"לא רוצה להיות פראייר, אך אשמח להיות לארג'"

לפני כחודש פנה פרופסור יוסי יסעור מבית הספר למנהל עסקים במרכז האקדמי רופין, לשר האוצר בבקשה להעלות את המס לאנשים ששכרם מעל הממוצע במשק, כמו שכרו שלו, תוך התחשבות באלה שמתקשים לגמור את החודש. למי שהחמיץ את האירוע, במכתבו כתב יסעור כך:

"יאיר שלום, שמי יוסי יסעור, בן 70, פרופסור למנהל עסקים במרכז האקדמי רופין. אני מרוויח כ-20 אלף שקל ברוטו לחודש, מלמד גם שעות נוספות ומרצה בארגונים ובחברות ומרוויח עוד כ-20 אלף שקל לחודש. בקיצור, אני מרוויח מצוין.

אין לי כל בעיה לשלם קצת יותר מס הכנסה, נניח עוד 1,000 או 2,000 ש"ח לחודש, עד יעבור זעם, כדי שאוכל להביט בעיניה של מי שמנקה את משרדי, יוצאת אתיופיה בת 60, עובדת קבלן, השוברת את גבה כדי לממן את לימודיהם של ילדיה ומרוויחה עשירית ממני, וצריכה עכשיו לשלם עוד 1% מע"מ.

איני מבין מדוע לא מועלה המס על מי שמרוויח כמוני, שלא לדבר על מנהלים בכירים המרוויחים פי כמה וכמה? מאה אלף איש עשירים בישראל ישלמו עוד 1,500 ש"ח לחודש ויש לך (ולנו) 1.8 מיליארד שקלים לשנה. אשמח להיות שותף למהלך שכזה אם יהיה חלק ממדיניות האוצר. אני לא רוצה להיות פראייר, אך אשמח להיות לארג'."

 "אוצר בלי לב". צפו בראיון עם פרופ' יוסי יסעור

פגשתי אותו במשרדו, המקושט בצילומים מטיוליו במזרח ובדגלונים טיבטיים, במכללת רופין, כשהוא לבוש בטי-שירט וג'ינס, כמו בכל הראיונות בהם הופיע בחודש האחרון. ביקשתי לדעת ממנו: האם אתה באמת רואה אפשרות שהמניע להצעתך, "כדי שאוכל להביט בעיניה של מי שמנקה את משרדי", יכול להיות בסיס לכלכלה בריאה ומתפתחת?

אני חושב שישנם תחומים רבים בכלכלה שאינם מונעים על ידי כסף. מעל רמת הכנסה מסוימת אנשים רוצים משהו מעבר לכסף. לעיתים זה כבוד, הערכה או הערצה, ובהרבה מקרים זה סיפוק, אתגר, עניין בעבודה, חברה נעימה ותרומה לזולת או לחברה.

אביא שתי דוגמאות. רמטכ"ל וכבאי. נניח ששר הביטחון מכנס את כל אלופי צה"ל ואומר להם: "אחד מכם יהיה הרמטכ"ל הבא. מי שיתמנה לתפקיד תרד משכורתו החודשית מ- 50 אלף שקלים ל-40 אלף שקלים. האם מישהו מכם מסיר את מועמדותו לתפקיד?" אני בטוח שכל אלופי צה"ל ישמחו לרדת בשכר ולהתמנות לתפקיד הרמטכ"ל.

פרצה שריפה בבית ספר. כמה ילדים נלכדו באחת הכיתות. אחד הכבאים פרץ לבית הספר וחילץ בגבורה רבה את הילדים. האם היה גבר זה נועז ונחרץ ומסור יותר לו הייתה משכורתו גבוהה יותר? האם הוא נכנס אל האש בגלל שהוא מקבל שכר עבור כך? ברור שאלוף בצה"ל וכבאי אש ראויים למשכורת הוגנת אך הם עושים את תפקידם כי זוהי הווייתם. אלה הם חייהם. זו דרכם למימוש עצמי לתרומה לזולת ולסיפוק.

איני רואה כל סיבה שמנהלי הבנקים או מנהלי החברות הבכירים יתוגמלו בצורה מוגזמת כל כך. יש כאן הנחה סמויה, שמחקרים רבים הוכיחו שהיא מופרכת, ששכר גבוה יותר גורם למוטיבציה גבוהה יותר ולביצועים טובים יותר. ואני שואל: "אם שכר מנהל בנק יהיה 100 אלף שקלים לחודש ולא 500 אלף שקלים, האם הוא יתאמץ פחות? האם יהיה פחות יצירתי? אם הסיבה שהוא רוצה להיות מנהל בנק היא כסף אם הייתי דירקטור בבנק לא הייתי ממנה אותו. כמו שאיני רוצה למנות רמטכ"ל שבוחר בתפקיד בגלל משכורת גבוהה או כבאי, או מורה.

יש בישראל סקטורים רבים, כמו משטרת ישראל, השב"כ, צה"ל והמוסד, בהם אין פרמיות ובונוסים והם מתפקדים (על פי מקורות זרים) יוצא מן הכלל.

כלכלה יכולה להתנהל על פי ערכים חברתיים במקביל לערכים העסקיים הטהורים. אני מציע, למשל, כי ממשלת ישראל תכריז שבכל מכרז ממשלתי, תועדף חברה שהשכר הבכיר ביותר בה אינו עולה על כפליים משכר נשיא המדינה (54,229 שקלים X 2 = 110 אלף שקלים).

חברות עסקיות יודיעו שבמקום לחלק בונוסים אישיים, כל מחלקה תקבל בונוס מחלקתי ועובדי המחלקה יחליטו באיזו צורה לתרום את הסכום למוסד צדקה. תשלום בונוס לעבדים נראה לי כמו אתנן. תעבדו קשה יותר ותתאמצו יותר תקבלו יותר. שיטת ניהול כזו היא מתנשאת ויוצאת מתוך הנחה שהעובד אינו מעוניין לעבוד ואינו רוצה בטובת החברה ולכן צריך לתמרץ אותו.

אם אשתמש בדוגמה הקודמת, יאמרו לכבאי: "המשכורת שלך היא 10,000 שקל לחודש + 1000 שקל לכל ילד שתציל משריפה בבית ספר", או יגידו למנהל בית ספר ולמורים שמשכורתם תהיה תלויה בהצלחת התלמידים במבחן חיצוני. כאילו שלמורים אין מספיק מוטיבציה מהצלחת התלמידים כשלעצמה והם זקוקים לדחיפה נוספת.

באותו מכתב כתבת "אני לא רוצה להיות פראייר, אך אשמח להיות לארג'" - איך אתה מבדיל בין "להיות פראייר" לבין "להיות לארג'"?

פראייר הוא מי שמרגיש שלקחו ממנו. לארג' הוא שמרגיש שנתן. בשני המקרים יש לי פחות ויש למישהו אחר יותר. כשאני נוהג בכביש צפוף ומישהו מבקש ממני לאפשר לו להשתלב בנתיב שלי אני שמח לאפשר לו, אך כשהוא נדחף לפני אני מנסה להיצמד לרכב שלפני ולא מאפשר לו להשתלב. מה ההבדל? בשני המקרים הוא לפניי ואני מאחוריו. במקרה הראשון אני נתתי לו ובמקרה השני הוא לקח לי. רציונלית אין הבדל אבל רגשית ההבדל משמעותי.

אנשים מאושרים יותר כשהם נותנים מכשהם מקבלים

על פי תורת הערך של כהנמן וטברסקי, הכאב כשלוקחים ממני משהו גבוה בהרבה מהכאב (אם בכלל) כשאני נותן. מחקרים חדשים מראים שאנשים מאושרים יותר כשהם נותנים מאשר כשהם מקבלים. אני מציע לסטודנטים שלי, שבמקום להוציא סכום עתק על חתונתם, שיחסכו בהוצאות הצילום, למשל, ואת הסכום הנחסך יתרמו למוסד צדקה. שביום המאושר ביותר בחייהם, היום בו הם מתחילים את חייהם המשותפים, הם יחשבו על ילדים חולים, או עניים או חסרי בית.

אם הממשלה תגרום לנו להרגיש שאנחנו נותנים (מיסים, מילואים, שמירת הסביבה) ולא שהיא לוקחת מאתנו, יהיה לנו קל בהרבה לתרום. כך מרגישים רוב אזרחי סקנדינביה והולנד ואוסטרליה, ושם גם האנשים מאושרים ביותר.

הרבה אנשים חושבים שנתינה לזולת תבוא להם באופן טבעי ואמתי רק אחרי שהם עצמם ירגישו מאושרים ובטוחים כלכלית – ושלכן המטרה הראשונית שלהם צריכה להיות אושר אישי וביטחון כלכלי. איך זה נראה לך?

אני מכיר את התחושה הזו ואני חושב שיש בה שמץ של אמת, אם לא אובייקטיבית, לפחות

סובייקטיבית. במטוס, לפני ההמראה, אומרים לנוסעים: "במקרה חרום ישתלשלו מסכות חמצן מתקרת המטוס. מי שטס עם ילדים ישים את המסכה על עצמו ורק אחר כך על הילד." קשה לעזור למישהו כשמצבך אינו טוב. מאידך, רוב האנשים מסוגלים לתת הרבה מעבר למה שהם חושבים שהם מסוגלים לתת.

אחת החוויות המספקות ביותר בחיי הייתה התנדבות בעזרה לשיקום אסירים. עשיתי זאת במשך 28 שנים והתרומה שקיבלתי הייתה עצומה. לא נתתי כסף ולא מצרכים, רק תרמתי מעט מזמני. איסוף מזון עודף ממסעדות וחלוקתו לעניים, שיעורי עזר לתלמידים חלשים או לעולים חדשים, חיבוק תינוקות שהוזנחו בבית היולדות, התנדבות במד"א או במשמר האזרחי, אלה רק כמה דוגמאות בהן ניתן לתרום ומי שעושה זאת יוצא נתרם יותר מאשר תורם.

• "איך עושה שינוי?" – האם יכול האדם להשתנות במהותו? האם יכולים היחסים בין בני אדם להשתנות באופן יסודי ועמוק? האם יכולה החברה להשתנות באמת? ואם כן, אז איך? ואיך אוכל אני "להיות השינוי שאני רוצה לראות בעולם"? ראיונות, מאמרים ורבי-שיח שנוגעים בשאלות היסוד של כל תנועת שינוי.
• עמיר פריימן , עורך המדור, הוא יזם התפתחות תודעתית-תרבותית, כותב ועורך ספרים, יו"ר מועצת התנועה להעצמת הרוח בחינוך . הצעות לקישור עם אנשים או קבוצות שהייתם רוצים לפגוש במדור שלחו ל- amirfreimann@gmail.com .
• לראיונות נוספים במדור לחצו כאן .