החצר האחורית של הכדורגל / טור

המנותקים

לוזון, בן-ציון וקורן בשאנטי

שני משחקים קריטיים שיקבעו מי תעלה ללאומית ייערכו מחר בליגה א' דרום. הפועל קטמון ירושלים תארח את אורתודוכסים לוד ומכבי קביליו יפו את מכבי כפר־יונה. שתי המארחות צמודות בפסגה, אחת מהן תעלה אוטומטית כבר מחר, השנייה תלך לפלייאוף. לשתיהן יש כמות אוהדים שחלק מקבוצות ליגת העל (אחת מהן בפלייאוף העליון) יכולות רק לחלום עליה.

עוד ב-ynet ספורט:

• היינקס: "איש לא חזה תוצאה כזו"
• פיקה: "הערב הכי מר שלי בברצלונה"
• NBA: יוסטון ובוסטון צימקו ל-3:2
• רוני אוסאליבן שוב מאיים לפרוש: "סנוקר זה לא בשבילי"
  

אורתודוכסים היא קבוצה מפורקת, שכרגע לא ברור אם שחקניה יתייצבו מחר. הכל תלוי בלחצים. בכלל, הסיפורים, ההאשמות, הקשרים האישיים ואפילו המשפחתיים בין גורמים מכל הצדדים, בנוסף לכמה מקרים ביזאריים בליגה הזאת, מצדיקים חקירה רצינית. בטח כשעבריינים מסתובבים בין הקבוצות ובתוכן, ומסביב משגשגת תעשייה של הימורים בלתי

חוקיים.

(איור: אופיר בגון )

אבל ששש... אל תפריעו עכשיו להתאחדות. הטורניר לקידומו ולהאדרתו של גיא לוזון אוטוטו מתחיל, ולמי יש זמן לחצר האחורית של הכדורגל הישראלי?

לפני שבועיים יפו אירחה את הפועל ערד. השופט רונן אבדילוב החליט על תוספת זמן של שבע דקות, ועליה הוסיף עוד ארבע. בדקה ה־101 חלוץ יפו, יאיר כהן־צדק, כבש שער ניצחון ואמר בהתרגשות בסיום: "השופט כאילו חיכה שנכניס גול". ניר חזות, מאמן־שחקן בערד, התלונן שהתוספת הייתה מופרכת, ואפילו אוהדים מיפו העידו שהעניין נראה להם מוגזם.

כהן־צדק, שחזר בתשובה, סיכם את האירועים: "הקדוש ברוך סובב את כל המשחק כדי שאני אתן גול מדהים". את התיאוריה הזאת – שהכל בידי שמיים – האימפוטנטים בהתאחדות בטח אהבו מאוד. בתגובה לטענות הם אפילו פירסמו הודעה: "השופט פעל על פי שיקולים מקצועיים בלבד ונוכח ההתפתחויות במגרש (בזבוזי זמן מוגזמים)". הנוסח ההחלטי הזה לא בא אחרי חקירה מקיפה, אלא פחות מ־48 שעות אחרי המשחק. בשביל מה לחקור? אנחנו מאמינים בני מאמינים.

בעזרת השם. שחקני קביליו יפו(צילום: אורן אהרוני)

בשבוע שעבר קטמון הפסידה באילת 1:0 מפנדל שפסק השופט ארז אטיאס 5 דקות לסיום. צפיות חוזרות ונשנות ביוטיוב מעלות תהיות קשות לגבי ההחלטה. אטיאס נחשב לשופט אמין ומבטיח, וגם שופטים בכירים טועים בגדול. אבל אם הצדק לא נראה, מן הראוי שלפחות ייבדק.

את יו"ר איגוד השופטים, סלמן בן־ציון, לא שמעתי כבר הרבה זמן, אך בהתאחדות מתעקשים שיש איש כזה. יו"ר הוועדה המקצועית, דני קורן, דווקא הפציע באחד האולפנים ולמיטב זיכרוני, כבודו דיבר על טעויות השיפוט בצ'מפיונס ליג. בשביל עניינים פעוטים כמו ההארכה המוזרה בליגה א' הוא לא מטריח עצמו לטלוויזיה. גם לא למשרד החקירות שעובד עם ההתאחדות. ולוזון? מה לו ולקביליו או לקטמון, לו יש עניינים עם פלאטיני.

וזה רק בצמרת ליגה א'. על חשדות ועדויות לדילים ולקומבינות, ועל הקרקס שמתנהל באזור הדמדומים של הכדורגל הישראלי, אפשר לקרוא מדי שבוע באתר "דאבל פס" שמסקר את הליגות הנמוכות. לא באתר ההתאחדות.

פינוי פצועים במרתון תל-אביב(צילום: מוטי קמחי)

ועוד משהו. לפני כחודש וחצי, אחרי שאדם נפטר במרתון תל־אביב שנערך בתנאי שרב, מומחי הכסת"ח בהתאחדות מיהרו להודיע שמשחקי הליגות הנמוכות מבוטלים. שלשום, בשעה ,15.30 עירוני קריית־גת אירחה את הפועל כפר־שלם בחום כבד של 36 מעלות. למה הפעם הדוקטורים מההתאחדות לא התערבו? כנראה בגלל ששתי הקבוצות סיימו למעשה את העונה, ואי אפשר להגיד שזה היה משחק על החיים ועל המוות.

המסכן

איציק קורנפיין משתחצן ומתבכיין

"אני לא בן אדם שחצן, אבל אם לא הייתי בחמש השנים האחרונות, בית"ר הייתה

מגיעה לפירוק בכל אחת מהעונות". ככה אמר השבוע איציק קורנפיין בראיון נוגע ללב, בו סיפר גם כי בית"ר ירושלים מצויה בגירעון מצטבר של עשרה מיליון שקל, בנוסף לחוב של 4.5 מיליון שקל למע"מ.

אז איציק אולי חושב שהוא לא שחצן, אבל הוא די חוצפן. גם אם נתעלם מעלות שכרו, שנאמדה בחמש השנים האלה בכמה מיליונים, מי היה אחראי לגירעון שהצטבר, סבתא שלי?

האחריות כולה שלו. איציק קורנפיין(צילום: ראובן שוורץ)

אבל אתמול, תודה לאל, נפתרו כל הבעיות של בית"ר ירושלים, כשלאימון בבית וגן הגיע הרב חיים אפללו. לפי הדיווח, כבוד הרב "רומם את רוחם" של אנשי המועדון, נפגש עם קורנפיין וכמה שחקנים, ובתום הביקור אמר: "יש קבוצות שצריך לשים עליהן דגש. אין ליגה בלי בית"ר. היום הקבוצה נמצאת במצב שאין מאחוריה אף אחד, ובאתי רק לחזק אותם ולתת להם להבין שהם היחידים שיכולים להשאיר את בית"ר בליגה".

אני לא יודע לאילו קבוצות האדמו"ר אפללו שליט"א התכוון, כשאמר "יש קבוצות שצריך לשים עליהן דגש", אבל בעכו למשל, בניגוד לסכנין, צריך לשים דגש. והכי מעניין עכשיו לראות אם ארקדי יביא לאימון היום ,שייח' שיברך גם את קדאייב וסדאייב.

הבלון

"אשדוד עיר של ספורט"

אגדה אורבנית מספרת שיום אחד ראש עיריית אשדוד, יחיאל לסרי, ראה בטלוויזיה את עמיתו הרמלאי יואל לביא חוגג עם צלחת אליפות ואמר לממונה על הספורט: "גם אני רוצה". מה עשו בעירייה? אירגנו נתח רציני מהתקציב שנבנה מהארנונה של התושבים, הוציאו ים כסף על אמריקאיות שנמצאות בחופשה מה-WNBA, לקחו אליפות – ולסרי יכול היה להכריז: "אשדוד היא עיר של ספורט".

גם אני רוצה. לסרי (מימין) עם עדני דגן(צילום: אורן אהרוני)

פחחחח. הפסד התואר לאליצור רמלה פוצץ את הבלון. אבל על שרת הספורט לימור לבנת, שאוהבת מאוד טקסים, זה עובד. מכבי אשדוד קיבלה לאחרונה מענק של 75 אלף שקל על "הישגיה בתחום הספורט", למרות שהיא לא עיר של ספורט יותר מעכו, טבריה או נהריה. במשחקי הליגה בהיכל העירוני יש אווירה של חוג במתנ"ס, וכנ"ל בגרסה הגברית של הבלוף. בשבוע שעבר מול בני הרצליה האולם היה כל כך ריק, שאפשר היה לשמוע את הכיסאות.

העיקר שבחודש שעבר החליטה מועצת העיר על מענק בסך 513,676 שקלים לקבוצת הנשים בכדורסל, ועוד סכום עגול של חצי מיליון שקל למ.ס אשדוד בכדורגל, קבוצה כושלת ונטולת אוהדים מהפלייאוף התחתון. אז מה אם יש בעיר קרוב לרבע מיליון תושבים, ולמשחקים של קבוצותיה הבכירות מגיעים בקושי כמה מאות?

חגגו בראשל"צ. בנות אליצור רמלה(צילום: עוז מועלם)

את הדקלום הזה – "אשדוד עיר של ספורט" – מאמצים גם שדרים לקקנים ופרשני חצר. בולשיט. התחלנו עם יואל לביא ואיתו נסיים. השבוע קראתי שכדורסלניות רמלה ואוהדיהן ערכו נשף אליפות ב"אולמי רוסו בר" בראשל"צ. הבנתם? עד כדי כך רמלה עיר של כדורסל, שאפילו את חגיגות האליפות הם עושים בעיר אחרת.

התועה

תביעת אצבעותיו של קופל

כמו כולם, גם אני עדיין בהלם מהתפטרות הקומבישינר אבנר קופל, שכינה את עצמו בהודעת הפרישה מראשות האיגוד: "איש ציבור מתנדב הנותן באהבה את כישוריו, מרצו וזמנו הפרטי". הוא רק שכח לציין שחלק מנכסי המינהלת והאיגוד ניתנו באהבה לילדיו הפרטיים, כמו מסכי הענק שפיארו את חתונת בתו, ואלפי שקלים שהועברו כ"החזר הוצאות כיבוד ואירוח" לחברה בשליטת בנו. אבא גנוב.

אבנר קופל(צילום: עוז מועלם)

אבל השורה הכי משמעותית במכתב ההתפטרות הייתה (לא נגענו): "חושבני כי הצלחתי להשאיר במעט, בעזרת העובדים והמאמנים המסורים כמובן, את תביעת אצבעותיי". על המכתב חתם קופל עצמו והוא נשלח מהמייל של דובר האיגוד חגי סגל – שני אנשים שלא אמורים לכתוב בשגיאות כמו ילדים בכיתה א'־2.

ואם נוסיף לכל אלה את הטעויות שקופל עשה בחשבון (לשמחתם הרבה של הספקים והמקורבים), אפשר בהחלט לברך ולומר: ברוך שפתרנו!