"מגיע לי בן זוג ולרום מגיע אבא". שנה לבורגס

בבית בפתח תקווה נויה קוראת "אבא" כשהיא רואה תמונה של איציק. "הוא תמיד היה מגיע בשעה 16:00", מספרת ל-ynet גילת קולנגי, אמה של נויה, בת שנה וארבעה חודשים. "הייתה תקווה בהתחלה שאולי הוא ידפוק בדלת, אולי יבוא. אבל אתה מבין שזה כבר לא יקרה".

אבא של נויה נרצח לפני שנה בפיגוע בבורגס יחד עם חברו אמיר מנשה, אבא של רום, בן כמעט שנתיים. "יש להם אותו אופי, יש בו טוב לב שהיה באמיר, אם הוא רואה שעצוב לי אז הוא מחבק אותי", אומרת האם נטלי. "הוא מבין, אני לא יודעת להסביר, יש לו רגישות יתר. הוא אומר 'אבא' ונותן נשיקה, הוא יודע שזה של אבא. אני לא חושבת שהוא מבין, אני לא חושבת שהוא זוכר כי לדעתי לא יהיה לו זיכרון לטווח ארוך, ובשביל זה אני כאן להזכיר לו".

גילת ונויה קולנגי (מימין) יחד עם נטלי מנשה ובנה רום(צילום: ירון ברנר)

אמיר ונטלי השאירו לכמה ימים בבית את רום, איציק וגילת ציפו לחזור לנויה. הזוגות יצאו יחד לחופשה בבולגריה, לחגוג יום הולדת וחזרה לעבודה. כשיצאו מהטרמינל לאוטובוס שיקח אותם לבית המלון אירע הפיצוץ. חמישה ישראלים נהרגו, 30 נפצעו. עכשיו נותרו החברות הטובות עם ילדים שלא יזכו להכיר את אבא.

הפיגוע בבורגס:

• "אמיר, איפה אתה? כוכבה, לאן נעלמת לנו?"
• דקה אחר דקה: מהפיצוץ ועד החזרה הקשה לארץ

• בולגריה: חיזבאללה אחראי לפיגוע בבורגס

  
  

גילת (29) נחלצה מהאוטובוס הבוער עם פציעה קשה. "הכוויה החלימה אבל מה שיש בלב זה הפצע הכי גדול. איציק הכי חסר עם הילדה וכשאני חוזרת הביתה לבית ריק. בלילה. קשה לי להגיד את זה, אבל אני מאחלת לעצמי למצוא זוגיות. זה יהיה קשה אבל בשבילי ובשביל הילדה זה משהו שאני שואפת להגיע אליו מהר".

גם לנטלי (27) "הכי קשה להתמודד עם הלבד - לקום בבוקר לבד, לישון לבד, לראות טלוויזיה לבד. דברים הכי בסיסיים שיש. הבדידות הורגת, אף אחד לא יכול למלא את החלל שלהם. חייב מישהו אחר שימלא את החלל הזה - בן זוג", היא אומרת בגילוי לב.

גילת ונויה קולנגי. "אולי אבא יבוא?"(צילום: ירון ברנר)

הפיגוע. העקבות הובילו לחיזבאללה (צילום: רויטרס)

נטלי משחזרת: "עליתי מדרגה (באוטובוס), פתאום היה בום מטורף. לא יכולתי לנשום והתחלתי לרוץ מהעשן. קלטתי שאני לבד, הסתובבתי לאחור וראיתי את האוטובוס עולה בלהבות. פגשתי את גילת ואז והבנתי שמדובר בפיגוע. הייתי בטוחה שאמיר אחריי, לא רציתי לחשוב שמשהו לא בסדר אבל הייתה לי תחושה לא טובה. רק בבית החולים בארץ הבנתי סופית. הגעתי למחלקה וכל המשפחה שם בוכים. עובד סוציאלי הגיע וסיפר לי שאמיר לא בחיים.

"לא האמנתי באתו רגע. אני עד עכשיו לא מאמינה. אני מרגישה שאני חייה חיים של מישהי אחרת. שאני מסתכלת על מישהי אחרת שחייה את החיים האלה מהצד. כאילו זה לא קורה לי. אני עדיין מחכה שהוא ייכנס בדלת".

גילת מספרת שניצלה בזכות בעלה איציק, שביקש ממנה לעלות לאוטובוס במקום לעזור לו עם המזוודה - אחרי שהמחבל הוציא את אחת מהמזוודות שלהם מתא המטען. בריחתה מהתופת תועדה במצלמות האבטחה. "פתחתי עיניים וראיתי סמל של בית חולים בילינסון. ידעתי שאני בארץ ושהייתי בפיגוע. לא ידעתי מה קורה איתי. הייתה לי הרגשה שאיציק לא בחיים כי לא ראיתי אותו. השאלה הראשונה שלי כשפתחתי את העניים הייתה 'איציק מת - תגידו לי שהוא מת?' ובעצם אמרו לי שהוא מאושפז בתל השומר במצב קשה. אחרי שעה סיפרו לי שהוא לא בחיים".

נטלי ורום. מסתכלים עלינו, שופטים אותנו(צילום: ירון ברנר)

מאז הפיגוע התחזק הקשר בין שתי החברות שעובדות יחד. הן לא מפסיקות להנציח, תוך התמודדות עם הזיכרון ועם המבטים מסביב. הלחשושים. החשדנות. נטלי: "נאלצתי להתמודד עם הרבה דברים - לחיות לבד, לגדל ילד לבד. גם דברים בנאליים כמו לשלם חשבונות ובעיקר להתמודד עם הסביבה. עם מה שאנשים חושבים עלינו, אומרים עלינו, איך שאנשים שופטים אותנו".

גילת: "שופטים הרבה, על איך שאנחנו מתלבשות ומתאפרות. חושבים שאם אני מחייכת ויוצאת לבית קפה עם חברה אז הכול בסדר, לא קרה לה כלום, היא המשיכה הלאה בחיים שלה. אבל זה לא נכון, הפצע שבלב בחיים לא יחלים. זה מלווה אותי לכל מקום, אני מרגישה שמסתכלים עליי בכל מקום.

 אם מישהו לא מכיר אותי והוא הולך עם מישהו שכן אז הוא אומר 'אתה רואה אותה, בעלה נרצח בפיגוע, היא נשארה עם ילדה'. תמיד מרגישים שמדברים".

"לחיות לבד עם ילד זה לא כמו להיות רווקה, זה לא כמו להתגרש", מסבירה נטלי. "זה לא דומה לשום דבר אחר. מגיעה לרום דמות גברית בחיים, מגיע לו מישהו שישחק איתו כדורגל, דברים שאני לא יכולה לעשות. צריך להיות לו אבא ואני צריכה בן זוג. מגיע לי להיות מאושרת. אני לא עשיתי שום דבר רע. אני לא בחרתי, ואמיר לא בחר ורום לא בחר. אנחנו נקלענו למצב הזה ואנחנו נעשה הכול כדי לצאת ממנו עם אמיר ביחד. אני בטוחה שאמיר היה רוצה שנהיה מאושרים".