שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    תחרות גוונים במחול: פולחן יצירתי

    בתחרות המחול, שתיפתח בקרוב בסוזן דלל, ישתתפו שש יצירות שעוסקות בפולחנים ובטקסים לכבוד מאה שנה ליצירה "פולחן האביב". התקציב לא גדול, אבל התחרות מושכת יותר ויותר משתתפים

    תחרות גוונים במחול, שתיפתח במרכז סוזן דלל ב-28 באוגוסט, תחשוף השנה שש עבודות של יוצרים צעירים שנוגעות בפולחנים וטקסיות. זו הפעם הראשונה שבה מתרכזות עבודות התחרות, ששמה דגש על חופש יצירתי, סביב תמה אחידה. הסיבה: חגיגות המאה ליצירה "פולחן האביב" שיצרו במשותף עבור להקת בלט רוס (Ballets Russes) המלחין איגור סטרווינסקי והכוריאוגרף ואצלב ניזי'נסקי.

    "מה שבאמת מרגיז אותי". טקסי זוגיות בתרבויות שונות (צילום: גדי דגון) (צילום: גדי דגון)
    "מה שבאמת מרגיז אותי". טקסי זוגיות בתרבויות שונות(צילום: גדי דגון)
     

    "מדובר ביצירה שהיא אבן דרך בתולדות המחול ושבהשראתה נוצרו יצירות מחול משמעותיות רבות. חגיגות המאה הן אירוע שמקבל ביטוי בכל העולם, וחשבנו שזו הזדמנות מצוינת לחזור ולהרהר בה", אומר יאיר ורדי, מנכ"ל סוזן דלל. "גם אם לא מדובר בדיאלוג ישיר עם היצירה, מיקוד המחשבה מאפשר לכל אחד מהיוצרים להתמודד בדרכו שלו עם מושגים כמו פולחן וטקסיות שקשורים גם לחיים שלנו כאן ועכשיו".

     

    63 פרויקטים הוגשו לתחרות, שמעמידה לרשות היוצרים מעטפת מלווה ותמיכה כספית והפקתית. השנה לראשונה התקבלה החלטה מערכתית לצמצם את מספר המשתתפים, כך שמכלל הפונים נבחרו שישה יוצרים בלבד להציג בה את עבודותיהם.

    "צ'ארלי". טקסי מעבר ופרידה מילדות (צילום: גדי דגון) (צילום: גדי דגון)
    "צ'ארלי". טקסי מעבר ופרידה מילדות(צילום: גדי דגון)

    "זו תקופה לא קלה עם תקציבים שמצטמצמים מכל עבר. צריך לתת על כך את הדעת, לתת לזה מענה, להוציא יש מאין באופן אחראי", אומר ורדי ומדגיש: "זה אולי לא תקין פוליטית לומר, אבל פלורליזם וכמות לא תמיד עומדים במבחן האיכות. אני חושב ומאמין שהאפשרות להתרכז במספר מצומצם של יוצרים בכל שנה, תיתן תשובה מיטבית לכל יוצר. צריך לרדת מהדחף להעמיס עוד ועוד. עדיף לעשות פחות, אבל אפקטיבי ואיכותי. להתמקד בשישה יוצרים מאפשר הקצבה גדולה יותר לכל אחד מהם".

     

     

    התבוננות חטופה במספרים מדגישה את משמעות ההחלטה. תקציב התחרות נאמד ב-295 אלף שקלים. רבע מהסכום ניתן כתמיכה ממשרד התרבות. השאר מקרנות פרטיות שתומכות בתרבות והכנסות ממכירת כרטיסים. לדברי ורדי מדובר במעטפת תומכת ונדיבה. האם כך? תקציב הפקה לכל יוצר נע בין 10,000-2,500 שקלים, תלוי בין היתר במספר המשתתפים בכל עבודה. כשמדובר בפרויקט שנפרש על פני כחצי שנה, ספק אם הסכום מספק.

    גושן. ריטואלים קצרים של פרידות (צילום: גדי דגון) (צילום: גדי דגון)
    גושן. ריטואלים קצרים של פרידות(צילום: גדי דגון)

    "תקציב ההפקה הוא רק חלק ממה שהפרויקט מציע ליוצרים", אומר ורדי ומדגיש: "יש פרמטרים שווי כסף שמצטרפים לסכום זה, החל באולמי חזרות שהמרכז מעמיד לרשות היוצרים, עיצוב תלבושות, צוות טכני, אולפן הקלטות לעריכות מוזיקליות ושכר מופע. ויש גם את פרס הכוריאוגרפיה בסכום 18 אלף שקלים שמוענק לזוכה בתחרות".

     

    מקבלי ההחלטות והיושבים על השיבר מבינים ככל הנראה כי הצורך ליצור ולהיחשף חזק יותר גם ממצוקות כלכליות, ולראיה, מדובר בפרויקט שנמשך זה 17 שנה וסוחף אחריו מספר הולך וגדל של יוצרים. גם אם במעטפת התמיכה הכלכלית אין די, בלשון המעטה, בכל הנוגע לליווי האמנותי נראה שתחרות "גוונים במחול" נותנת מענה הולם לצרכי היוצרים.

    "פוליאנות". פולחן ההצלחה וריטואלים נשיים (צילום: גדי דגון) (צילום: גדי דגון)
    "פוליאנות". פולחן ההצלחה וריטואלים נשיים(צילום: גדי דגון)

    בשנתיים האחרונות מלווה את הפרויקט המנהלת האמנותית עידית הרמן, וכתב ידה מורגש בה היטב. הרמן, מייסדת תיאטרון "קליפה" באה מתחום המחול ומזוהה עם תחום הפרפורמנס, והדבר בא לידי ביטוי גם בתחרות השנה. "מופע בימתי הופך להתרחשות אמיתית בצומת שבו נפגשים סמל ופולחן ובו משיקים מצבי תודעה", אומרת הרמן, "כשאלה מתלכדים באופן אותנטי, המחול הפרפורמטיבי מצליח להפוך לסוג של שמאניזם מודרני. היוצרים השנה בחרו להתמקד בפולחנים ובטקסים שונים דרך סיפורים אישיים ומתוך מהלכים כלליים שמובנים בכל אדם".

     

    "אן מון", שיצר ומבצע ניצן מרגלית, לשעבר רקדן באנסמבל בת שבע ולהקת המחול ורטיגו, מדמה טקס גירוש ליצירה שנלחמת על קיומה ונכחדת תוך כדי בגופו של המופיע. "פוליאנות" של עדי פז, חברה בתיאטרון קליפה, עוסקת בפולחן ההצלחה וריטואליים וסטריאוטיפים נשיים. "צ'ארלי", שיצר ומבצע עמר עוזיאל, יוצא להקת דה דה דאנס, מנהלת דיאלוג עם טקסי מעבר ופרידה מילדות. "פירורי פרידות במשקל כבד", שיצרה סמדר גושן, בוגרת האקדמיה למחול בירושלים, מציגה ריטואלים קצרים של פרידות מצטברות. "מה שבאמת מרגיז אותי", שיצר עדי בוטרוס, בוגר המסלול להכשרת רקדנים במרכז ביכורי העתים, מציג טקסי זוגיות וארכיטיפים של נשים וגברים בתרבויות שונות. "אני רואה אותם מתקרבים" שיצרה ומבצעת מירב דגן, רקדנית בלהקת קולבן דאנס, היא יצירה מקאברית על טקסי השכול הישראלי שמתכתבת עם הביוגרפיה הפרטית של היוצרת כבת למשפחה שכולה.

     

    אירוע הפתיחה של הפרויקט יוקדש גם הוא ליצירה "פולחן האביב". את הערב יפתח הרקדן והכוריאוגרף הלל קוגן עם פרשנות מבריקה משלו ליצירה המיתולוגית. בחלקו השני של הערב תנחה עידית הרמן מפגש אלתורים בהשתתפות 11 רקדנים ויוצרים שיידרשו להתמודד עם היצירה האייקונית של סטרווינסקי.

     

    "הבחירה באלתור ככלי וסגנון,שואפת להתקרב אל המתח שביצירה המוזיקלית. האנרגיה הקבוצתית בסשן האלתור, שבו דבר לא ידוע מראש מלבד עלילת הבלט המקורית כהשראה למתרחש, מוצעת כמקבילה להתרחשות אותנטית באירוע בעל אופי פולחני", אומרת הרמן.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: גדי דגון
    "אני רואה אותם מתקרבים". פולחן השכול
    צילום: גדי דגון
    לאתר ההטבות
    מומלצים