שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    יש הוכחה: המכרות בתמנע מימי שלמה המלך
    משלחת ארכיאולוגים מאוניברסיטת ת"א הפריכה קונצנזוס מדעי בן כמעט 50 שנה, שייחס את תקופת כריית הנחושת בתמנע לממלכת מצרים. בדיקות וממצאים חדשים מוכיחים שהפעילות הגיעה לשיאה במאה ה-10 לפנה"ס, כלומר בימי ממלכת ישראל המאוחדת של דוד ושלמה

    ההתהפכו היוצרות? כנראה שכן. גילויים חדשים על מכרות הנחושת בפארק תמנע שבדרום הערבה, שהיו מתוארכים מזה עשרות שנים לתקופת הפרעונים של המאה ה-12 לפנה"ס, מוכיחים סופית כי עיקר הפעילות באתר התקיימה דווקא במאה ה-10 לפנה"ס - תקופת שלטונו של המלך שלמה באזור.

     

    עוד תגליות ארכיאולוגיות בערוץ התיירות:

     

    משלחת של אוניברסיטת תל אביב, בראשות ד"ר ארז בן יוסף, הפריכה קונצנזוס מדעי בן כמעט 50 שנה, שייחס את מכרות המלך שלמה לממלכת מצרים. תיארוך בפחמן 14 של ממצאים חדשים שהמשלחת חפרה בבקעת תמנע,

    מוכיח שהפעילות במכרות הנחושת הגיעה לשיאה במאה ה-10 לפנה"ס, כלומר בימי ממלכת ישראל המאוחדת של דוד ושלמה. בכך החזירה המשלחת של ד"ר בן יוסף עטרה ליושנה - ואת מכרות המלך שלמה חזרה למלך שלמה.

     

    בשיחה עם ynet, אמר ד"ר בן-יוסף, כי "שיא הפעילות בתמנע התרחש בין השנים 1050 עד 930 לפנה"ס, ולכן צריך להחליף את הפסלים בכניסה לפארק (פסלים של מצרים קדמונים - ז.ר), כי הארכיאולוגיה מספרת לנו שהאנשים המקומיים שחפרו בה, בעיקר, היו מממלכת אדום".

     

    לדברי בן-יוסף, אותם אדומים היו כנראה תחת חסותה של ממלכת ישראל, ואלו הם שהעלו מסים צפונה, אל בירת הממלכה. "בשמואל ב' כתוב שדוד כובש את אדום ושם שם נציבים", מסביר בן-יוסף, "כלומר, שהאדומים המשיכו להיות שם והנציבים דאגו שהמס יעבור צפונה, זאת בהינתן שסיפורי המקרא נכונים".

     

    ייתכן והם אכן ראויים לשמם. עמודי שלמה בתמנע (צילום: רונית סבירסקי) (צילום: רונית סבירסקי)
    ייתכן והם אכן ראויים לשמם. עמודי שלמה בתמנע(צילום: רונית סבירסקי)

     

    זרעים, עצמות ומדע

    עד שנות ה-60 כל תמנע נקראה "מכרות המלך שלמה", כפי שקבע הארכיאולוג המיתולוגי, נלסון גליק, עוד בשנות ה-30. גליק, שחפר בדרום הערבה וגם בעיר "איילה", היא עקבה של היום (וממנה נגזר שמה של אילת), תיארך את האתר לימי המאה ה-10 לפנה"ס - תיארוך שנתפס כשגוי עם חשיפת מקדש האלה המצרית חתחור על-ידי בנו רותנברג ז"ל.

     

    "רותנברג היה ארכיאולוג מצוין, אך לא עמדה לרשותו הטכנולוגיה לתארך ממצאים בפחמן 14", אומר בן-יוסף, "אז הוא אוטומטית ייחס את כל שאר האתרים והפעילות בתמנע לימי הממלכה החדשה במצרים - מסוף המאה ה-14 ועד למחצית הראשונה של המאה ה-12 לפנה"ס. הממצאים החדשים שלנו מתארכים את מפעל הנחושת האדיר, בן מאות הכבשנים ואלפי המכרות, לימי המלך דוד והמלך שלמה במאה ה-10 לפנה"ס".

     

    התוצאות החדשות מתבססות על תיארוך בפחמן 14 של 11 דוגמאות קצרות-חיים - 10 גלעיני תמרים וחרצן זית אחד - מבין מאות רבות של זרעים ועצמות שנחפרו באתר "גבעת העבדים".

     

    הגבעה, שנמצאת במרכז הבקעה ובסמוך למקדש חתחור ול"עמודי שלמה", נסקרה לראשונה על ידי גליק שקרא לאתר "גבעת העבדים" מתוך הנחה שהחומה המקיפה את הגבעה נועדה לכלוא את העבדים שעסקו במלאכה הקשה.

     

    מעפילים לגבעת העבדים השכם בבוקר. המיקום בראש גבעה מוקפת צוקים ביחד עם חומה היקפית מעידים כי היה צריך להגן על תעשיית הנחושת מפני אויבים חיצוניים (צילום: באדיבות אוניברסיטת ת"א) (צילום: באדיבות אוניברסיטת ת
    מעפילים לגבעת העבדים השכם בבוקר. המיקום בראש גבעה מוקפת צוקים ביחד עם חומה היקפית מעידים כי היה צריך להגן על תעשיית הנחושת מפני אויבים חיצוניים(צילום: באדיבות אוניברסיטת ת"א)

     

    "לא מצאנו כלי חרס מירושלים"

    אחרי חשיפת מקדש חתחור, תיארכה משלחת הערבה, בראשות בנו רותנברג, את גבעת העבדים לימי הממלכה החדשה במצרים - אך לא חפרה באתר עצמו. כך קרה שגבעת העבדים נותרה כאבן ללא הופכין עד לחפירות החדשות של אוניברסיטת תל אביב, שהחלו ב-2012.

     

    11 הזרעים שנחפרו מגבעת העבדים נשלחו למעבדת התיארוך הרדיומטרי של אוניברסיטת אוקספורד, שם נקבע כי עיקר הפעילות באתר התרחשה במאה ה-10 לפנה"ס - ללא כל עדות לפעילות בימי הממלכה החדשה במצרים.

     

    החפירות בגבעת העבדים בחורף 2013. החומר השחור הוא סיגי נחושת, פסולת התכה בכבשנים משוכללים (צילום: באדיבות אוניברסיטת ת"א) (צילום: באדיבות אוניברסיטת ת
    החפירות בגבעת העבדים בחורף 2013. החומר השחור הוא סיגי נחושת, פסולת התכה בכבשנים משוכללים(צילום: באדיבות אוניברסיטת ת"א)

     

    תגלית זו מצטרפת לתגלית קודמת של בן-יוסף וצוותו, שהראו כי אתר 30 - אחד ממחנות התכת הנחושת הגדולים בבקעת תמנע - לא היה מיושב לפני שלהי המאה ה-12 לפנה"ס, וכי שיא הפעילות במחנה היה במאות ה-10 וה-9 לפנה"ס, ובמיוחד בעשורים החופפים לימי ממלכת ירושלים המאוחדת.

     

    "כמובן, אין כל עדות לכך שדוד או שלמה נכחו באתר", מבהיר ד"ר בן יוסף. "גם לא מצאנו כלי חרס מירושלים באתר, וגם זה בסדר. הלוא גם אם מקבלים את הסיפור המקראי כלשונו, הישראלים הם לא אלה שמפעילים את המכרות.

     

    "במקרה הזה, הסיפור המקראי עולה בקנה אחד עם התרבות החומרית שנמצאה בגבעת העבדים, תרבות שמצביעה על חברה מקומית - ככל הנראה גרעין קדום של הממלכה האדומית - שהיתה כפופה לירושלים אחרי מסע הכיבושים של המלך דוד. אני מעריך שישב שם חיל משמר מטעם ירושלים שפיקח, הגן וגבה מס מהאדומים".

     

    צוות החפירה מאוניברסיטת ת"א בתמנע (צילום: באדיבות אוניברסיטת ת"א) (צילום: באדיבות אוניברסיטת ת
    צוות החפירה מאוניברסיטת ת"א בתמנע(צילום: באדיבות אוניברסיטת ת"א)

     

    מטרת הפרעונים: להפוך את מצרים ליעד מסחר מועדף

    רוב האתרים בבקעת תמנע הפסיקו לפעול לקראת סוף המאה ה-10 לפנה"ס, כלומר בעת מסעו הצבאי

    של שישק הראשון מלך מצרים (925 לפנה"ס), המזוהה עם פרעה שישק המקראי.

     

    "חמש שנים אחרי מות שלמה יוצא שישק לירושלים ומטיל עליה מס, ופתאום אנחנו רואים שינוי דרמטי במכרות שלמה", מוסיף בן-יוסף. "בשעה שאתרים רבים ננטשים, אלה שהוסיפו לעבוד החלו לעבוד בטכנולוגיה חדשה, מתקדמת ויעילה בהרבה.

     

    "נראה אם כן, שהפרעונים לא רצו בהרס תעשיית הנחושת בערבה, אלא להפך - בניצול יעיל של המחצבים המקומיים ובהפיכתה של מצרים ליעד מסחר מועדף".

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: באדיבות אוניברסיטת ת"א
    גבעת העבדים, פארק תמנע
    צילום: באדיבות אוניברסיטת ת"א
    מומלצים