שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    ללמד את הילדים להתעניין
    דור האייפד דורש כלים כדי להכיר את העולם ולצמוח. מספיק עם החזרה על התיאוריות, הגיע הזמן להרביץ בילדים את הפרקטיקה
    החינוך הפורמלי מבוסס על מסגרות. כמו בשיר "החומה" של פינק פלויד, הילדים שמתוארים כמו רובוטים, כל אחד עם הכובע שלו; הג'ינס או המכנסיים הקצרים; עם המאפיינים שלהם, ה"אני" הייחודי שלהם, ועוברים תהליכי הטמעה וחינוך שמכניסים אותם לתלם, עד שכולם הופכים זהים – חסרי ייחוד. במקום להעריך, למקסם ולתת ביטוי לייחוד של הגורמים השונים שמתערבבים להם; ובעוד מספר שנים לא רב יהוו את דור העתיד של המדינה. והפתרון, כמה פשוט, כל כך קרוב.

     

    הרפורמה שמציע שר החינוך החדש שי פירון מתכתבת היטב עם ההבנה שלמידה לצורכי מי-ממלא-יותר-דפים בבחינות הבגרות אינה מאפשרת הטמעה וכלים מעשיים לעולם החופשי. ההחלטה על צמצום הבגרויות מזמינה אותנו גם לחשוב מחדש על תכנים שאנחנו מבקשים לצייד בהם את ילדינו בדרכם אל עולם טכנולוגי שמפתיע אותנו בכל יום מחדש. אין כמו תקופת החופש הגדול כדי לחשוב יצירתי, מחוץ לקופסה, ולאפשר התבוננות ממעוף הציפור כיצד למקסם יכולות לימודיות במערכת החינוך שלנו.

     

    לטעמי, במקום להכניס את הפרט לתלם ולמנוע ממנו לממש את כישרונותיו הייחודיים, חשוב דווקא למקסם את המטען והידע שכל אחד מביא איתו. תחשבו על הלמידה שבה המורה עומדת עם הגב אל התלמידים, שמעתיקים את הטקסט, משננים אותו ואחר כך פולטים אותו חזרה על מחברת הבחינה – ותראו את עצמכם מלפני כמה עשרות שנים. מהמקום שלי, מתוך מערכת החינוך, אני קוראת: הגיע הזמן לצאת מהתבניות הארכאיות ולעצב מערכת לימודית חדשה; כזו שתיתן דרור לייחודיות של הילדים והנוער שלנו. כשילד לא מסוגל לשבת ולנתח את טשרניחובסקי, זה לא אומר שהוא לא יוכל להתפתח לדן שכטמן הבא. חשוב להעניק לילדים את הכלים וההדרכה הנכונים כדי שיהוו את עמוד השדרה של התעשייה הישראלית. אי אפשר להכריח אותם לאהוב תחום מסוים; החובה שלנו היא ליצור את ההזדמנות והעניין שמהם הילדים כבר יתקדמו הלאה.

     

    ובכלל, כשמדברים על אופן הלמידה שלכם ושל הילדים שלכם - ימי אינציקלופדיה בריטניקה היו ואינם עוד. מעתה אמרו "ימי הפייסבוק" ו"דור האייפד". חובתנו לתת לילדים את הכלים המעשיים האלה כבר בתקופת התיכון, ולחברם מעשית אל עולם התעסוקה האמיתי ותעשיית ה-High Tech ותעשיית ה-Low tech. אפשר להטמיע היום את הפדגוגיה באמצעים טכנולוגיים דוגמת יישומים שמאפשרים להבין מה עומד מאחורי הנוסחאות בביולוגיה, או להציג נתונים בתלת-ממד או לצלם ולערוך מידעים רלוונטיים לתוכנית הלימודים. ישראל אמנם מוגדרת כמעצמת אקזיטים, אבל ההשקעה בהתנסות המעשית במקומות העבודה הצטמצמה מאוד בשנים האחרונות. אם לא די בכך, הרי שהמו"פ (מחקר ופיתוח) בישראל סובל מתקציבים שהולכים ומצטמקים בכל שנה.

     

    חשוב כי המורים - וגם ההורים בבית - יציבו שאלות מאתגרות בפני התלמידים, מבוססות מחקר בעולם הריאלי. לא תאמינו כמה הילדים שלכם, הקטנים האלו, מבינים את העולם - כשרק מכירים להם אותו. דור הילדים של היום הוא דור הטכנולוגיה. הם לא מפחדים מהטלוויזיה החכמה; לא לוקח להם 37 שניות רק כדי להבין איך, לעזאזל, אפשר להפסיק את הצלצול של SMS. מחנכים בחו"ל, למשל, הציגו לילדים שלא ראו מימיהם מחשב את קופסת הפלאים,
    ותוך ארבע שעות מהרגע שראו אותו לראשונה, הילדים כבר תפעלו אותו ולימדו את חבריהם כיצד לבצע את רצונותיהם. תסתכלו על עצמכם – ותראו עד לאן הם הגיעו. וכמה מהר.

     

    על המערכת החינוכית לתת דגש על העצמת התלמידים. כל אחד הוא עולם ומלואו, וכל אחד צריך לקבל את המקום שלו, שבו יוכל להצטיין, מהר מאוד תראו אותם משגשגים. צריך להפסיק עם החזרה על התיאוריות, ולהרביץ בהם את הפרקטיקה. האתגרים שיוצבו בפניהם הם אלו שיגרמו להם להתפתח ולהשתפר, פדגוגית, מנטלית ורגשית.

     

    היום, יותר מתמיד, הגיע הזמן לשבור את הקונבנציה הלימודית שמלווה את משרד החינוך כל כך הרבה שנים, ולחשוב יצירתי. לחשוב מעשי. לחשוב אינטגרטיבי. ללמוד את התיאוריה, ולבחון אותה בעולם המעשי.

     

    עו"ד רוית דום, מנכ"לית רשת החינוך עמל

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים