שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    "זו בת": היא תמות, והעולם שותק
    על נשים מהודו ומסין נאסר להביא בנות לעולם. אם הן עושות כן - הן נרצחות, או רוצחות את תינוקתן, או מפילות, או בורחות - תלוי כמה לחץ מפעילה עליהן החברה. סרט התעודה "זו בת" מביא את סיפורן - אבל אל תצפו לשינוי, זה רק עניין של זכויות נשים

    לידיעת הנוסעים להודו: בשקט בשקט, לגמרי בשאנטי, כל שנה נרצחות בתת היבשת לפחות 100,000 נשים מפני שלא הצליחו ללדת בן זכר. בדתות ובקסטות השונות הנהוגות שם יש אלים שונים ומתחרים, אמונות הפוכות ומנהגים קוטביים - והסכמה אחת: לידת בת היא אירוע שאינו מיטיב עם המשפחה.

     

    היא לא מאדירה את כבוד הבית, היא נטל כלכלי משום שעם נישואיה יש להצמיד לה נדוניה שתיבלע בקופה של משפחת הבעל, והגם שהחוק ההודי אסר על מנהגי הנדוניה כבר לפני 40 שנה, הנוהג עדיין קיים. בנות הן גם חוסר מזל קיצוני כשהן מגיעות בזו אחר זו, כמו אצל זוג הכפריים שמתראיין בפתח הסרט הדוקומנטרי המצמית ששודר אתמול (ב') בערוץ הראשון. 

     

    בת היא נטל כלכלי (מתוך "זו בת", הערוץ הראשון) ()
    בת היא נטל כלכלי (מתוך "זו בת", הערוץ הראשון)

     

    ההורים של לאטיקה בורכו וקוללו בארבע כאלה, ועדיין החליטו באומץ לגדל את כולן, להעניק להן נדוניות - ולראות כיצד בעלה של לאטיקה רוצח אותה כי ילדה בת. זה נקרא "מות נדוניה". המשטרה לא מתערבת. בתי המשפט מתעלמים.

     

    אבל יש עוד דרך להרוג נשים בהודו: אולטרסאונד פלוס הפלה. שוב, החוק קובע שאסור לעשות בדיקה רק כדי לברר את מין העובר, מפני שהחוק יודע שעוברית - ברוב המקרים - דינה מיתה. אבל כשרופאים מתפרנסים יפה מעבירה על החוק, והמשפחות לוחצות, מה יעשו? מתברר ששום דבר לא יעזור.

     

    עדות מצמררת כמו של ד"ר מיטה קוראני לא נראתה על המסך שלנו מזה זמן רב. השכלה, מעמד חברתי וממון אינם מסייעים לאשה ההודית ההרה, כך מתברר. כשנודע לה כי היא נושאת תאומים ברחמה, דרשו בעלה וחמותה בתוקף שתעשה בדיקה לוודא מה יש שם, והיא סירבה. בתגובה כלאו אותה ללא מזון ומים לשלושה ימים. כשהתחננה על נפשה, אפו לה עוגה עם ביצים ביודעם שהיא אלרגית לחלבון ביצה. היא התמוטטה והובהלה לבית החולים, שם שיחדו הבעל והחמות רופא שיבצע אולטרסאונד.


    רצח, הפלה, או שניהם גם יחד ()
    רצח, הפלה, או שניהם גם יחד

     

    כשהתגלה שהיא נושאת תאומות, שבה הביתה והמשפחה ניסתה לעזור לה להפיל בדרכים יצירתיות, כולל דחיפתה והפלתה מכל המדרגות. היא ברחה, ילדה את בנותיה ומגדלת אותן - והפכה לפעילה חברתית. היא לגמרי יוצאת מן הכלל. הרוב פשוט מפילות או מתות בשקט. שיעורי התמותה בקרב ילדות קטנות גם הם גבוהים במיוחד. העולם כדרכו, שותק.

     

    לידיעת הנוסעים לסין: המצב שם גרוע אף יותר. בגלל מדיניות תכנון הילודה המאפשרת רק ילד חוקי אחד, כולם רוצים בן וכולן מפילות בנות. אם הפלה לא מסתייעת, אפשר לנטוש ילדה קטנה בבית יתומים או להרוג אותה, ואז לנסות

    להרות שוב. כפריים יכולים להביא לעולם שני ילדים אם הראשונה היא בת - אבל אחרי הבת השנייה, משטרת תכנון המשפחה תרד לחייה של אשה הרה, תאלץ אותה לעבור הפלה או עיקור בכפייה.

     

    בזו אחר זו, נשים סיניות מעידות בפני המצלמה והלב נשבר, והשאלה הגדולה היא כיצד העולם המערבי, זה שיודע לפעול למען אקטיביסט סיני כזה או אחר שנשלל ממנו חופש הביטוי, אבל לא עושה כלום עבור מאות מליוני נשים שנשללה מהן הזכות לחולל חיים. בסין חסרות היום 37 מיליון נשים. גם זה לא פועל לטובתן: כל הנשים החסרות נרצחו בעודן ברחם או אחר כך, אבל הדרישה לנשים ככלות לא פחתה, ומכירת ילדות וחטיפת ילדות לשם נישואין היא מכת מדינה.

     

    בזה אחר זה עברו בסך המומחים המערביים המודאגים בסרט "זו בת!" ולא הציעו תשובה. נדמה לי שגם צופים שלא ממין נקבה חשו את עוצמת הזעזוע ועומק הייאוש מכך שבעצם אי אפשר לעשות כלום, חוץ משינויים מפליגים במדיניות חוץ של העולם הנאור כלפי מדינות שרוצחות כך את האזרחיות שלהן. שינוי כזה יתחולל? ככל הנראה לא: הרי מדובר בסך הכל על זכויות נשים.

     

     

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    7 לילות
    מומלצים