, התחלנו להשלות את עצמנו שהפכנו להיות צרכנים נבונים יותר. אנחנו מתייעצים עם חברים בפייסבוק לגבי מחשב נייד חדש, מבקרים באתרי השוואות מחירים ובטוחים שעלינו אי אפשר לעבוד. מה שאנו מתעלמים ממנו הוא שתרבות צריכה מתוקנת חייבת לכלול גם פן של אי-צריכה: היכולת להגיד "לא תודה, טוב לי גם ככה".
הפתרון לכאורה פשוט: צריך לקנות פחות - ולמחזר יותר. אבל זה לא בכלל לא פשוט. ראשית, כיום אין בישראל חוק העוסק באופן ישיר בפסולת אלקטרונית. לפני כשנה אושרה בכנסת הצעת חוק שיכנס לתוקפו ב-2014 ושמטיל אחריות מורחבת על היצרנים והיבואנים. אלו יהיו חייבים לדאוג למחזר 50% מסך משקל הציוד שמכרו במהלך שנה (יעד הדרגתי עד 2020). כדי שזה יקרה, החוק קבע שהחברות עצמן צריכות להקים תאגיד שידאג לאסוף את המחשבים הישנים שלנו וכמובן למחזר אותם. תאגיד כזה טרם הוקם, אך במשרד להגנת סביבה מציינים שאם היצרנים והיבואנים לא יפעלו להקימו - הוא לא יהסס להפעיל את סמכותו ולהטיל עיצומים על החברות.
עתיד ומחבר
מעבר לגאג'דטים המפתים, שהפכו לסמלי סטטוס, חברות הטכנולוגיה כופות עלינו במידה רבה להתקדם בקצב שלהן כאשר הן מפתחות ממשקים או חומרה שאינם מתאימים למוצרים קודמים, מה שמכונה "תאימות לאחור".
בספטמבר 2012 למשל, אפל השיקה את האייפון 5 וניצלה את ההזדמנות כדי להיפטר מהמחבר 30 פין - אותו שקע שממנו מטעינים את המכשיר או מחברים אותו לרמקולים, לאביזרים וכדומה. במקומו, אפל התקינה את מחבר ה-Lightning החדש, והסבירה שהוא עמיד ומוצלח יותר מקודמו. מאז, משתמשי אפל שרוצים לחבר את האייפון החדש לתחנת העגינה שברשותם נדרשים לרכוש מתאם שעלותו בין 29-39 דולר (100-140 שקל). כלומר, אפל השיקה מכשיר שעתיד להימכר במאות מיליונים, אבל יצרה "בעיה" הגוררת הוצאות של הצרכן: במקרה הטוב - הוא צריך מתאם, במקרה הפחות טוב - הוא צריך תחנת עגינה חדשה.
עוד דוגמה מהזמן האחרון: יצרנית המעבדים אינטל הכריזה לאחרונה על שדרוג מחבר ה-Thunderbolt, המשמש לחיבור אביזרים חיצונים למחשב כמו כוננים קשיחים. לפי אינטל, המחבר החדש יאפשר להעביר סרט באיכות HD באורך מלא בפחות משלושים שניות ולהציג סרטים ברזולוציית 4K בצורה חלקה (HD זה כבר כמעט פאסה). חיבור התאנדרבולט הוא מובנה בתוך מחשבים ניידים (בעיקר באולטרבוקים היקרים יותר של חברות כמו אסוס, אייסר, לנובו HP ואפל), וכשאינטל הוציאה את הגרסה החדשה - היא הפכה במידה מסוימת את כל המחשבים הניידים האחרים - למיושנים.
לפטופים זה שמחה
בספרו של קורט וונגוט, "הסירנות של טיטאן", נואם הנשיא ומספר על האזרחים שבוכים וגונחים ואומרים, "הו אדוני הנשיא, אין עוד דבר שאפשר לייצר אותו במפעלים, משום שלכל אחד כבר יש שניים, שלושה וארבעה מכל דבר". במציאות שלנו, ובכל הקשור לטבאבלטים, מחשבים ומקלטי טלוויזיה, אנחנו כנראה לעולם לא נבכה כך. לנו כבר יש שניים או שלושה וארבעה, אבל זה לא מה שימנע מאיתנו לקנות במהלך חיינו עוד חמישה או שישה. לא בטוח שאנחנו צריכים את הטכנולוגיה האישית שלנו כל כך מתקדמת, אבל אין ספק שאנחנו רוצים שתהיה כזו, ולרצונות כבר אין הרבה קשר לצרכים אמיתיים.
ולגבי המחשב הנייד הקשיש שלי, הבעיה בסוף היתה כבל קרוע. 65 שקל, והוא כמעט כמו חדש.
