שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מדוע נשים עובדות יותר אך מרוויחות פחות?
    מבלי לעשות יותר מדי רעש מהעניין, השלימו נשות ישראל בדור האחרון את אחת המהפכות החברתיות-כלכליות הגדולות של המדינה. תוך פחות מארבעה עשורים שיעור התעסוקה של נשים בוגרות יותר מהכפיל את עצמו והישגיהן החינוכיים עולים על אלה של גברים. אז למה הן עדיין מרוויחות פחות?

    עם כל הכבוד להשפעתה המכרעת של העלייה מברה"מ לשעבר על הכלכלה, ולתקוות שתולים ראש הממשלה ושר האוצר בחרדים שישתלבו בשוק התעסוקה ובכך יתנו זריקת עידוד נוספת למשק - המהפכה האמיתית בדפוסי העבודה של הדור האחרון שייכת למגזר אחר: הנשים.

     

     

    מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל פרסם השבוע חוברת מאירת עיניים תחת הכותרת "מצב המדינה בתמונות". מדובר באסופה של גרפים המציגים בחדות ובמקוריות תהליכי עומק ארוכי טווח בהתפתחות הכלכלה והחברה בישראל מקום המדינה ועד ימינו אנו. כדרכם, הקדישו חוקרי מרכז טאוב חלק ניכר מהניתוח שלהם לנושא הקשר שבין תעסוקה וחינוך ומצב התעסוקה הנוכחי בישראל.

     

    התמונה המצטיירת היא חדה וברורה: עם השנים, נפתח פער מדאיג בין שיעור התעסוקה בישראל לשיעור התעסוקה במדינות המערב. הפער אינו בא לידי ביטוי בירידה כללית בשיעור המועסקים, אלא בירידה נקודתית וחדה (של עשרות אחוזים) בשיעור התעסוקה של קבוצות מסוימות בחברה, לצד עלייה או יציבות בשיעור התעסוקה של קבוצות אחרות.

     

    מגמה זו באה לידי ביטוי בעיקר בפער שבין גברים לנשים. בישראל של שנת 1970 למעלה מ-90% מהגברים בגילאים 35-54 עבדו. עד 1990 ירד שיעור התעסוקה של גברים בגילאים הללו לרמה של מתחת ל-85%. בתחילת שנות ה-2000 הגיע שיעור התעסוקה של גברים בוגרים לשפל חדש של פחות מ-80%.

     


     

    הנשים, לעומת זאת, עובדות הרבה יותר מבעבר ובניגוד לגברים, הן גם מצמצמות את הפער בינן לבין נשים במדינות מערביות מתקדמות (מדינות ה-G7). בשנת 1970, פחות מ-35% מהנשים בגילאים 35-54 עבדו. מאז עלה שיעור התעסוקה של נשים בהתמדה עד שבשנת 2011 חצה את רמת ה-70%. הפער בין שיעור התעסוקה של נשים ישראליות לזה של נשים במדינות ה-G7 כמעט נסגר באותן שנים ועומד כיום על שיעור מזערי של 2%, לעומת 14% ב-1970.

     

    כיצד קרה שהנשים בישראל הלכו לכיוון אחד והגברים לכיוון אחר? במרכז טאוב נוטים להסביר את התופעה דרך התייחסות להשפעה של הגיוון התרבותי בישראל על דפוסי העבודה במשק. חוקרי המרכז מראים כיצד הירידה בשיעור התעסוקה של גברים בדור האחרון נובעת בעיקר מירידה בשיעור התעסוקה של גברים חרדים, בעוד שאצל הנשים החרדיות חלה דווקא עלייה בשיעור התעסוקה.

     

    כמו כן, חלה עלייה של עשרות אחוזים בשיעור התעסוקה של נשים יהודיות שאינן חרדיות ושל נשים ערביות-נוצריות. יש לסייג ולומר כי בנוגע לנשים ערביות-נוצריות הנתונים הם חלקיים מכיוון שרק בשנת 2000 החלה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (למ"ס) למדוד את שיעור התעסוקה שלהן בנפרד מזה של הנשים הערביות המוסלמיות.

     


     

    ליציאה של נשות המגזרים הללו לעבודה, נלווה תהליך מובהק של עלייה ברמת ההשכלה. השוואה שנערכה בין רמת ההשכלה של ישראלים בני 64 שנולדו בשנות ה-30 של המאה הקודמת לבין ישראלים בני אותו גיל שנולדו בשנות ה-40, מלמדת כי בקרב הגברים חלה עלייה של 50% בשיעור בעלי ההשכלה התיכונית, לעומת עלייה של 65% בקרב הנשים. בדורות האחרונים הושלם התהליך כאשר מדי שנה מדווחת הלמ"ס על כך ששיעור הזכאות לבגרות גבוה יותר אצל בנות מאשר אצל בנים.

     

    העלייה ברמת ההשכלה של נשים נחשבת בעיני חוקרי מרכז טאוב לגורם העיקרי לעלייה בשיעור התעסוקה שלהן. ככל שהמשק הישראלי נהיה מודרני יותר, הם מסבירים, כך עולה הביקוש לעובדים משכילים והפער בין שיעור התעסוקה של בעלי השכלה בית ספרית מלאה לבין שיעור התעסוקה של בעלי השכלה חלקית הולך וגדל. במקביל, גדל הפער בין רמות השכר של עובדים משכילים לאלו של עובדים בעלי השכלה בית ספרית חלקית.

     

    בנקודה זו עולה השאלה החשובה ביותר בנוגע למהפך האדיר שחל באורח חייהן של נשים בישראל. אם הנשים בדור האחרון עובדות יותר כי הן משכילות יותר, ואנשים משכילים יותר מרוויחים יותר כסף, אז מדוע הנשים לא הדביקו את הפער ברמות השכר? על פי נתוני מרכז טאוב, השכר של גברים לשעת עבודה עמד בשנת 2010 על רמה ממוצעת של 63.9 שקל לבעלי השכלה תיכונית ומעלה ו-36.2 שקל לבעלי השכלה חלקית. מנגד, שכרן השעתי של נשים עמד על רמה של 50.5 שקל לבעלות השכלה תיכונית ומעלה ו-31 שקל לבעלות השכלה חלקית.

     

    כלומר, החינוך משפיע על גובה השכר מאשר מגדר, אך למגדר ישנה עדיין השפעה לא מבוטלת. יתר על כן, הפער המשמעותי בין רמות השכר של נשים לרמות השכר של גברים נרשם דווקא בקרב האוכלוסייה המשכילה. מדובר בנתון מעניין במיוחד עבור הגברים החרדים והנשים המוסלמיות, המככבים בנאומי התוכחה של בכירי המשק, הקוראים להם לרכוש השכלה ולצאת לעבודה בשם הצמיחה והקידמה.

     

    החינוך הוא אכן מפתח להשתלבות בשוק התעסוקה. אך עבור אוכלוסיות שנעדרו, או הודרו, משוק העבודה למשך שנים רבות, אין מדובר בהכרח במפתח לצמצום פערי שכר.

     

    האם חופשת הלידה פוגעת בקידום?

    הנתונים מעידים על כך שנשים עובדות יותר וצוברות יותר השכלה, אך עדיין מרוויחות פחות מגברים. הם גם מעידים על כך שהפער בין שכרם של גברים לשכרן של נשים גדל ככל שרמת ההשכלה עולה. לנתונים אין תשובה מובהקת לשאלה, מדוע זה כך?

     

    אחד ההסברים הנפוצים והמקובלים לשכרן הנמוך יותר של נשים בהשוואה לגברים הוא ההשפעה הגדולה יותר של הבאת ילדים לעולם על כושר עבודתן. מסלול הקידום של נשים, נהוג להסביר, נקטע פעם אחר פעם בעקבות היציאה לחופשת לידה, בדיוק בשנים שנחשבות למשמעותיות ביותר והפוריות ביותר בהתקדמותו של עובד במעלה סולם דרגות השכר.

     

     (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    (צילום: shutterstock)

     

    מספר מחקרים מצביעים על כך שגברים מאיישים תפקידים בכירים יותר מנשים ולכן שכרם גבוה יותר. דו"ח של מרכז המחקר של הכנסת משנת 2010 הראה כי בשנת 2009, השכר הממוצע ברוטו במשרות נשים בשירות המדינה היה נמוך ב-23% מהשכר הממוצע ברוטו של גברים בשירות המדינה. הסיבה, נטען בדו"ח, היא שחלקם של הגברים בכלל המועסקים עולה ככל שעולים ברמת הדירוג, בעוד שחלקן של הנשים יורד ככל שעולים בדרגות השכר.

     

    מחקר של בנק ישראל משנת 2010, שעסק גם הוא בפערי השכר בין גברים לנשים בשירות הציבורי, הראה כי גברים נכנסים למינהל הציבורי בתפקידים טובים יותר מאשר נשים, תפקידים ששכר גבוה יותר בצדם. החוקרים הסיקו מכך שפערי השכר לא נובעים באפליה מגדרית במינהל הציבורי, אלא משיקוף של פערי השכר שהיו קיימים בין הגברים לנשים במקום עבודתם הקודם.

     

    אין ספק שלחיי המשפחה יש השפעה מכרעת על דפוסי העבודה של נשים. ניתן ללמוד על כך מהאופן שבו שינויים בדפוסי נישואים ולידות נלווים לתהליך השתלבותן של נשים בשוק התעסוקה. על פי נתוני הלמ"ס, בשנת 2011 היה גילן הממוצע של נשים שילדו את ילדן הראשון 27.3 בהשוואה ל-26.3 בשנת 2003. כלומר, לעלייה בשיעור הנשים עובדות נלווה תהליך של עלייה בגיל הלידה של הילד הראשון.

     

    אך ניתן גם לערער על ההשפעה המכרעת שמייחסים ללידות ולנישואין על שכרן של נשים. חופשת הלידה בישראל אורכת 14 שבועות בלבד, ואישה ממוצעת יולדת שלוש פעמים בלבד בחייה (שיעור הילודה קטן יותר בקרב נשים יהודיות ונוצריות שמתאפיינות גם בשיעור תעסוקה גבוה יותר). ביחס לאורכה של קריירה ממוצעת, מדובר בכמות ימי חופשה קטנה יחסית ויש מקום לתהות כמה השפעה ניתן לייחס למרכיב זה על הקידום בקריירה.

     

    בנוסף, לא מדובר בגזירת גורל. למדינה יש יכולת לצמצמם עד למינימום את ההשפעה של לידות על הקידום בקריירה. ראשית, עומדת לרשותה האפשרות לחלק את חופשת הלידה בין הגבר לאישה. מדינות אחרות בעולם כבר מקיימות מדיניות דומה אם כי יש לציין שבמדינות אלו חופשת הלידה ארוכה יותר וגם אם האם היולדת מנצלת רק חצי ממנה, היא עדיין זוכה לתקופה ארוכה יותר של חופשה בתשלום מזו של האם הישראלית.

     

    שנית, כל תמיכה נוספת של המדינה בסבסוד מסגרות לגיל הרך, תסייע לנשים לשוב לעבודה מהר יותר לאחר הלידה, וכך תצמצם את הפגיעה בקידומן. ככל שפרק הזמן שבו נדרשים הורים צעירים לממן לבדם את המסגרות הללו ארוך יותר, כך גדל הסיכוי שבני הזוג יבחרו לוותר על הכנסה נוספת רק כדי לחסוך את עלויות הגנים ומעונות היום והאם היולדת לא תשוב לעבודה כלל. כך הופכת חופשת לידה של 14 שבועות ליציאה משוק העבודה למשך מספר שנים.

     

    האם נשים עובדות במקצועות פחות רווחיים?

    ישנם נתונים התומכים בהשערה נוספת בנוגע למקור של פערי השכר בין נשים לגברים. נתונים אלה נוגעים לבחירות המקצועיות והחינוכיות של נשים. בקובץ נתונים שפרסמה הלמ"ס לרגל יום האישה הבינלאומי האחרון, נכתבו הדברים הבאים: "בשנת 2012, כמו בשני העשורים האחרונים, כ-41% מהנשים היו מועסקות בשישה משלחי יד נשיים מסורתיים המאופיינים בשכר עבודה נמוך: 'מטפלים', 'עובדי הוראה בבתי ספר יסודיים ובגני ילדים ומדריכים חברתיים', 'עובדי מזכירות', 'מוכרים, זבנים ודוגמנים', 'פקידים אחרים', ו'עובדי ניקיון במבנים, עובדי מטבח ועובדי מכבסות'.

     

    "בכל אחד ממשלחי היד הללו, למעט 'מוכרים, זבנים ודוגמנים' ו'עובדי ניקיון במבנים, עובדי מטבח ועובדי מכבסות', הנשים מהוות כ-70% או יותר מהמועסקים במשלח היד".

     

    מנגד, טענו בלמ"ס, חלקן של נשים בכלל המועסקים במקצועות המאופיינים בשכר גבוהה, היה נמוך משמעותית. בענף ההיי-טק היוו הנשים 36.6% מכלל העובדים, במקצועות אקדמיים היוו הנשים 48.6% מכלל המועסקים וחלקן של המנהלות מכלל המנהלים הגיע בשנת 2012 ל-30.8%.

     

    גם כאן, ניתן להיתלות בחינוך כמקור לפערים. ככלל, הישגיהן החינוכיים של נשים טובים יותר משל הגברים בדור האחרון. בשנת 2011, 62% מהבנות שסיימו כיתה י"ב היו זכאיות לתעודת בגרות לעומת 51% בלבד מהבנים. שיעור הבנות שעמדו בתנאי הסף לקבלה לאוניברסיטה באותה שנה היה גם הוא גבוה יותר מזה של הבנים, 51% לעומת 43%. ב-2011-2012 56.7% מהסטודנטים לתואר ראשון וכמעט 60% מהסטודנטים לתואר שני היו נשים.

     

    אך נתונים אלה עשויים להטעות. בעידן הטכנולוגי שבו אנו חיים, הישגים חינוכיים באשר הם אינם ערובה לשכר גבוה. למקצוע הנלמד ישנה לא פעם חשיבות רבה יותר מאשר למספר שנות הלימוד ומהנדס או בעל הכשרה במקצוע טכנולוגי נדרש עשויים להרוויח יותר מאשר בעל תואר שלישי במדעי החברה או בעל תואר שני במינהל עסקים.

     

    לא כאן המקום לדון בשאלה האם הפערים הללו מוצדקים, ואנו עוסקים רק בשאלת ההשפעה שלהם על שכרן של נשים. בעוד שבשנים האחרונות הישגיהן העיוניים של נשים טובים יותר מאלה של גברים, ייצוגן במקצועות הטכנולוגיים נותר נמוך מאוד. בשנים 2011-2012, היוו הנשים פחות מ-32% מהסטודנטים בתחומי לימוד כמו מתמטיקה, סטטיסטיקה, מדעי המחשב, הנדסה ואדריכלות.

     

    גם הסבר זה לשכרן הנמוך יותר של נשים לוקה בחסר, מפני שהוא מסביר את חלקן הנמוך של הנשים במקצועות ההיי-טק אך אין בו כדי להסביר את מספר המנהלות הקטן להפליא. הנשים בישראל מהוות רוב בקרב מקבלי תואר ראשון הן במשפטים והן במדעי החברה (הכוללים את תחום הכלכלה ומינהל עסקים). אם כן, קשה להצביע על גורם ענייני לשיעור הנמוך יחסית של מנהלות במשק.

     

    חלקיות המשרה של נשים קטנה יותר

    עוד הסבר מקובל לשכר הנמוך של נשים קשור להיקף המשרות שלהן. בעוד ששיעור התעסוקה של הנשים עולה עם השנים, רבות מהן עובדות במשרות חלקיות. בשנה שעברה 66.4% מהנשים המועסקות עבדו עבודה מלאה בדרך כלל (35 שעות ויותר בשבוע) ו-33.6% עבדו עבודה חלקית בדרך כלל (פחות מ-35 שעות בשבוע).

     

    בקרב הגברים לעומת זאת, 86.3% מהמועסקים עבדו עבודה מלאה בדרך כלל ו-13.7% עבדו עבודה חלקית בדרך כלל. המספר הרב של נשים המועסקות במשרה חלקית קשור למגמה כללית בשוק התעסוקה הישראלי בשנים האחרונות. שיערו האבטלה יורד ושיעור ההשתתפות בכוח העבודה עולה, אך המשק אינו מייצר מספיק משרות מלאות כדי לענות על הביקוש. הנתונים יוצרים מצג שווא של משק בתעסוקה כמעט מלאה אך בפועל, יותר ויותר אזרחים נאלצים להתקיים ממשרה חלקית ושכר נמוך.

     

    הסבר זה עשוי לספק מענה לחלק מפערי השכר בין גברים לנשים אך לא לכלל התופעה, שכן הפערים מתבטאים הן בשכר החודשי הממוצע והן בשכר לשעה, שאינו מושפע מהיקף המשרה.

     

    שלושת ההסברים שהובאו כאן - השפעת הלידות על מסלול הקידום, הבחירה המקצועית של נשים וחלקיות המשרה - מספקים כולם הסברים חלקיים לעובדה שנשים מרוויחות פחות מגברים. תופעה זו דורשת הסבר, במיוחד אם מקבלים את הטענה (המקובלת מאוד) של חוקרי מרכז טאוב, כי רכישת השכלה אינה רק אמצעי להשתלבות בשוק התעסוקה אלא גם אמצעי להעלאת רמת השכר.

     

    יתכן שההסבר המלא לתופעה מצוי בשקלול של כל ההסברים שהוצגו כאן. יתכן גם שיש להביא בחשבון הסבר אחר, שקשה למדוד אותו במחקר סטטיסטי העוסק בקבוצות גדולות, והוא הסבר ההפליה. יתכן שנשים מרוויחות פחות מגברים כי ברוב מקומות העבודה רמות השכר נקבעות על ידי גברים, ואלו יבחרו לרוב לשלם לגבר יותר מאשר לאישה עבור אותה משרה. 

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים