החמצה בדרך לפצצה

מתקפה צבאית מבוססת על שלושה מרכיבים: יכולת מבצעית, תמיכה בינלאומית והחלטה מדינית. המרכיב הראשון עדיין קיים, אף שחוסר ההחלטה גבה מחיר מסוים. הזמן שעבר הפחית את יעילות המתקפה הצבאית והגדיל את הסיכון. מצד שני, ישראל עדיין במשחק. האמצעים למתקפה יעילה קיימים. אפשר עדיין לפגוע בפרויקט הגרעין.

מבחינת המרכיב השני – התמיכה הבינלאומית – ישראל מוצאת את עצמה בעמדה בעייתית. הבחירות האחרונות באיראן פגעו אנושות במאמץ ליצור הסכמה בינלאומית רחבה. כנשיא היה אחמדינג'אד נכס למדיניות ההסברה הישראלית. בכל פעם שפתח את הפה הוא ירה לעצמו ברגל. החיבור של נשק גרעיני, הכחשת שואה וקריאות להשמיד את ישראל המחישו את העמדה הישראלית ללא מאמץ מיוחד.

העולם אמנם התנגד למתקפה צבאית של ישראל, אך היה זה מכיוון שחשש מתוצאות ההסלמה: אינטרסים מקומיים שערבבו מחירי דלק עם השפעות שליליות על העולם המוסלמי. אובמה כנשיא בקדנציה הראשונה חיפש כל דרך אפשרית כדי להימנע מעימות חזיתי, אך ללא הצלחה. אחמדינג'אד פעל נגד ההיגיון. ההצהרות שלו הזיקו לשקט התעשייתי שנדרש לאיראנים כדי להמשיך את פרויקט הגרעין מתחת לרדאר. העימותים הדיפלומטיים שייצר קירבו את המערב לישראל והרחיקו אותו מהמזרח.

למרות ההצהרות של וושינגטון, הבחירות האחרונות באיראן מספקות למערב סולם נוח כדי לרדת מהעץ. מילותיו המתונות של הנשיא החדש רוחאני ערבות לאוזני מתנגדי המתקפה. משאלת הלב גוברת על הספקות והעובדות. בחסות המתינות יכולה איראן להרוויח זמן יקר. ישראל, מצדה, תפסיד את הלגיטימציה לעשות מעשה.

אם לא די באלה, גם המרכיב השלישי – ההחלטה המדינית – הפך מסובך יותר. במשך ארבע שנים עמד נתניהו בראש ממשלה נוחה להחלטה. שר הביטחון אהוד ברק תמך במתקפה צבאית, כך גם שרים אחרים. נתניהו התמודד עם מבקרים מתוך מערכת הביטחון ועם ביקורת מבחוץ. הוא יכול היה לעמוד מול הרוח. הוא היה קרוב לכך, ובסופו של דבר עצר. עכשיו הוא לבד. הממשלה הנוכחית מורכבת משרים חדשים עם כוח פוליטי רב, ממקבלי החלטות שיתקשו לעמוד מול לחץ פומבי. מחיר הטעות של מתקפה צבאית גדל. מה שהיה לא יהיה. פוליטיקאים חדשים לא בהכרח אוהבים סיכונים חדשים.

נתניהו נותר עם תוצרי הקדנציה הראשונה שלו, לטוב ולרע. לזכותו ייאמר שהלחץ הבינלאומי שיצר הביא להתעוררות העולם.

 הסנקציות הקשות על איראן הן במידה רבה תוצר של איומיו. המערב חשש מכוונות ישראל לתקוף יותר מאשר מכוונות איראן לייצר נשק גרעיני. הבעיה היא שהרתעה נסמכת על מעשים ועל ניסיון עבר.

לישראל יש אינטרס להחזיר את איראן לשיח הבינלאומי, להבהיר שהכל על השולחן. נתניהו עשה זאת בעבר בעזרת מילים, במשך תקופה ארוכה זה הספיק. עכשיו הוא יצטרך למצוא דרכים חדשות. השולחן עמוס מדי בהצהרות.