באמת שמצטער על המיצ"ב

מאז שפורסם המיצ"ב החיצוני, על פי החלטת בג"ץ בשנה שעברה, הוא הפך לעוד כלי שכל המערכת צריכה להתיישר לפיו. בן רגע, סולידריות, שיתופי פעולה ו"ואהבת לרעך כמוך" הוחלפו בטבלאות ליגה שמעודדות תחרות דורסנית, הנשרת תלמידים ולמידה רדודה בכל רמות המערכת. דווקא עכשיו, זה הזמן לבקש סליחה.

עוד בערוץ הדעות

כן לשחרור תמורת פיוס. דעה של אם שכולה / רובי דמלין

די להתבכיין, כולנו ישראלים / אריאל קוטוק

סליחה מתלמידי ישראל, שנאלצו להיבחן שלוש פעמים, בכיתה ב' וכיתה ה' וכיתה ח', בלחץ עצום, על חומר של שנה או שנתיים שלמות, על שאלות שסביר שאת חלקן אפילו לא הספיקו ללמוד, ומבחן שהם יודעים שהוא "הכי חשוב בשנה" עד כדי כך שהם אפילו לא יקבלו את התוצאות שלו בחזרה.

סליחה מהמורים שהיו חייבים "לרוץ בחומר" למיצ"ב ונגזלה מהם החירות הפדגוגית לעשות ניסויים מעוררי התפעלות בכיתות בשיעור מדעים, להנחות דיונים שיטפחו ילדים דעתניים, סובלניים וחריפי מחשבה, לבצע פרויקטים שיעודדו עבודת צוות משותפת ומעורבות בקהילה או להעמיק ולספר סיפורים מעוררי השראה בשיעור. סליחה מבתי הספר שנגזל מהם המיצ"ב המקורי, כלי חשוב והכרחי שמסייע לנהל מערכת מורכבת. כלי זה הפך לסם במירוץ על המקום הראשון בטבלאות הליגה שמעודד לזרוק מבתי הספר דווקא של אלו שהכי זקוקים לנו וצריכים שנהיה שם בשבילם.

יש לנו חובה מוסרית לעזור למי שחלש, לתת אהבה, לשים יד על הכתף ולאפשר עוד הזדמנות להצליח. אסור לנו לתת יד למדיניות שמעודדת הנשרה או מציגה בתי ספר מדהימים לנוער בסיכון כחולייה החלשה. הקפאת המיצ"ב היא התחלה ראויה. כי אין ילד ששווה פחות מילד אחר. חייבים לאפשר לבתי הספר ולמורים להוביל תהליכים חינוכיים משמעותיים בתוך כיתתם. הקפאת המיצ"ב תעודד את ההמרה של המירוץ סביב היקפי החומר בטיפוח עולם ערכי ופיתוח סקרנות, חדוות למידה ומיומנויות חשיבה גבוהות.

סמל "שוט המדידה" שמחפש את הרע, את החסר, את מה שצריך לפקח עליו - תלמידים, מורים ובתי ספר - התנפץ. זה היה סמל שבמידה רבה סימן את הרוח של משרד החינוך במשך שנים: מרכז הכובד היה מנגנון של שוטים ועקרבים, שייצרו איומים בפיטורים או סגירת בתי ספר כדי להזיז את אנשי החינוך שלכאורה לא רוצים בהצלחתה.

העצמת הטוב במקום התעסקות ברע

זו העת לשינוי דרמטי שאינו מסתכם בביטול המיצ"ב החיצוני. שינוי שאינו יכול להיות טכני בלבד, אלא בעיקר מהותי: צריך להתחיל להבין שהדרך לשנות את מערכת החינוך צריכה לעבור לא רק דרך התעסקות ברע, אלא בעיקר דרך העצמת הטוב. לא דרך "שוט המדידה" אלא באמון וגיבוי. או כמו שאמר א.ד גורדון: "לא יהיה ניצחון של האור על החושך כל עוד לא נעמוד על האמת הפשוטה, שבמקום להילחם בחושך, עלינו להגביר את האור".

אפשר לשאול בכיתה מי לא הכין שיעורי בית, ואפשר לשאול דווקא מי כן. למרות שזו לכאורה אותה שאלה, מדובר בשאלה אחרת לגמרי. אפשר לבנות מיצ"ב שמעצים את תחושת חוסר האמון והפיקוח ואפשר ללמוד מההצלחות החינוכיות המדהימות והניסים שקורים יום-יום בבתי הספר ובכיתות ולהפיץ אותם הלאה.

המעשה החינוכי מבקש במהותו לחתור לטוב והמעולה שבאדם. גם מדיניות אפשר לקדם דרך הטוב והמעולה: כשלומדים מהצלחות, נותנים אמון אמיתי בבתי הספר והמורים, בונים כלים ומספקים משאבים שיאפשרו לבתי הספר לצמוח ולפתח קהילות למידה עצמאיות. אנחנו יכולים להיות מערכת החינוך הטובה, המעולה והערכית ביותר בעולם, והגיע הזמן שנתחיל לדבר ככה.

יש תחושה שמשרד החינוך מבטל ומטלטל מערכות מיושנות שהיו זקוקות לרענון. הגיעה השעה, של המשרד ושלנו, לא רק לבטל, אלא דווקא להתחיל לבנות אלטרנטיבות חינוכיות משמעותיות.

אמנון רבינוביץ' הוא מורה ומחנך בבית הספר "זיו" בירושלים. ממובילי מחאת המורים והחינוך שקראה, בין השאר, לשינוי במבחני המיצ"ב והבגרויות וממייסדי תנועת המורים החדשה.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il