בתחילת השבוע התרחשה היסטוריה, גם בספורט האמריקאי וגם בחברה האמריקאית. זה קרה כשג'ייסון קולינס, שחקן הוושינגטון וויזארדס מה-אן.בי.איי, חשף בראיון למגאזין 'ספורטס אילוסטרייטד' כי הוא הומוסקסואל. זו היתה הפעם הראשונה בה שחקן פעיל באחת הליגות המקצועניות הבכירות באמריקה יוצא מהארון.

לא מפתיע שמכל הספורטאים ההומואים באמריקה, דווקא מישהו שנולד וגדל בלוס אנג'לס הוא הראשון לאזור אומץ ולהיחשף. יש ללוס אנג'לס את המגרעות שלה, אבל מדובר באחת הערים הכי פתוחות, סובלניות ושוויוניות בארה"ב, אם לא בעולם כולו. והשורשים של קולינס כאן נתנו לו את הקרקע לתפוס אומץ ולצאת לאור. לא מפתיע גם שהשחקן הבכיר הראשון שיצא בתמיכה פומבית גורפת בקולינס היה קובי בראיינט, שאמם לא גדל בלוס אנג'לס אבל גר בה כבר מספיק שנים ויודע שכאן - לפחות התושבים אם לא השלטון - מתייחסים לכולם באופן שווה. התמיכה המרגשת של בראיינט בקולינס היתה שיאה של עונה בה עבר הכוכב שינוי תדמיתי ואישי גדול, דווקא בשנה שהיתה רעה מאוד עבורו ועבור הקבוצה על המגרש.

(צילום: רויטרס)

זו היתה עונה איומה ללוס אנג'לס לייקרס. כמועדון, כפרנצ'ייז, כקבוצה בפייסבוק. וזו היתה עונה איומה לגוף של קובי בראיינט. אבל, זו היתה עונה נהדרת, פה ושם אפילו מרגשת, לקובי בראיינט האדם.

קשה לזכור הרבה ספורטאים שהיחס בין הערצת היכולות האתלטיות וההישגיות שלהם מול הסלידה מהאופי שלהם היה כל כך ישר. התכוון או לא, בראיינט הצליח לייצר לעצמו לאורך השנים תדמית של סוציומט בלתי נסבל, שנהנה להשפיל את אשתו ואת חבריו לקבוצה בדיוק באותה מידה. כל הכישרון הג'ורדני בעולם, והתחרותיות שהביאה אותו לשחק שוב ושוב עם כאבים פיזיים אדירים, לא יכלו לגרום לאמריקה שמחוץ ללוס אנג'לס לחבב אותו.

רק השנה הצליח בראיינט לפרוץ, ולו במעט, את המעגל הזה. כיוון שגדולתו כשחקן מעולם לא עמדה בספק, בראיינט עשה את הסוויץ' שלו מחוץ למגרש, שם גרם להרבה אנשים לסלוד ממנו קצת פחות. כאחת מאלה שזה קורה לה, אני יכולה להעיד כי מדובר בטרנד מדאיג מאוד. החיים בצד שממש מתעב את קובי בראיינט היו הרבה יותר פשוטים.

(צילום: AP)

ביום ראשון בערב, ג'ק ניקולסון ברח לחניה שלוש דקות לפני סיום המשחק הרביעי של הלייקרס נגד סן אנטוניו, כדי לא להיתקע בפקקים ביציאה מהסטייפלס סנטר; החמישיה השלישית שיחקה את הדקות האחרונות של הפסד סוויפ מביש בסיבוב הראשון של הפלייאוף; דווייט הווארד ישב בחדר ההלבשה, אחרי שבעליבותו כי רבה הצליח להיות מורחק ונמנע מלהיות על המגרש בסוף ההשפלה; וקובי בראיינט עמד בצד וראה בקביים כלות איך השחקן היחידי שנלחם עד הסוף היה פאו גאסול, בדיוק האיש אותו טרח קובי להשפיל בלי הפסקה בשנים האחרונות. כמה דקות לאחר מכן, כבר הלך בראיינט להטביע את יגונו עם שניים מהחברים הכי טובים שלו בעולם היום: האחים טוויטר ופייסבוק.

בפייסבוק משתמש בראיינט כשהוא צריך להגג בכובד ראש, כמו במקרה ההתייסרות הפומבית המאוד נוגעת ללב שלו בלילה שאחרי הפציעה שגמרה לו את העונה, ומי יודע לגבי הקריירה. אבל טוויטר הוא המקום בו הוא באמת עושה שמות. בראיינט גילה את טוויטר רק לפני כמה חודשים – יותר נכון, החליט סוף סוף שהמדיום חשוב מספיק בכדי שהוא יכבד אותו בנוכחותו. ספק אם הוא יכול היה להעריך מה הירידה הזו לעולם של מטה תעשה לו, אבל עם כל 140 תווים ששיחרר, התברר פתאום שקובי בראיינט הוא לא רק סאן-אןף-א-ביץ' יהיר. יש לו חוש הומור, הוא מסוגל לייצר חמלה, הוא כן באופן ברוטאלי והוא אפילו די נהנה לתקשר עם בני תמותה. מה שעוד התברר זה שקובי בראיינט מבין את המציאות החברתית באמריקה יותר טוב מרוב הקולגות שלו למשחקי האול-סטאר.

"אל תחנוק את מי שאתה בגלל בורות של אחרים". בראיינט(צילום: AP)

בדיוק לפני שנתיים, נקנס בראיינט על ידי הליגה ב-100 אלף דולר לאחר שזרק לשופט במהלך משחק עלבון הומופובי. הוא מיהר להתנצל, אבל האירוע ההוא היה עוד כתם על תדמית שגם ככה כבר היתה זקוקה להרבה אקונומיקה. זמן קצר אחרי שהצטרף לטוויטר, ראה בראיינט ציוץ ובו אמר אנונימוס אחד שעוקב אחריו לאנונימוס שני שעוקב אחריו: 'חתיכת הומו'. לא היתה לבראיינט שום סיבה להתערב, זה לא היה קשור אליו והוא יודע איזו משמעות יש לכל מלה שהוא אומר בפומבי. ובכל זאת, הוא לא התאפק. "תדעו שלהגיד למישהו 'חתיכת הומו' כדרך להעליב אותו, זה לא בסדר. תמחקו את זה מאוצר המלים שלכם", צייץ בראיינט.

בחודש שעבר, כשבנו ההומוסקסואל של מג'יק ג'ונסון הוצא לאור על יד הפפראצי, בראיינט מיהר לצייץ הבעת תמיכה באב ובבן. וביום שני השבוע, כשג'ייסון קולינס הפך תוך שניות מכדורסלן בינוני ומטה לגיבור מאבק זכויות אזרח, חיכתה אמריקה לשמוע מה יש לקובי בראיינטים של הליגה לומר. היה ברור כי דעתם תקבע לאיזה צד של הסקאלה ינוע היחס של הקהל במגרשים, וכמובן של החברים בחדר ההלבשה, כלפי קולינס. בעוד לברון ג'יימס לא צייץ, תרתי משמע, וקווין דוראנט מילמל משהו על כך ש"כולנו ב-NBA אחים ואנחנו תומכים זה בזה", לקח לבראיינט רק דקות ספורות כדי לייצר תגובה מרגשת: "אני גאה בג'ייסון קולינס, אל תחנוק את מי שאתה בגלל בורות של אחרים". ובאמצעות התגית

mambaarmystandup# קרא ל-2.5 מיליון העוקבים שלו להצטרף אליו בתמיכה בקולינס.

בתוך כמה שעות, זכה הציוץ הזה לכמעט 40 אלף ציוצים חוזרים. כל הספורטאים שהגיבו אחריו עשו את זה באותה רמת התלהבות. דייויד שטרן – לזכותו ייאמר שלאורך כל שנותיו כקומישינר היתה לו אפס סובלנות לגזענות, הומופוביה ושאר חוליים – כמעט הציע לקולינס נישואים. שחקני פוטבול – פוטבול! – סטרייטים מנסים עכשיו לשכנע ווייד רסיברים לצאת לאור עם הראנינג בקים שלהם. מדובר בשינוי אדיר בדעת הקהל ובנכונות של ספורטאים בליגות המאצ'ואיסטיות ביותר בעולם, לקבל את העובדה שהקווטרבק, הפליימייקר והפיצ'ר שלהם חי עם גבר, ואין לזה שום קשר ליכולות שלו על המגרש או לאיכויות שלו כבן אדם.

ציניקנים יגידו שקובי בראיינט רק דואג עכשיו למורשת שלו. שהוא מנסה להשאיר מאחור חותם חיצוני שמעבר לבגידות באשתו וכתם מעיק של אונס שהיה-או-לא-היה בדנבר. אבל גם אם זה נכון באופן חלקי, זה לא חשוב. ביום שני השוו כולם את ג'ייסון קולינס לג'קי רובינזון, השחקן השחור הראשון בליגת הבייסבול. זו השוואה מתבקשת, אבל לא מדוייקת. רובינזון לא יכול היה להחביא את הצבע שלו והוא עלה למגרש בימים בהם אסור היה לשחורים להיכנס למסעדות ברחבי אמריקה. קולינס יוצא לאור מבחירה ובשיאו של שינוי חברתי מדהים שעובר על אמריקה בכל הקשור ליחס להומואים. אבל בעיקר, הוא יוצא עם הגיבוי של קובי בראיינט, אחד הווינרים הכי בלתי נסבלים - והכי אמיצים - בהיסטוריה של הספורט האמריקאי.