אסתר רדא: "הופעתי בגלסטונברי, ושרדתי!"
איך זה מרגיש לטוס לאחד מפסטיבלי המוזיקה הגדולים בעולם, אבל לא רק כצופה, אלא גם כמי שממש עולה על הבמה שם? הזמרת אסתר רדא עשתה זאת בגלסטונברי (שם הופיעו גם הרולינג סטונס), וחזרה נרגשת ומלאת חוויות. יש גם תמונות
לפני חודשיים בערך, הטלפון שלי צלצל. מהצד השני של הקו היה גי דרייפוס, המנהל שלי. הוא היה קצת נרגש, הבנתי שמשהו קורה. "את מוכנה?", הוא שאל, עניתי שכן אבל שום דבר לא הכין אותי לבשורה המשמחת - "את הולכת להופיע השנה בפסטיבל מוזיקה הכי חשוב בעולם כולו - אנחנו נוסעים לגלסטונברי!"
את צעקות השמחה שלי היה אפשר לשמוע עד הצד השני של העיר, וכשבישרנו את ההודעה המשמחת לכל חברי הלהקה שלי, כבר עשינו רעש של קבוצת אוהדי כדורגל לאחר ניצחון מוחץ. אחרי חודשים של ציפייה ועבודה, סוף סוף זה קורה, אנחנו טסים לפסטיבל הגדול והמטורף ביותר בעולם.
אחרי שהשמחה שקעה אל התודעה, החלו העבודה וההכנות לקראת הנסיעה וההופעות. המנהל שלי קבע לנו שלוש הופעות נוספות בלונדון עצמה בימים שלפני הפסטיבל. כל יום היתה לנו הופעה במקום אחר: הערב הראשון היה ערב "שואוקייס" עם הרכבים ישראלים נוספים, הקולקטיב, סאז (שגם פגשנו בגלסטונברי) ועוד.
יום למחרת היינו במסעדת מומו'ז ששייכת לבחור מרוקאי-אלג'יראי צרפתי. מקום אנדרגראונד מגניב ומיוחד כשהכרטיסים להופעה כולם נמכרו מראש. יום למחרת היינו בהופעה בפידלר'ז אלבו ליד קמדן, וגם שם הוכרז סולד אאוט. התחלה טובה!
יצאנו ביום שישי לכיוון גלסטונברי. כידוע, סוף השבוע של הפסטיבל הוא מהעמוסים באנגליה, ולמצוא ואן היתה משימה לא פשוטה, אך הנהג שלנו פיט, לא אכזב ולא ויתר. יצאנו יחסית באיחור, כי הואן היחיד שנשאר היה באיזור נורוויץ', מרחק כמה שעות נסיעה מלונדון. בסופו של דבר הרכב שלנו הגיע אל כניסת האמנים למתחם בשעת ערב - וכבר שם ההתרגשות נסקה לגבהים חדשים.
התמקמנו במתחם האמנים של ה"סילבר הייז", בו הופענו. רק לשם הפרופורציות, במתחם הזה בלבד יש 7 במות, והגודל שלו הוא בערך כמו 4 פסטיבלים ענקיים במקומות אחרים. באמת שקשה להבין ולתפוס את הגודל של האירוע הזה. מספרים שכמות הקהל בפסטיבל כל שנה היא 250,000 איש ובנוסף להם נמצאים שם גם 50,000 אנשי צוות ואמנים.
בתוך המסה הזו של האנשים היה מדהים לראות איך גם אמנים לא מוכרים כמונו קיבלו יחס מצוין. אנשי ההפקה היו נחמדים להחריד, קיבלנו אוהלי אמנים מפנקים, וממש לידנו היו להקת הקולקטיב המעולים, איתם העברנו חלק גדול מהפסטיבל.
עם הנחיתה שלנו באוהל זרקנו את התיקים ויצאנו באמוק לראות את ההופעות הראשונות שלנו. תחנה ראשונה - פורטיסהד. איזה סאונד, איזו זמרת, היה מעולה לפתוח ככה את הפסטיבל. משם רצנו למתחם אחר כי ממש רצינו לתפוס את ארקטיק מאנקיז שהופיעו בבמת הפירמידה, שהיא הגדולה ביותר בפסטיבל, והם היו ההדליינרים של אותו הערב.
הצפיפות גברה, ככל שהתקרבנו לבמה, והצלחנו להגיע יחסית למרכז. ההופעה היתה טובה, אבל כנראה שהיתה פחות בסגנון שלי, אז המשכנו לשוטט בפסטיבל. אפשר להגיד די בביטחון שהשוטטות היא אחד הדברים היותר מהנים בגלסטונברי. בכל רגע גילינו עוד מקום חדש, עוד במה חבויה, עוד מתחם ענק שלא ידענו על קיומו. כל כך הרבה אנשים יפים, אנשים מחופשים, אנשים עם אג'נדה, וסתם חייכנים.
ביום השני כבר היינו אחרי שינה טובה, חדורי מוטיבציה עם תוכניות לכבוש את לו"ז הפסטיבל. הספקנו לראות את: פטומטה דיאוורה שהגיעה ממאלי (היתה גם בישראל לאחרונה) ונתנה הופעה מרגשת, וישר אחריה את לאורה מבולה, שראיתי כבר בסאות ביי סאות ווסט במרץ, והיה מצוין.
אחר-כך הלכנו לראות את אזיליה בנקס (שהיתה אמורה להופיע בארץ לפני כמה חודשים), והיא נתנה הופעה ממש אנרגטית, עם תלבושת מטורפת, שני רקדנים שליוו אותה, ושני די ג'ייז, היה מרקיד.
משם רצנו לבמת הפארק, והספקנו לראות את דבנדרה בנהרט המגולח, שנשמע ממש טוב - ולאחר מכן את רודריגז (מהסרט "מחפשים את שוגרמן") שהוא פשוט תופעה מהלכת ובלתי נתפסת בממדים שלה. הרחבה היתה כל כך עמוסה באנשים, אז לא ממש יכולנו להתקרב לאיזור של סאונד טוב ממש. בין לבין עוד הספקנו לתפוס את אלבמה שייקס, שהיו אחת ההופעות הטובות בפסטיבל הזה, בעיקר בזכות הכריזמה המדהימה של הזמרת שלהם.
עשיתי הפסקה קטנה, ומשם יצאתי לכיוון הרולינג סטונס, עם עצירה קטנה להופעה של מייג'ור לייזר בבמת הווסט הולץ. איזה מופע אנרגטי, פשוט מסיבה מטורפת. הרגשתי כאילו אני בפאבלה בברזיל או במסיבת רחוב בקינגסטון. למרות שמולם באותו זמן כבר עלו להופיע הרולינג סטונס, המופע המוביל של הפסטיבל - בין הקהל של מייג'ור לייזר אי אפשר היה להכניס גרגיר. ככה זה, כנראה שבגלסטונברי יש מקום לכולם. כל סגנון מוזיקלי, כל אקט גדול או קטן.
ואז הגענו לרגע האמת, הרגע לו חיכה כל הפסטיבל כנראה, הרולינג סטונס. אז כן, אני אצטרף להמון ואגיד שגם בגילו המתקדם, מיק ג'אג'ר נשאר ויישאר הורס את הבריאות - וגם, עדיין, שר נקי וחד. כל שיר שלהם, 200 אלף איש שרים איתם, חוויה חזקה מאוד, גם לראות את העוצמה של כל האנשים יחד, וגם לראות את האגדה הזאת בהופעה. מרגש ובלתי נשכח.
ממש לקראת סוף ההופעה הגיעה שמועה לאוזנינו, שלסקרילקס יש גיג סודי ליד האוהל שלנו, אז החלטנו להפסיד כמה שירים של הסטונס כדי להגיע לשם. זו היתה סוג של מסיבה פרטית שלו, בה נכחו אולי 500 איש - וגם שם לא הפסקנו לרקוד. ואם זה לא מספיק ליום אחד אז לקינוח קיבלנו את הפאמילי סטון (בלי סליי), מופע פאנק מגניב מלא בלהיטים.
יום ראשון: היום האחרון של הטור
התחלנו מוקדם, בקפה מלך באדיבות הקולקטיב, ומשם לעוד סיבוב אינסופי של מציאות מזון מזין, שנמצא באזור הגרינפילדס, שכולו ירוק, אורגני וצמחוני. שקט שם ויש שם אווירה ממש טובה, אהבתי לפתוח שם את הבוקר שלי.
משם התחלנו את היום בהופעה של הקולקטיב שהיו פשוט מעולים, ועל הדרך לראות את דאב קולוסוס, שהם מעין הזבולון דאב סיסטם האנגלים (והרבה פחות טובים, אבל אני לא אובייקטיבית..), תפסנו את סאז שנתן אחלה הופעה בספיריט אוף 71. אחר כך קצת מנוחה, כי ההליכות בפסטיבל הן מאוד מעייפות, זה כמו לחצות עיר קטנה כמה פעמים ביום.
אחרי שהתאוששנו קצת הלכנו לראות את מייקל קיוואנוקה בפארק, אין ספק שהילד הזה הוא משהו מיוחד. רק בן 23, ועם כזה עומק וכנות, מאוד נהניתי מההופעה שלו, ואפילו הצלחתי לשכב על הדשא בזמן המופע, וזו חוויה מדהימה אפילו יותר (בטח כשאתה גמור מעייפות).
משם חזרנו למתחם שלנו להתכונן להופעה שלנו. ההתרגשות התחילה לעלות, כל מה שחווינו עד עכשיו, היה בעצם בשביל הרגע הזה, להופיע בגלסטונרי, התנאים פשוט מעולים, אנשי סאונד ברמה הכי גבוהה שיש, ציוד מטורף, חדר אמנים מפנק, הכל היה פשוט מושלם.
עלינו להופיע בפוסי פארלור, והיה לנו ממש כיף, לאט לאט נכנסו עוד אנשים והמקום היה נראה טוב. ניגנו כשעה, סט כמעט מלא. בסיום ההופעה ירידת המתח היתה פשוט עצומה. כל מה שהרגשנו עד אותו רגע קיבל צורה, כל מה שהכרנו עד היום מבחינה של פסטיבל קיבל זווית חדשה.
החוויה של טור ראשון באירופה עם הלהקה שלי, היתה מכוננת ולא פחות ממופלאה. אני חייבת לציין לטובה את הקונסוליה בלונדון, ואיריס בפרט, שעזרו לנו לממש את הטור הזה, אז תודה לכם, אנחנו מעריכים את זה מאוד.
אני מרגישה ומקווה שזה הניצוץ הראשון של עוד הרבה טורים, הרבה פסטיבלים, והרבה במות שעוד ננגן עליהן בארץ ובחו"ל בשנים הקרובות. המוסיקה ממשיכה לקחת אותי למקומות מדהימים, בין אם זה לכתוב שיר במרפסת,לנגן במועדון בעיר שבה גדלתי או לקחת חלק בפסטיבל ענק מעבר לים. שלא יגמר לעולם.
הופעותיה של אסתר רדא בחודש הקרוב בישראל, תתקיימנה ב-10 ביולי בפאב אלפנט שבקרית חיים, ב-11 ביולי בבארבי תל אביב, ב-12 ביולי בפאב הפינה שבחמדיה, ב-18 בקיבוץ להבות חביבה, ב-24 ביולי בזאפה הרצליה, ב-25 ביולי באינדי סיטי ירושלים, ב-26 ביולי בקיבוץ צאלים, וב-28 ביולי בינשוף שברחובות. בנוסף תופיע רדא ב-21 לאוגוסט במופע שיחתום את פסטיבל ג'אז בים האדום.
