המצעד: 8 המשפטים המעצבנים של החופש

החופש הגדול תיכף מגיע אל קיצו, ואיתו גם ההרגשה שלי (וכנראה של עוד כמה מאות אלפי הורים) שאני מגיעה לקצה של עצמי, או במילים אחרות: מאבדת את שפיותי. מיציתי את "אמא, משעמם לי", את השינה שלהם, שמגיעה רק בשעות הקטנות של הלילה, והקימה בשעות הצהריים, את חוסר המעש המדבק ואת תחושת הכאוס שבה הבית נמצא.

עוד כתבות של נירית צוק בערוץ הורים:

זה נשף הסיום. מה רציתם, שהן ילכו בג'ינס?

המצעד: 8 התחפושות שלא תקנו למתבגרים שלכם

כך תהפכי לנערה הכי מקובלת בכיתה ב-10 צעדים

לרגל אחרי הילד בפייסבוק: זה בכלל עוזר?

ומכיוון שאני די בטוחה שהמצב הזה מוכר לרובכם, החלטתי לאסוף את שמונת המשפטים הנפוצים ביותר בחופש הגדול, לטובת "המדריך לשיגעון". חלק מהמשפטים הם של הילדים, חלק שלנו, אבל די בטוח שנתקלתם בהם פעם אחת לפחות במהלך השבועות האחרונים. אתם מוזמנים לקרוא ולצחוק או לבכות - לבחירתכם.

1. אמא, אין מה לאכול!

הילדים מביאים חברים והתחושה היא של ארבה שפושט לך על הבית. בכל יום או יומיים אני מוצאת את עצמי בסופר (הקופאית כבר מכירה אותי), קונה שוב ושוב את אותם מצרכים. וזה לא שאני מתעקשת לקנות כמויות קטנות, ממש לא. נדמה שככל שאני קונה כמויות גדולות יותר כך הילדים אוכלים יותר.

הדרישה היא "אוכל ממש", לא חלילה פירות או סלט. כמובן שאני משתדלת שלא להעיר להם. "הם גדלים", אני אומרת לעצמי, ודיאטה היא כמובן לא מילה שבאה בחשבון. אבל מדי פעם, כשאני רואה את הילד אוכל מתוך שעמום, בורח לי המשפט: "אתה חייב להתחיל לאכול בצורה מסודרת".

2. רגע, שנייה

הם רובצים במשך שעות על גבי שעות מול הטלוויזיה, מדי פעם קמים כדי לקחת משהו לאכול או לשתות. אני מסתובבת בבית, מנסה לעבוד וגם לעשות את מטלות הבית, וכמו פולנייה גאה נטרפת מחוסר המעש שלהם. אני באמת לא מבינה איך אפשר לשבת במשך ימים שלמים בבית ולא לעשות כלום. זה משגע אותי.

אז אני מנסה לבקש מהם לעזור במטלות שונות, אך כל בקשה שלי זוכה לתגובה: "רגע, שנייה", בזמן שהם, כאמור, מהופנטים לאיזשהו מסך. אפילו כשהטלפון מצלצל הם בוהים במסך ומתעלמים. נו, לא להשתגע?

3. אמא, אפשר 20 שקל?

האמת שלא היה אכפת לי לתת 20 שקל, באמת שלא. אבל המשפט הזה נזרק מדי יום ביומו, כמה פעמים ביום. כמו שכולנו יודעים, כשמחברים 20 ועוד 20 ועוד 20 - מגיעים גבוה מדי.

4. אבל זה מהכסף שלי!

תודו שההרגשה היא שכל הסיפור עם דמי הכיס קצת יצא משליטה בחופש הגדול. לא ברור בדיוק כמה כדאי לתת, והאם בכל פעם שהילד מבקש עוד כסף לפעילות זו או אחרת זה באמת מוצדק או שעדיף לסרב. בכל מקרה של סירוב, אגב, הילד תמיד קופץ ואומר: "זה מהכסף שלי", ומעמיד אותך מול שוקת שבורה.

5. את יכולה להסיע/להחזיר אותי/להחזיר את החבר הביתה?

אין ספק שאם הייתי עובדת בחופש הזה כנהגת מונית הייתי מכניסה הביתה סכומים רציניים, ואם הייתי מפעילה מונה אז בכלל הייתי "עושה קופה". בכל יום אני מסיעה את הילדים לאנשהו. בהתחלה עוד הייתי מנסה לברר אם זה קרוב, למה דווקא אני מסיעה, איזה הורה יחזיר, ומתווכחת איתם שאפשר גם ללכת ברגל. אבל בשלב מסוים ויתרתי. חם, לח ועייפתי מוויכוחים. אני מסיעה בכל שעות היממה, לפי צורך. מישהו צריך הסעה?

6. אני כבר אסמס לך

אני מודה שבחופש הזה הסלולרי הפך לכלי חשוב. נכון שהילדים מכורים, נכון שהווטסאפ והאס.אמ.אסים משגעים אותם, אבל עכשיו גם אמא, כלומר אני, מצטרפת לחגיגה. אין מה לעשות, ברגע שאני יודעת שהם לקחו את הנייד - אני רגועה. אז אני מבקשת מהם מדי פעם לסמס שהכול בסדר, ולזכור לדאוג שהבטרייה תהיה מלאה (בימינו גם זה לא מובן מאליו).

7. יאללה, באים לים?

אין מה לעשות, הים והבריכה הם הבילוי האולטימטיבי לחופש, וכמעט אין יום (אצלנו לפחות) שבו אין מישהו שמשמיע את המשפט: "אני הולך לים/בריכה" - בכל הטיות הפועל. אני עצמי קצתי כבר בכל הקשור לחול, שמש וכביסות, אבל הילדים נהנים מכל רגע. כך אני מוצאת את עצמי מארגנת ימים או ערבים בים, מתאמצת למצוא חופים שקטים, וגם להראות להם מדי פעם את יופייה של השקיעה. אם הם היו מרימים את הראש מהסלולרי, אולי זה גם היה עובד.

8. אוף, אני לא מאמין שהחופש נגמר!

אבל אני מאמינה! ובעיקר מייחלת ומצפה לכך כבר כמעט חודשיים. אני נהנית ללכת איתם לעשות קניות לבית הספר (אבל ממש לא נהנית מהמחירים המוגזמים), נהנית לבחור יחד איתם חוברות, ספרי לימוד וילקוטים, נהנית להביט בלוח השנה ולספור את הימים לאחור. בקיצור: נהנית לדעת שיש תאריך יעד, שבו השגרה והשפיות ישובו לחיי.

הכותבת היא מייסדת ומנהלת פורטל "עשר פלוס ", מגזין אינטרנט חדש וייחודי שעוסק בגיל ההתבגרות