ההמלצות על שחרור אסירים נותרו חסויות

ברחוב הפלסטיני האסירים הם גיבורי תרבות. קונצנזוס לאומי. בכל פעם שמתחיל סבב שיחות מחודש עם ישראל הפלסטינים מבקשים אסירים למנת פתיחה. ואם אפשר גם אסירים לקינוח. מבחינתם מאז ימי אוסלו - אסירים הם ההישג היחיד של שיחות שלום. קשה להתווכח עם ההיגיון המדיני שלהם.

מבחינת ישראל המסר בעיתי. אי אפשר להסביר מערכת משפט שפועלת באופן קבוע בניגוד לפסקי הדין שלה. אסירים שנידונים לשנים ארוכות ומשתחררים לאחר החלטה מדינית. מישהו חייב לטעות. השופטים ששולחים לפרקי זמן כה ארוכים או המערכת שמשחררת לפני תום המאסר. כך גם היום. רשימת האסירים שמיועדת לשחרור בסבב השיחות הנוכחי, כוללת מחבלים שנידונו לרצף של מאסרי עולם.

אלה שלא ישוחררו מהכלא מחכים להזדמנות הבאה. לגלעד שליט הבא. שחרור אסירים מייצר מוטיבציה. למרות הדלת המסתובבת בישראל, אין עדיין לממשלה מדיניות ברורה. מי משחררים ומי לא, ומתי. התוצאה היא שממשלת ישראל לא מושלת בסוגיית האסירים אלא נמשלת בהתאם למתרחש. תזכורת לטובת אלה שמתנגדים למשאל עם בשם הצורך לאפשר לפוליטיקאים לקבל החלטות.

הנה לדוגמה ועדת שמגר, זוכרים? הועדה שמונתה כדי להחליט איך מנהלים משא ומתן על שחרור אסירים בתמורה לבני ערובה. אחרי שחרור המחבלים בעסקת שליט הבטיחו בממשלה שידונו ויאמצו את המסקנות, כדי לעצור את הסחף. ובכן דבר לא קרה.

כמעט שנתיים אחרי שחרור שליט, ממשלת ישראל לא מפרסמת במתכוון את מסקנות ועדת שמגר שמונתה

 על ידי שר הביטחון דאז אהוד ברק. למרות הזמן שחלף מאז אין לשרים המחליטים קריטריונים לשחרור אסירים - לא במקרה של חטיפה ולא כחלק מתהליך מדיני.

הוועדה שכללה את נשיא העליון בדימוס מאיר שמגר, האלוף במילואים עמוס ירון ופרופסור אסא כשר, המליצה אחרי שנתיים של עבודה רצינית על שורה של עקרונות ושיקולים בנוגע לשחרור מחבלים. הדו"ח הוגש לברק, אך נותר חסוי משאר שרי הממשלה. כתוצאה מכך לא ניתן היה לקיים דיון פתוח או חשאי האם לאמץ את המסקנות או לא. השרים בממשלה הנוכחית יכירו את השמות זמן קצר לפני ההצבעה, את השיקולים השונים בעד ונגד שחרור מחבלים כפי שעלו בועדת שמגר הם כנראה מנועים מלהכיר.