שבע השנים השקטות

השקט מסביב עשה טוב לכולם, גם לפסימיים כמוני שחשבו שהדרך שבה נטשנו את דרום לבנון הייתה עגומה. בגליל הישראלי ובחופי ביירות התיירות שגשגה. השמש זרחה באופן שווה. אף אחד מן הצדדים לא דמיין מלחמה קרובה. לא רצה במלחמה קרובה.

הדברים קרו כמעט מעצמם. חיזבאללה ביקש לחטוף חיילים רק כדי להראות סימני חיות. ישראל פתחה במלחמה מהבטן, וגם כדי לתקן במשהו את ההרתעה שנשחקה מאז נסוג צה"ל מדרום לבנון. בעולם המודרני מדינות דמוקרטיות לא כובשות כדי להשיג משאבי טבע או אדמה. מדינות במאה ה־21 נלחמות כדי להעביר מסר, כדי להרתיע.

התיאוריה מדברת על הרתעה מצטברת והרתעה נשחקת. תאיים על האויב ולא תפעל - ההרתעה שלך נשחקה. תגיב בנחישות ותגבה מחיר - מצבור ההרתעה יגדל. במדינת ישראל יש לנו מזה ומזה. הבחירה היא במידה רבה עניין של תזמון ומזל. כך אז וכך גם היום, ברצף ההפצצות בסוריה המיוחסות לישראל.

השקט שנשמר לעת עתה הוא שיעור חשוב בפרספקטיבה היסטורית. הנה תזכורת: מלחמת לבנון השנייה נתפסה בישראל ככישלון. מצעדי הניצחון של חיזבאללה והפגנות המילואימניקים בישראל צרבו בתודעה שלנו זיכרון חד־ממדי של ליקויים: ציוד חסר לחיילי המילואים, פקודות סותרות, מודיעין שלא ירד לשטח, מפקדים חסרי אמון בעצמם ובמי שמעליהם.

למרות המכה הכואבת שספגו לבנון וחיזבאללה בעקבות אירוע חטיפה טקטי, בישראל עסקו אך ורק בהלקאה עצמית. תסמונת עריפת הראשים ותרבות ועדות החקירה הפכו את הפקת הלקחים לתהליך חד־ממדי, שכוון אך ורק פנימה.

האירועים בשבוע האחרון, כמו בשנים שחלפו מאז מלחמת לבנון השנייה, מציירים בפרספקטיבה היסטורית דווקא את ההישגים מאותה מלחמה. בשורה התחתונה, ישראל יצאה ב־2006 למלחמה שמטרתה חיזוק ההרתעה באזור. במבחן התוצאה היא הצליחה. במונחים של הרתעה, שבע השנים האחרונות היו שבע השנים הטובות. למרות רצף אירועים שכלל גיחות של צה"ל, תקיפת הכור בסוריה וחיסול עימאד מורנייה (המיוחסים לישראל) ועצירת משלוחי נשק - בגבול לבנון וסוריה ההרתעה נשמרת.

חיזבאללה גדל ותפח עד שהפך לצבא גרילה של ממש. יתרונו בכמות הטילים שבהם התחמש.

 חסרונו באובדן הגמישות, בבסיסים ומפקדות קבועים שעשויים לשמש מטרות לישראל במלחמה. בסוריה, שהתבוננה מן הצד ב־‭,2006‬ מבינים שמתקפה נגד ישראל עלולה להסתיים בתגובה כואבת ואף באובדן השלטון.

למרות ההשפעה האיראנית החזקה, הן לחיזבאללה והן לסוריה יש אינטרס עצמאי של הישרדות. לאסד אין שום עניין בפתיחת חזית נוספת מול ישראל וסיכון המעט שנותר לו. לחיזבאללה, שמושקע כרגע בסוריה, אין שום עניין לפתוח במלחמה נוספת שתחזיר אותו למחילות בדרום לבנון. לחשבונות האלה, של עלות מול תועלת, קוראים הרתעה. נדמה שהגיע העת לעשות קצת צדק: לא רק כישלונות היו ב־2006 אלא גם הצלחות, שעמדו במבחן הזמן.