פרשת "האזינו": מתחברים לשמיים ואחד לשני

פרשת "האזינו"היא למעשה שירה אחת רציפה. "וַיָּבֹא מֹשֶׁה, וַיְדַבֵּר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַשִּׁירָה-הַזֹּאת--בְּאָזְנֵי הָעָם" (ל"ב. מד'). את הפרשה קוראים השנה מיד לאחר ראש השנה ברציפות ובשבת שלפני יום כיפור, ימים של תשובה והתבוננות על העצמי הפנימי. הזדככות הנפש של היחיד.

לטורים נוספים במדור פרשת שבוע כלכלית

בסיום הפרשה משה עולה להר נבו להשקיף אל ארץ ישראל, אל אותה ארץ שאליה לא יורשה להיכנס וזאת רק בשל מעידות קטנות ש"קלקלו" לו את סגירת המעגל מהוצאת העם ממצרים ועד כניסתם לארץ.

חיבור בין האדם לשמיים

"האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי"( ל"ב, א'). רש"י מסביר: "ולמה העיד בהם שמים וארץ. אמר משה, אני בשר ודם למחר אני מת אם יאמרו ישראל לא קבלנו עלינו הברית מי בא ומכחישם? לפיכך, העיד בהם שמים וארץ, עדים שהם קיימים לעולם ועד".

הפרשה היא מעין חיבור בין ארץ לשמיים. בין האדם שעל הארץ המסמל את הגשמיות לבין השמיים שמסמלים את הרוח והקדושה.

הנהגתו של משה וההנהגה שלנו כיום

משה המנהיג הגדול. המקפיד על עצמו יותר שמקפיד על אחרים. משה שהנהיג את העם בכל מהלכי המדבר. הנהגת דור מפונק אינה משימה קלה. עם שלא היה עליו לדאוג למזון ולביטחון. עם שלא מבין את המוטל עליו עם כניסתו לארץ - עובר מעם של נוודים לעם העומד בזכות עצמו ואחראי לנחלתו. אין כמשה להכיר את העם שלו. עם המתלונן על כל מאורע קטן ומחפש פתרונות מהירים. ממש כמו ילד.

משה רבנו הכיר את עמו, וכך הוא התנהג והתנהל עימו. האם נוכל לומר גם היום כי מנהיגי העם שלנו חיים ומכירים את העם? מתי היה על אחד השרים החדשים או הוותיקים לדאוג לפרנסתו? מתי ניסה להשתמש בתחבורה ציבורית ומתי חווה ירידה משמעותית בשכר ובהכנסה המשפחתית שלו?

בתחילת השבוע התפרסם באופן חלקי גובה ההון העצמי של חלק מהשרים. לשמחתי, רובם המוחלט אינו צריך להיות מודאג מירידה כה דרסטית בקצבאות הילדים. לשמחתי הרבה, כנראה שאיש מהם לא יושפע מעליית מחירי הדירות או מפגיעה בקרנות הפנסיה.

נקודת האור בכל הסיפור הזה היא שאדם בעל הון כה רב אמור לא להתפתות ולקבל שוחד. אך, האם ההחלטות שהשרים מקבלים מחוברות לעם, האם הקביעות מה יקוצץ ומחירם של אילו מהמוצרים והשירותים יעלה, נשקל בבחינות שקולות, העומדות ביכולת האדם הממוצע. לצערי, כנראה שלא.

יהיה מאוד פופוליסטי לומר שהממשלה לא מחוברת אל העם. אני לא חושב שזה המצב. אבל, אני מאוד חושש שהאמירה השחוקה הנאמרת לא אחת מפי בכירי השרים - "דברים שרואים מכאן לא רואים משם" - מושפעת לא רק מליבון אמיתי של הנתונים אלא, ובעיקר מדיון מעמיק בסקרים.

חשוב לזכור שמשקפיים ורודים מקרינים רק על מה שרואה הצופה דרכם והם אינם משפיעים על המציאות של הכלל.

מבט על מערכת המשפט בישראל

"הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא"(ל"ב, ה')

בפני מערכת המשפט בישראל עומדת משימה כמעט בלתי אפשרית - לשפוט בצדק. האם הציבור חש כי כך הוא הדבר?האם "מבחן בוזגלו" יקבל ציון עובר? להערכתי כנראה שלא. האם אדם מהשורה יקבל ארכות כה מרובות? האם בנק יועיל להטיב עם הלווה הפשוט שלא החזיר את המשכנתא בחודש מסוים ולא יפעל מיד בהליכי הוצאה לפועל? ברור שלא.

אין דינו של האחד כדינו של האחר. ציבורים רבים במדינה אינם מאמינים במערכת המשפט ובטוחים כי לא נעשה צדק. כלל לא משנה האם הדבר נכון או לא. לא מדובר על פרטים בודדים בחברה אלא על ציבורים שלמים ומגזרים רחבים.

למה המדינה מממנת?

השבוע התפרסם הדו"ח על אחוז הזכאים לבגרות. הדיון המגוחך על עשיריות האחוז בהובלת הרשימה הסיט את תשומת הלב מהנתונים הקשים. בערים כמו מודיעין עלית, בני ברק ועוד, אחוז הזכאים לתעודת בגרות מגרד 10%. במגזר הערבי המצב חמור אף הוא. יש לקחת את העניין כפרויקט לאומי. רבים ממכרי באים מהמגזרים הללו. כל מי שפונה לתעסוקה נתקל במכשלה של תעודת הבגרות. זהו המפתח לכניסה לעולם התעסוקה.

במקום לעסוק בדיוני סרק בקיצוץ בתקציב הישיבות אשמח להציע להעביר את כל התקציב לפרויקט ההשכלה. עולם הישיבות המפואר, טרם קום המדינה, שרד אלפי שנים ולא מתקציבי מדינה. אני לא מזלזל בחשיבות עולם התורה אבל אני לא מוצא את ההיגיון בצורך לממן אותו על חשבון המדינה. וייתר על כן, האבסורד הוא שרבים ממקבלי התקציב כלל אינם מכירים במדינה שמתקצבת אותם. אשמח לתקצב את קומץ העילויים אבל רק אותם.

ראש שנת תשע"ד והעם לא סבלני אחד לשני

" דּוֹר עִקֵּשׁ, וּפְתַלְתֹּל. הלְיְהוָה, תִּגְמְלוּ-זֹאת עַם נָבָל, וְלֹא חָכָם."(ל"ב, ה'-ו').

מסביר הנצי"ב מוולוז'ין את המשמעות למילה פתלתול בהסבר נפלא שמצאתי לנכון להביא אותו בשל עוצמתן של המילים שכה מתאימות להיום: "לא היו ישרים בהליכות עולמים. על כן מפני שנאת חינם שבלבם זה את זה חשדו את מי שראו נוהג שלא כדעתם ביראת ה', שהוא צדוקי ואפיקורס, ובאו על ידי זה לידי שפיכות דמים...עד שחרב הבית. "

לצערי הרב, אפס הסבלנות אחד לשני, חוסר יכולת לקבל את האחר ואת השונה. פילוג ומדון ועוד חוליים חברתיים רבים זו התמונה שמצטיירת בעם ישראל בערב ראש השנה תשע"ד.

מיד לאחר ראש השנה מחוברת לה השבת הנקראת גם שבת שובה. מקובל כי בבתי הכנסת דורשים על תשובה ואזכיר כי חשובה יותר התשובה שבין אדם לחברו.

"ואם נחרבנו, ונחרב העולם עמנו על ידי שנאת חינם, נשוב להבנות והעולם עמנו יבנה על ידי אהבת חינם" (הרב קוק, אורות התשובה)

בברכת חג שמח. לכל בית ישראל.

מתי אלפר הוא מרצה במרכז ללימודים אקדמיים באור-יהודה ויועץ שיווקי ואסטרטגי

הטור נכתב לפני ראש השנה