שתף קטע נבחר

מ"פאשניסטה" באמריקה ללוחמת באפריקה

שתיית דם של עזים, ציד באפלו ובחינת גללי אריות. זו הטירונות של אישה אמידה מקליפורניה, שהחליטה להצטרף לשבט הקנייתי מסאי כדי לנפץ דעות הקדומות

מינדי בודגור, יהודייה אמריקנית בת 32, הרגישה יום אחד שהיא צריכה שינוי בחיים. בודגור, חובבת מותגי אופנה ותכשיטים, בחרה לעזוב את בית משפחתה האמידה בסנטה ברברה שבקליפורניה, ויצאה למסע רצוף אתגרים.

 

בספרה "נסיכה לוחמת", שקטעים ממנו פורסמו היום (ד') ב"דיילי מייל" הבריטי, נכתב כי ב-2009 נסעה בודגור לקניה במטרה לעזור לבנות מרפאה בכפר של שבט המסאי, ו"הקסימה" את בני השבט.

 

עוד חדשות בעולם:

פסיקה בניו יורק: שכר מינימום לחשפניות

שיטת העינוי בכלא: שירים של חוליו איגלסיאס

 

כשחזרה לקליפורניה היא שכרה מאמן אישי צמוד שהכניס אותה לכושר, וכעבור חודש היא חזרה לקניה במטרה להפוך ללוחמת הראשונה בשבט. הכפר שבו ביקרה לראשונה סירב לבקשתה, והיא פנתה לכפר סמוך שנענה בחיוב. לפי ה"דיילי מייל", חברה של מינדי הגיעה בעקבותיה לביקור בכפר.

 

מחייכת למצלמה בתחילת הטירונות ()
מחייכת למצלמה בתחילת הטירונות

לפני ואחרי ()
לפני ואחרי

 

שבט המסאי הוא אחד מ-42 שבטים קנייתים שמונים חצי מיליון בני אדם וחיים בקניה ובטנזניה. הגברים בשבטים יוצאים למסעות של חודשים, ומשאירים מאחור את הנשים ואת הילדים. הבתים עשויים מבוץ, מדשא, מעפר, ממקלות ואף משתן ומגללי פרות.

 

הטירונות לא הייתה קלה. כבר ביומה הראשון נפרדה מינדי מהמותגים לטובת התלבושת המסורתית. במשך שלושה חודשים בטבע היא למדה איך לזרוק חנית, לשרוד כמה ימים ללא אוכל ולהתמודד עם באפלו, צבוע והיפופוטם. בודגור, כמו "פאשניסטה" אמיתית, לא ויתרה במהלך התקופה הזאת על הנאה אחת מהבית - לק "הדרקון האדום" של שאנל.

 


 

בספר כותבת בודגור שלא יכלה "להוריד את העיניים" מהגברים המקומיים. "הזכרתי לעצמי שאני לא פה בשביל למצוא חברה", כתבה. כבר בתחילת האימונים התגלה קושי גדול יותר, כשמינדי התבקשה לחנוק עז. היא לא צלחה במשימה, וכאשר אנשי השבט הרגו את העז היא נאלצה לשתות את הדם שלה. "הדם היה עדיין חם", היא כותבת בחלחלה.

 

עם הזמן הסתגלה מינדי לתנאים החדשים. היא הסתדרה ללא אינטרנט וטלפון, בהמשך גם המירה את משחת השיניים האורגנית בזרדים של עץ זית, המשמשים כחוט דנטלי למקומיים. יש לציין שאת הזרדים מעבירים אנשי השבט מזה לזה. 

 

בודגור למדה לעקוב אחרי מסלולן של החיות באזור, בהתבסס על עקבות וגללים. היא נדרשה לגעת בגללי אריה כדי להעריך את הכיוון שאליו המשיך. "זה הדבר המבחיל ביותר שעשיתי", סיפרה. היא גם לא נרתעה ממפגש מפחיד עם שני היפופוטמים זועמים, והמשיכה בשלה - טיפסה על עץ, אלתרה פינצטה ומרטה גבות.

 

אין ספק שרגע השיא של מינדי, שהבטיח את מקומה בשבט, היה כאשר באפלו ששוקל יותר מ-200 ק"ג שעט לעבר מחנה האימונים. "אם האויב חזק ממך, אתה חייב לתקוף ראשון", היא כותבת בספר. מינדי השליכה חנית לעבר הבאפלו התוקפני ונטרלה אותו. בהמשך השלימו אנשי השבט את המשימה והרגו את הבאפלו.

 

הקבלה הרשמית לשבט הייתה במהלך חתונה שנערכה בשבט. אחד הלוחמים התגרה בה והכה אותה בפנים עם צמותיו השמנוניות. לבקשת הקהל השיבה בודגור מלחמה, והפכה ללוחמת מן המניין. בספרה מברכת בודגור על הזכות שנפלה בחלקה לשנות את הדעות הקדומות בשבט

על הנשים.

 

אחרי שחזרה מההרפתקה היא נרשמה ללימודי כלכלה באוניברסיטה בשיקגו. תחת חוקי השבט, למרות שמינדי גרה בארה"ב היא יכולה לחזור ולהילחם במקרה של מלחמה, לשיר ולרקוד בכל החתונות ולהגן על הקהילה מפלישת חיות תוקפניות. לא נראה שהיא תתלבט.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים