שתף קטע נבחר

סיפור חייה

כשהייתה בת שלוש-עשרה איבדה לינדה פישמן את אמה ואחיותיה בהתרסקות מטוס. הגישה החיובית לחיים של אמה, היא זו שעזרה לה לכתוב את סיפור חייה, ועוזרת כעת גם לאנשים אחרים המתמודדים עם אובדן

בני נוער רבים נוהגים לשאול את עצמם, למה דווקא אני? למה דווקא לי יש אף גדול, למה אני שעיר מדי או למה דווקא לי יש שיניים עקומות? עבור לינדה פישמן, השאלה "למה דווקא אני?" נשאה מטען הרבה יותר כבד. לינדה איבדה את אמה ושתי אחיותיה הצעירות כשהייתה בת 13 בלבד. השלוש נספו בדרכן לבר מצווה בקליפורניה כשמטוסן התרסק בטורונטו. לינדה ואביה לא היו על גבי המטוס ונותרו בחיים.

 

עד גיל 13 הייתה לה ילדות מאושרת: הורים אוהבים, בית מלא שמחה, משפחה תומכת ושוקקת, הרבה חברים ושתי אחיות אנרגטיות. עד שהכל נלקח ממנה. באחד הגילאים הקריטיים ביותר, רגע לפני שנות העשרה ההפכפות, הפכה לינדה ליתומה. יתומה מאם אוהבת, יתומה מאחיות עליזות ויתומה מאביה, שרוחו השתתקה עם מות אהובותיו.

 

המתכון המושלם לעצבות ודכאון בהחלט היה שם, אבל לינדה הייתה נחושה בדעתה להפוך את הנואשות האיומה שסבבה אותה לשמחת הילדות שידעה. לא היה בדעתה לתת למה שלימדה אותה אמה להיקבר מתחת לאדמה ביחד איתה. חייו של אביה אמנם הסתיימו לאחר האסון, אבל עבור לינדה – הייתה זו רק התחלה.

 

 

סיפור חייה

כיום לינדה נשואה ואם לשלושה ילדים בוגרים. לפני מספר שנים היא הרגישה שהגיעה העת לתת הד לסיפורה האישי. היא ישבה וכתבה את סיפור חייה, זה שנשכח מדפי ההיסטוריה של המודעות הציבורית ושל מי שעמדו מאחורי הטרגדיה ששינתה את מהלך חייה ואת אלה של יותר ממאה משפחות.

 

לכל אחד יש את היכולת לבחור. לינדה פישמן  ()
לכל אחד יש את היכולת לבחור. לינדה פישמן

 

5 ביולי, 1972 – התאריך שלעולם לא יהיה עוד תאריך רגיל. לינדה הייתה אצל דודתה בקליפורניה. אביה נותר במונטריאול כדי לעבוד שבוע נוסף. מספר ימים לפני האירוע ביקשה לינדה מדודתה להתקשר לאמה כדי לספר לה על כוויה שקיבלה כשהפילה את המגהץ הרותח, אבל דודתה טענה שהשיחה תהיה יקרה מדי. לינדה לא זכתה לדבר עם אמה בפעם האחרונה ולשתף אותה בסיפורה, כפי שתמיד נהגה לעשות. מספר ימים לאחר מכן, לינדה התעוררה לקולות הזעקה של משפחה נסערת. היא עמדה פעורת פה בפתח הסלון שבו המשפחה התגודדה מסביב לטלפון. 109 אנשים נספו באותו יום בטיסת "אייר קנדה" בעקבות טעות של הטייס. מחיר השיחות למונטריאול כבר לא היה משנה.

 

בימים ובשבועות שלאחר האסון הייתה לינדה מוקפת בבני משפחה, אבל את מקום השמחה והעליצות החליפו פאניקה ובכי. לינדה לא יכלה לשאת את הכאב כאשר כולם לקחו חלק בכיסוי הקבר באדמה. היא סובבה את גבה, וזה מה שהכתיב את שארית חייה. אי הנכונות לוותר היא שדחפה את הנערה הצעירה, למרות סיוטי הלילה החוזרים ונשנים, למצוא עיסוקים ולהישאר מעורבת - הכל כדי לשמור על שפיות במציאות שבורה. בבית היא מצאה אב שסירב להתגבר על האובדן, ולינדה החליטה לבלות כמה שפחות זמן בבית. היא הצטרפה לוועדות בבית ספרה, עבדה בעבודות שמרטפות ובילתה בביתם של חברים, כל זאת בניסיון להימנע מהשקט המחריד שאפף את הבית. הצורך להימנע מאביה הפך אקוטי כאשר לאחר שנת האבל נישא אביה בשנית לאישה שהפכה במהרה לדמות האם החורגת השנואה.

 

"כתבתי את הספר שוב ושוב בראש".  Repairing Rainbows
"כתבתי את הספר שוב ושוב בראש". Repairing Rainbows
בספרה Repairing Rainbows משחזרת לינדה את הרגעים האינטימיים ואת הרגשות שהיו חבויים בתוכה. בעקבות חשיפת הסיפור הוזמנה לינדה לדבר באירועים שונים ברחבי קנדה וארה"ב. "כתבתי את הספר שוב ושוב בראש", מספרת לינדה. "רציתי להשתמש בשיעורים שלמדתי בחיים כדי לעזור לאחרים. החיים שלי (לפני האסון) היו כל כך חיוביים. המסרים שאמי העבירה לי ולאחיותיי היו מעצימים. המסר העיקרי שקיבלנו היה להיות שמחים ובריאים. היא החדירה את זה בי. היא הראתה לנו את זה באופן שהיא חיה את חייה ובצורה שהתייחסה למשפחה המורחבת - עם המון אהבה, כבוד ושמחה. כל יום היה "יום טוב" בביתנו. הבית היה מלא במשפחה ובחברים. השמחה והאושר היו מאוד חשובים אצלנו. ידעתי שעליי להשיג את האושר בחזרה".

 

אומרים שאלוהים נותן לאנשים רק אתגרים שהם יכולים להתמודד עימם. לינדה ידעה כאב שלא רבים חווים, אבל ניתנו לה גם כלים להתמודד עם הכאב. בגיל 17 לינדה פגשה את בארי. גם בארי ידע אובדן. אמו התמוטטה על רצפת המטבח, כשהייתה רק בת 32, לעיניהם של שני בניה הפעוטים. לינדה ובארי נשענו זה על זו וברבות הימים הצליחו לבנות מחדש את האושר וגם משפחה חדשה.

 

 

אפשר להחזיר את האושר 

לינדה משתמשת היום בשיעורים החשובים שלמדה בילדותה כדי לעזור לאחרים. אובדן, היא אומרת, מגיע בכל מיני אריזות: זה יכול להיות אובדן של נישואין, אובדן עבודה ואפילו אובדן של אושר. לינדה מוזמנת לתת הרצאות ומשתמשת בהזדמנות כדי להעצים חוויות של אנשים.

 

אחד המסרים העיקריים שלינדה מעבירה הוא הרעיון שניתן לשרוד. "פגשתי את בעלי כששנינו היינו בני 17. הוא גם עבר טרגדיה נוראית. אמו מתה בגיל 32 כשהוא היה בן שבעה חודשים ואחיו, ילד עם צרכים מיוחדים, היה בן ארבע. אביו נשאר לטפל לבדו בשני הילדים והוא עשה זאת במסירות רבה. כשבעלי היה בן 17 אביו נפטר מהתקף לב בעודו שוטף את המכונית. שנינו היינו נחושים בדעתנו לחיות חיים מאושרים ומשמעותיים. עבדתי בכל מיני עבודות מזדמנות – שטפתי שיער בסלון, הייתי מלצרית, התנדבתי בבית חולים. בארי עבד בתחנת דלק, בחנות למוצרי בנייה. לימים עשיתי תואר שני בעבודה סוציאלית וניהלתי מחנה קיץ במשך 20 שנים. לאחר מכן פתחתי מחנה קיץ משל עצמי. בארי הוא הנשיא של חברת התרופות 'טבע קנדה'. עברנו כברת דרך".

 

המסר השני שלינדה מעבירה הוא שלא משנה אילו אתגרים מוצבים בפנינו, תמיד יש היכולת לבחור. "אני מקבלת מאות אי-מיילים מאנשים", היא אומרת. "אחת הנשים שקראה את הספר שלי טסה מניו-יורק לטורונטו כדי לשמוע אותי. היא אמרה שהצליחה לרקוד בפעם הראשונה מאז שאיבדה את בעלה ואת בנה. הצלחתי מאד ברחבי קנדה. בקרוב אני טסה לניו-ג'רזי. הייתי בפילדלפיה, באטלנטה ובניו-יורק, ואני לא לוקחת כסף על ההרצאות. בשנות השבעים, אם מישהו מת אף אחד לא דיבר על זה. לא היה כזה דבר יועצי שכול. היום אנחנו מכירים בנושא. היה לי קשה לדבר בפני אנשים בהתחלה אבל אני רואה את ההשפעה החיובית שיש לי על אנשים וזה מה שהכי חשוב".

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
"להשיג את האושר בחזרה". לינדה פישמן
מומלצים