שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: ירון ברנר

    נהגי הרכבת לא לבד. על ימי מחלה מוצדקים יותר או פחות

    עשרות נהגי רכבת "חלו" באופן יזום והקימו עליהם את זעם העם, אך אם נעצור לרגע לבדוק את עצמנו נגלה כי כמעט כולנו חוטאים מפעם לפעם בזיוף שכזה. מעסיקים, אל תעמדו מנגד ותחשבו שאין לכם דרך להתמודד עם התופעה הזאת - תמיד תוכלו להתחשבן כשמגיע זמן הטובות וההעלאות (דעה)

    סליחה, אני מאלה שרצו לנסוע להופעה של כוורת ברכבת. סליחה, אני מאלה שלא רצו להיתקע בפקקים ובעקה של התנועה הגם כך עמוסה לעייפה בסוף השבוע. התכוונתי, אבל לא הצלחתי. מסתבר שיש וירוס מיוחד שנקרא "נהגוס מתחלתוס רכבתוס", זהו וירוס מיוחד התוקף כל חודש-חודשיים (נהגי הרכבת כבר חלו בו במרס, במאי וביוני השנה). מדובר בווירוס אלים שתוקף בדיוק במועדים מתוכננים. אולי בדיוני השכר הקרובים שלהם יבקשו הנהגים תוספת בגין תרופות מיוחדות למחלה זו.

     

    עוד על עיצומי עובדי הרכבת:

     

    וטיפה ברצינות: יש כאן ניצול לרעה מחפיר של הוראות שניתנו על מנת להגן על העובדים. נהגי הרכבת מצאו פירצה בחוק שנותנת להם לשבות ללא פניה לבית הדין לעבודה וללא הכרזה על סכסוך עבודה. טור זה יוצא לכאורה נגד זכויות עובדים פשוטות בימי המחלה ויעצבן חלק לא קטן מקוראיו. אני טוען כי קל מדי להוציא ימי מחלה. תנסו לראות לרגע את שני הצדדים. את צד העובדים אך גם את צד המעסיקים או ציבור מקבלי השירות (כלומר כמעט כולכם במקרה של הרכבת).

     

    רכבות בוטלו, וכולנו שותפים לדבר העבירה (צילום: אמיר לוי) (צילום: אמיר לוי)
    רכבות בוטלו, וכולנו שותפים לדבר העבירה(צילום: אמיר לוי)

     

    כאשר עובד לא חש בטוב ומקבל אישור רופא לחופשת מחלה, החוק אומר כי היום הראשון הוא על חשבונו של העובד, כלומר הורדה מלאה משכרו. הימים השני עד הרביעי יהיו על חשבון 50% משכרו, והיום הרביעי ואילך ב-100% משכרו.

     

    אף פעם לא הרגשתי נוח עם ההורדה המלאה ביום הראשון. לפעמים האדם באמת לא מרגיש טוב, ואם הוא יודע כי יינזק מאי הגעתו בצורה משמעותית, ברבים מהמקרים יעדיף להגיע קצת חולה, להדביק את כל סובביו ולתפקד בצורה נמוכה - העיקר שלא ייגעו לו בכסף.

     

    לכן, ברוב המקומות שעבדתי בהם המדיניות הייתה תשלום על חצי יום או תשלום מלא כבר ביום הראשון. דרך אגב, החוק הנוכחי הוא שיפור של המצב שהיה עד לפני כשנה - עבור הימים השני והשלישי קיבלו העובדים 37.5% משכרם ועבור היום הרביעי 75%.

     

    גם מעסיקים חולים לפעמים 

    כי לכל מטבע יש שני צדדים. כי לעתים נוכחתי לראות את הניצול לרעה של החוק ושל הרופאים. האם אתם חושבים כי מעסיקים/מעבידים/מדור שכר לא חולים מדי פעם? האם לא הלכתי לרופא צבאי בריא כמו שור אך עם פרצוף דואב על מנת להשיג מעט "גימלים"? האם חשבי השכר לא יודעים כמה קל לקבל יום מחלה? הכרתי כמה רופאים שגם הצגה לא צריך לעשות להם על מנת לקבל יום מחלה מדי פעם. שימו לב כמה נהגים קיבלו ימי מחלה, אני מעז להמר שאולי תמצאו נהג אחד שהלך לקבל ימי מחלה ולא קיבל.

     

    אני מעז לומר כי ידם של הרופאים קלה על הדק יום המחלה - הרי הם יעדיפו לתת ימי מחלה לעשרה בריאים מאשר לטעות ולא לתת יום אחד לחולה אמיתי. רבים מכם יתקוממו ויטענו כי חסר אמונה אנוכי וכמעט כל מי שאתם מכירים מדווח באמת. אני מסכים שאכן הרוב לא מנצל, אך יש עובדים רבים שמנצלים את קלות יד הרופא על פתק המחלה. האם ל"העניש" את כולם בגין מיעוט אשר מנצל פרצות המערכת? זאת שאלה פילוסופית לטור אחר, סבורני שכן.

     

    אז במקומות עבודה רבים נהוגים "ימי הצהרה" (יום מחלה על סמך הצהרה אישית וללא אסמכתא רפואית). במקום שעבדתי בו בעבר ערכתי בדיקה, ובאורח פלא יצא שימי ההצהרה נפלו באופן חריג בימי חמישי ובימי ראשון. הכרתי עובדים שמשכו קצת ביום או יומיים את המחלה, היו באמת חולים במשך יומיים, אבל מכיוון שהרופא אישר להם שבוע, החליטו למצות עד תום את החופשה. למען ההגינות אני מכיר הרבה יותר עובדים אשר ברגע שמרגישים שיכולים להגיע לעבודה - הם מגיעים, ולא משנה אם קיבלו פתק מחלה מהרופא.

     

    ישנם עובדים אשר תמיד יוצא להם לחלות בעת החופשה המאורגנת של החברה. על פי החוק כאשר המחלה פורצת בימי החופש, ימי המחלה גוברים על ימי החופש ובמקום שיורדו לעובד חמישה ימי חופש (נניח בשבוע הדממה), יורדו לעובד 0-2 ימים בלבד מחופשתו הצבורה.

     

    עובדות מסויימות ינצלו את המבוכה ואת חוסר הניסיון המובנה של מנהלים גברים ויטענו לכאבי מחזור שמונעים הגעתן. דיברתי עם כמה מנהלות - והן מתייחסות לכך אחרת - פחות "עובדים" עליהן.

     

    עובדים שלא מעוניינים לצאת לימי טיול מאורגנים של החברה, נוטים לסבול ממיחושי בטן וקלקולי קיבה בדיוק בימים אלו... ואם כבר הלכתם לים בזמן המחלה, לפחות אל תעלו תמונות לפייסבוק או לאינסטגרם שמראות אתכם במשחק מטקות או מקפידים על שיזוף נאות. זה פשוט מביך... אל תלכו לקניונים הקרובים למקום העבודה, שם יש סיכוי שתראו עובד שקפץ לסידורים. ואגב, בכל מקום עבודה יש נשמות טהורות שישמחו להעביר בצינורות הביוב של החברה את המידע.

     

    אפילו אם המעסיק רואה את תמונותיו של העובד מבלה בחוף הים ומעלה תמונות בפייסבוק בזמן מחלתו - נורא קשה לו/למחלקת שכר ואולי אף לא חוקי להסתכל בעיניו של העובד ולומר לו כי אינו מאמין לו וכי פוסל הוא את הנייר של בעל המקצוע (רופא) המאשר את מחלתו. ובמקרים פחות קיצוניים תנקר במחשבתו של המנהל השאלה - האם באמת הכול נכון או קצת לא?

     

     

    הפתרון: פנקס פתוח ויד רושמת

    אז מה הפתרון? בעיני הוא אחד - הפנקס הפתוח והיד הרושמת. אפשר לשטות במערכת פעם-פעמיים. אפשר למשוך ימי מחלה לאין קץ, להצהיר על גירודים מיתושים כעל נמק, לסבול ממיחושי גב (ואחר כך לרקוד בטירוף במסיבת חברה) וכו'. בסופו של דבר גם מנהלים הולכים לרופא מדי פעם, ואם יורד עלינו גשם, אנו לא נרטבים? וכלום אם משתעלים עלינו, אנו לא נהיים חולים?

     

    כשמגיע זמן הבקשות של העובד (העלאה, התחשבות וכל בקשה אחרת) יש עובדים שמקבלים מיד ויש עובדים שלא מקבלים בכלל או מראים להם את הדלת לכיוון אחד. ברוב המקומות שסבבתי או אני מסתובב בהם, התחמנות לא משתלמת. אצל נהגי הרכבת זה שונה כי זה מקום עבודה ציבורי - ואני מעוניין שיקום האדם ויאמר שאכן הם חולים באמת ואין כאן ניצול לרעה.

     

    יהודה מודעי הוא שותף בחברת "אימפקט" לחשבות, ניהול כספים וייעוץ כלכלי. ניתן ליצור עמו קשר במייל Yehudam7@gmail.com

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: מוטי קמחי
    עומס בתחנות בעקבות עיצומי הנהגים
    צילום: מוטי קמחי
    מומלצים