ואם מישהו ברחוב יתקוף אותך? יש מה לעשות

כמה פעמים שינית את הדרך שאת הולכת בה כדי להרגיש בטוחה יותר? באיזו תכיפות עזבת מקום או נמנעת מללכת אליו בשל תחושת חוסר ביטחון? אם מישהו שאת מכירה מבקש ממך לעשות משהו שאינך רוצה, כמה את בוטחת ביכולתך לסרב? אם מישהו מדבר אליך באופן תוקפני, באיזו מידה את בוטחת ביכולתך לגרום לו להפסיק?

אם מישהו היה אוחז לך ביד או בזרוע בכוונה לפגוע בך, עד כמה היית בוטחת ביכולתך

להגן על עצמך? אם מישהו היה תופס אותך מאחור בכוונה לפגוע בך, היית בוטחת ביכולתך להגן על עצמך? אם היו דוחפים אותך ומפילים אותך לקרקע, כמה היית מרגישה שאת יכולה להגן על עצמך?

אם את מרגישה לא נעים כרגע, את בחברה טובה.

רובנו יודעות שהטרדות ותקיפות מיניות הן תופעה שכיחה, והחשיפה לה גוברת עם כל הטרדה מינית כזאת או אחרת (לכאורה או שלא) שמתגלה חדשות לבקרים. לאחרונה גם גילינו שלפעמים בבית המשפט אנחנו צריכות להוכיח שאנחנו לא נהנות מאונס. בכל זאת, אנחנו לא ששות לקשר את מה שנכתב בחדשות לרחוב שאנו צועדות בו מדי יום, לתקשורת היומיומית שלנו עם אנשים שסובבים אותנו, או לחופש התנועה שלנו עצמנו בעירנו.

אנחנו מבינות שאנו חלק מהסטטיסטיקה לפיה אחת משלוש נשים עוברת פגיעה מינית לאורך חייה ועדיין, אנחנו לא הולכות לקבל כלים שיעזרו לנו להגן על עצמנו. נוכח הסתירה הזו, אנו יכולות - צריכות לשאול את עצמנו מה גורם לנו "להגן על עצמנו" מהגנה עצמית?

קרבות ראשונים בקורס "אימפקט" לנשים של עמותת אל-הלב:

התשובה הראשונה היא מודעות. יש נשים שפגיעה מינית אינה נמצאת במודעות שלהן כמשהו שעלול לקרות להן. זה הגיוני להרחיק סכנה מהמודעות, זה יצר הגנתי טבעי. אך הרחקת סכנה מהמודעות מרחיקה אותנו גם מהמציאות.

האם זה לא תפקידנו כחברה, בזמן שאנו מלמדים את ילדנו לשחות ואיך לחצות את מעבר החצייה בזהירות, מחנכים את חברינו לשים חגורת בטיחות, למרוח קרם הגנה מהשמש וללמוד לשחות לפני כניסה לים, ללמד ילדים ונשים בחברה גם על אלימות מינית ולתת להם כלים לבטיחות מינית?

התשובה השנייה קשורה לחוסר אמונה ביכולות שלנו. פגשתי נשים שאמרו לי שהן לא רוצות לחשוב על פגיעה מינית או הטרדה מינית, שזה רחוק מהן. ובאותה נשימה הודו שמעולם לא הלכו לבד בשכונות מסוימות, שהן לא ייצאו עם הכלב בלילה ושחדר המדרגות בבניין שלהן מעורר בהן חלחלה מדי ערב.

"מאמינות שאין לנו כלים, וזה נראה לנו טבעי"

אחרות אמרו לי שהן מניחות שאכן "יקרה לי משהו" והן מכינות עצמן מראש: "תמיד אמרתי לעצמי, כשזה יקרה, פשוט תשכבי שם ותחשבי על ים ועל גלידה, עד שזה ייגמר", אמרה לי אישה צעירה. המשותף לכל הנשים האלו, שאני הייתי אחת מהן עד לפני כמה שנים, הוא שאנחנו לא מאמינות שיש משהו שאנחנו יכולות לעשות למול המציאות הנתונה. המעציב והמכעיס כאן הוא שאנו מצמצמות את החיים שלנו, מאמינות שאין לנו כלים, וזה נראה לנו טבעי.

לאחר קורסים להגנה עצמית מיוחדת לנשים המשתתפות נדהמות מכך שגילו שהן מסוגלות להגן על עצמן, ניגוד חד לכך שכל החיים שלהן כולם שידרו להם את המסר ש"אין מה לעשות".

אנחנו כחברה לא נותנים לבנות שלנו כלים להגן על עצמן, ובו בזמן אנחנו נותנים להן כלים אחרים: כלים שמחנכים נשים לשתוק ולקפוא, לחשוב שזה בסדר שמדברים אליהן ומתנהגים אליהן בצורות מסוימות

אנחנו כחברה מחנכים בנות להיות יפות, ונחמדות, לרקוד ולחייך. אנחנו מחברתים נשים להפוך למטפלות, לאימהות, לאלו שמפנות את הראש למול הטרדות מילוליות, מעמידות פנים שהן לא פה, וסופרות את הדקות עד שתסתיים הנסיעה באוטובוס או השיחה עם הבוס הפולשני.

אנחנו, כנשים בוגרות, משחזרות את השתיקה והקיפאון שהונחלו לנו בכך שאנחנו לא דורשות אמצעים לבטיחות מינית בעולם אלים מינית. לימדו אותנו שאין מה לעשות, לימדו אותנו שגבר תמיד יותר חזק מאישה, ואנחנו מאמינות לזה, ולא חושבות לרגע שאפשר גם אחרת. הופכות לחלק מהמנגנון, מחנכות את הבנות שלנו לאותם דפוסים.

ועם זאת: אפשר אחרת. בגוף הנשי יש כלים שיכולים להציל אותנו מתקיפות מיניות ומהטרדות רחוב ובידי מכרים. אני יודעת את זה כי הייתי שם, במסגרת קורס כזה, והצלחתי.

אני יודעת את זה כי ראיתי בקורסים האלו נשים בכל גיל, בכל מצב גופני, שגברים התקיפו אותן, הפילו אותן לרצפה, בלבלו אותם במילים, והן גייסו את כל הכוחות הנשיים העצומים שלא אמרו לנו שיש בגוף, בנפש ובקול הנשיים, ויצאו מהסיטואציה, מנצחות.

יש לנו זכות לחיים, למרחב, לביטחון

כל העולם תמיד אמר לנו שאנחנו לא יכולות והאמנו? אולי כדאי שנפסיק להאמין לכל מה שמוכרים לנו ונבוא להתנסות בעצמנו באפשרות לחיות את החיים אחרת. נבוא להתנסות בהגנה עצמית כי מגיע לנו: יש לנו זכות לחיים, למרחב, לביטחון.

"מגיע לנו להרגיש בטוחות ולדעת שיש לנו את הכלים לשמר את ההרגשה הזו"

ובואו ניישר קו: הפתרון האמיתי הוא בשינוי חברתי שמתחיל מגיל גן. חובה עלינו להשתמש באמצעי החינוך, התקשורת, החוק והמשפט כדי להנחיל בכל גבר ואישה את הידיעות הבאות: לא הוא לא, אסור לדבר לאישה באופן שלא נעים לה, אסור לגעת באישה אלא אם היא מסכימה, אסור להניח שהכול ידוע מראש והרשות נתונה.

נשים שרכשו כלים של הגנה עצמית יודעות זאת דרך חוויה גופנית, קוגנטיבית ורגשית, ואין להן כבר ספק. הן הופכות לסוכנות שינוי משמעותיות, מחנכות מחדש את הקהילות בהן הן חיות.

שינוי חברתי, כך למדנו מההיסטוריה, לוקח זמן. מדובר בתהליך ארוך טווח ורב ממדי. אני מאמינה שאנחנו נשנה את המציאות, לאט ובטוח.

ובו בזמן אני מכריזה שעד שהמציאות תשתנה, לי ולכל אישה אחרת מגיעה הזכות ללכת בכל מדינה, שכונה ורחוב שבא לנו, ולהרגיש כמו מלכה: לא להצטמצם, להצטמק או לפחד.

מגיע לנו להרגיש בטוחות, ולדעת שיש לנו את הכלים לשמר את ההרגשה הזו, ולא משנה מה המציאות תביא. כי אם אנחנו לא נגן על עצמנו – מי עוד יגן עלינו?

• הכותבת היא מדריכת הגנה עצמית בשיטת "אימפקט" של עמותת אל הלב: שיטת גוף נפש להגנה עצמית מפגיעות מיניות, ייחודית לנשים. בשיטה מתאמנים בסימולציות תקיפה מציאותיות, בעזרתו של "מדריך תוקף".
• להרשמה לקורסים לנערות או נשים הכנסו לאתר.