שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "בסך הכל ביקור קצר, מגע אנושי, חיוך"
    "לפחות ל-20 אחוזים מהחניכים במרכז שלנו 'בית כהן' אין קרוב משפחה מי שיבקר אותם. לא אמא ולא אבא, לא אח ולא דוד. הם לא מצניעים את קנאתם ונצמדים אל הגדר מלווים בעיניים כלות את אלו ששפר מזלם ויוצאים מתחומי המרכז שלנו לבילוי השבועי". יו"ר אגודת עמי מזמין למופע התרמה מיוחד ולהתנדבות עם ערך מוסף עצום בצידה

    בימי שישי מגיעים ההורים של האנשים והנשים החוסים בצל קורתנו, אנשים שהחברה מעדיפה להגדירם כ"מוגבלים שכלית", לביקור שבת. הם לוקחים את ה"ילדים" שלהם, ברוב המקרים מדובר באנשים בשנות ה-40, ה-50 ואף ה-60 לחייהם, לכמה שעות של כיף משפחתי. ביקור בבית או גיחה למסעדה, או יציאה משותפת לקולנוע עד לסוף השבוע ולעתים אף פחות מכך.

     

    אגודת עמי  שיש לי זכות גדולה לעמוד בראשה (בהתנדבות מלאה) מטפלת בלמעלה מ-300 חוסים בעלי פיגור שכלי ומגבלות גופניות שונות. בין מסגרות האגודה: מרכז בית כהן המשמש כמערך דיור קהילתי לבוגרים בני 21 ומעלה עם פיגור שכלי, מערך דיור עצמאי בקהילה לבוגרים בני 21 ומעלה הלוקים בפיגור קל, בו מתגוררים 36 דיירים ודיירות בשש דירות הפזורות בשכונות שונות בבאר שבע, מרכזי יום טיפוליים המיועדים לבעלי פיגור שכלי בגילאי 21 ומעלה בעלי פיגור קשה ולסיעודיים.

     

    אותם ברי מזל שיש להם הורים או הורה אחד או שאר בשר שבא לבקרם ואף להוציא אותם לסיבוב בן כמה שעות מצטחצחים ומתלבשים יפה כבר משעות הבוקר המוקדמות, וכשהם רואים את בני המשפחה שבאים לקחתם לבילוי – אין קץ לשמחתם.

     


    "כמו ילדים קטנים שגופם גדל אך נפשם ושכלם נותרו אי שם מאחור"

     

    אלא שלמרבה הצער לפחות ל-20 אחוזים מהחניכים במרכז שלנו "בית כהן" אין קרוב משפחה מי שיבקר אותם. לא אמא ולא אבא, לא אח ולא דוד. הם לא מצניעים את קנאתם ונצמדים אל הגדר מלווים בעיניים כלות את אלו ששפר מזלם והם יוצאים מתחומי המרכז שלנו לבילוי השבועי.

     

    הלב יוצא אל האנשים היקרים הללו שהגורל התאכזר אליהם פעמיים. הכמיהה הטבעית ביותר ליד מלטפת, לחום אנושי, לקצת יחס חם – לא מדלגת על מוכי הגורל הללו.

     

    ואני שואל את עצמי לא אחת איך בעיר גדולה כמו באר-שבע המוקפת בערים ובישובים רבים עם מאות אלפי אנשים לא נמצאים די אנשים רחבי לב, אוהבי אדם, שיקדישו שלוש עד ארבע שעות מזמנם בסוף שבוע לבוא ולאמץ נפש אומללה כזאת ולתת לה רגעים נפלאים של אושר צרוף.

     

    פעם בשבוע טלפון שיתעניין בשלומם ובמצב רוחם

    זה לא מחייב הרבה. רק כמה שעות בסוף השבוע, ביקור בקולנע בצוותא, הזמנה לקפה בבית קפה של "נורמליים", טיול קצר למרחבים שמסביב. בסך הכל ביקור קצר, מגע אנושי, חיוך. פעם בשבוע טלפון שיתעניין בשלומם ובמצב רוחם של האנשים הנפלאים הללו. הם כמו ילדים קטנים שגופם גדל אך נפשם ושכלם נותרו אי שם מאחור.

     

    למרבה המזל יש מתי מעט שבאים ומתנדבים. הם מאמצים חוסה למשך כמה שעות בימי

    שישי. לעתים שישי ושבת. בהדרגה הם מצרפים עוד בני משפחה שמשתתפים ב"אימוץ". מפעם לפעם אני שומע מהם כמה אושר וסיפוק הקשר הזה מעניק להם דווקא, לא פחות מאשר לחוסים שלנו.

     

    אז בעת הזאת, ימים שבהם מעלים על נס את ערכה של המשפחה, אני שואל בשמם של חניכינו הצמאים לחברים מהעבר השני של הגדר – מאין יבוא עזרנו? היכן הם האנשים הטובים שיוכלו להקדיש לנו כמה שעות של חום ואהבה נטו?

     

    • הכותב מוריס כלפון הוא יו"ר בהתנדבות של אגודת עמי.

     

    • במוצ"ש ה-8.6 עמותת ידידי אגודת עמי תקיים ערב התרמה עבור אוכלוסייה עם פיגור שכלי מהדרום. האירוע יתקיים במשכן לאומנויות הבמה בבאר שבע ובמרכזו ההצגה "פרח השכונות" מאת קובי אוז. ערב ההתרמה נועד להעלאת המודעות ולגיוס משאבים לרווחת אנשים בעלי פיגור שכלי מהדרום. לרכישת כרטיסים: 08-6409757.

     

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: אדוארד קפרוב
    הכמיהה הטבעית ביותר ליד מלטפת, לחום אנושי, לקצת יחס חם
    צילום: אדוארד קפרוב
    רוח טובה
    יד שרה
    כיתבו לנו
    מומלצים