שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    נתרן או מלח: מה באמת מעלה את לחץ הדם?
    כולנו מכירים את האנשים שאכלים ומוסיפים מלח לאוכל עוד לפני הביס הראשון. האם הם מזיקים לעצמם בצורה בלתי הפיכה, מה באמת גורם לעלייה בלחץ הדם והאם מונוסודיום גלוטומט באמת מסוכן? ד"ר אולגה רז מגלה את האמת

    מה באמת גורם לעלייה בלחץ הדם? המשפט הנפוץ - צריכת גבוהה של נתרן גורמת לעלייה בלחץ הדם - מוכר הן לאנשי הבריאות והן לציבור הרחב והפך להיות סוג של אקסיומה, אך מסתבר שזה לא מדויק.

     

    את אפליקציית הבריאות לסמארטפון כבר הורדת? הורידו לאייפון או לאנדרואיד

     

    ממחקרים רבים, הן על חיות מעבדה והן על בני האדם, עלה שלא הנתרן עצמו אחראי על העלאת לחץ הדם, אלא רק בצורת מלח רגיל (מלח שולחן/ים), שהיא תרכובתו עם כלור (נתרן כלורי, NaCl) בלבד. תרכובות אחרות המכילות נתרן אינן משפיעות על לחץ הדם.

     

    עוד על צריכת מלח

    איזו כמות אסור לעבור ביום? 10 עובדות על מלח

    רעל המלח: כמה נתרן יש במזון שאתם אוכלים

    איך הפך המלח לאויב החדש ולמה הוא בעצם מזיק?

     

    האם זו אשמת הגנטיקה?

    מספר גדול של מחקרים מאשר שצריכת מלח גבוהה אכן מעלה את לחץ הדם, אלא רק לכאלה שיש להם נטייה גנטית או שההשפעה היא אפיגנטית (כזו שגורמת לגנים להתבטא יותר), לדוגמה ההשמנה, שיכולה להקפיץ את לחץ הדם, אך הירידה במשקל מחזירה את ערכי לחץ הדם לנורמה. מעניין שלרבים בעלי נטייה גנטית ללחץ דם גבוה יש גם דרישה מוגברת למלח.

     

    כולנו מכירים אנשים שמוסיפים כמויות גדולות של מלח לאוכל עוד לפני שטעמו אותו. באנשים אלה יש סבירות למקורות גנטיים ללחץ הדם. נתרן נמצא ברוב המזונות באופן טבעי, אך את רוב הנתרן אנו מקבלים מתוספים, שהעיקרי הוא מלח, אבל גם מסודה לשתייה, מחומרים אחרים הנמצאים בשימוש נרחב בתעשיית המזון, וכמובן ממונוסודיום גלוטמט, עליו אפרט בהמשך.

     

    מבחינה פרקטית זה אומר שאנשים הסובלים מיתר לחץ דם, או מנטייה לפתח כזה, צריכים לצמצם את צריכת המלח בלבד, אך יכולים להשתמש חופשי בתרכובות נתרן אחרות. לפיכך, לסימון התזונתי המקובל כיום, המראה את כמות הנתרן ב-100 גר' מזון, אין משמעות גדולה לגבי הצרכן.

     

    הסימון לא מדויק

    מה שחשוב לנו כצרכנים זו תכולת המלח בלבד, שאינה מסומנת. לדוגמה, בסימון התזונתי של לחמים מופיעה כמות נתרן לא קטנה, אם כי רק חלק ממנו בא מהמלח, וחלקו נמצא בחומרים אחרים, שבמקרה הספציפי של לחם, בחומר מתחלב מסוג E481.

     

    במצב הנוכחי, אין דרך פרקטית לדעת לגבי המוצרים השונים מה היא כמות המלח, או כמה מהנתרן מקורו במלח, למרות שזה מה שחשוב, הבנת ההבדל בין השפעת הנתרן להשפעת המלח כגורם להעלאת לחץ הדם מאפשרת לרדת מההמלצות שצצות פה ושם, כולל במשרד הבריאות עצמו, כמו למשל ההמלצה לצרוך לחם דל נתרן – רעיון לא הגיוני לחלוטין.

     

    לחם דל נתרן אולי נחוץ לאנשים הסובלים מאי-ספיקה חמורה של הכליות או של הלב -- באותם המקרים בהם רמת הנתרן בדם עולה ואין שליטה בה, אך בוודאי לא באוכלוסייה הכללית ואף לא בקרב הסובלים מיתר לחץ דם או ממחלות אחרות בהן ממליצים להקטין את צריכת הנתרן.

     

    המלצות צריכה

    כדי להבין כמה מלח מותר/מומלץ לצרוך, בוא נדבר במספרים: כפית אחת של מלח שולחן מכילה כ-6 גר' מלח - כ-2400 מ"ג נתרן.

    ההמלצה היומית הקיימת של משרד הבריאות לאוכלוסייה הכללית היא עד כ-2400 מ"ג נתרן ליום, ולמי שסובל מיתר לחץ דם עד 1500 מ"ג. חשוב להקטין את כמות הנתרן עבור חולים קשים או ילדים, אבל עכשיו אנו מבינים שהכוונה לנתרן כלורי בלבד, ולא לתרכובות נתרן אחרות.

     

    בהקשר זה, כמה מילים על מונוסודיום גלוטמט, שמכיל נתרן (סודיום, כפי שמצוין בשמו) ושנתפס על ידי הציבור הרחב כמזיק. מתברר שאין זה נכון. ראשית, מונוסודיום גלוטמט נמצא באופן טבעי במזונות שונים, כולל עגבניות, בשר, סלק ומוצרים אחרים ואף בחלב אם.

     

    מחקרים רבים שחקרו את השפעותיו גילו שהוא לא גורם לבעיות בריאות. הוא חומר טעם חזק מאוד, יש בלשון שלנו קולטנים מיוחדים לטעם הזה ששמו אומאמי, כלומר הגוף שלנו מכיר את החומר הזה באופן טבעי.

     

    יותר מזה, למרות שהוא מכיל נתרן, מונוסודיום גלוטמט אינו גורם לעלייה בלחץ הדם, ולכן, בגלל שהוא משפר ומחדד את הטעם, אפשר להשתמש בו במקום מלח, או לפחות להקטין את כמות המלח במוצרים על ידי תוספת של מונוסודיום גלוטמט – רווח נקי. אישית, אני קונה אבקת מרק רק מסוגים שמכילים מונוסודיום גלוטמט.

     

    הכל קשור בסימון התזונתי

    חשוב לדעת שהמקרים היחידים - והנדירים - של נזקים של מונוסודיום גלוטמט הם במקרים של רגישויות ספציפיות אליו, כפי שיש רגישויות לדגים, לבוטנים, לתות שדה, ולהרבה מזונות שהאוכלוסייה הכללית צורכת ללא כל בעייה שהיא.

     

    דבר חשוב נוסף הנובע מהבנת ההבדל בין נתרן ומלח בנושא לחץ הדם הוא הצורך בשינוי רגולציה של סימון תזונתי, שתחייב את היצרן לרשום על האריזה את כמות המלח, או את כמות הנתרן שמקורו במלח, ולא את הכמות הכללית של נתרן ב-100 גר', מידע שלא עוזר לאף אחד, הרי אנשים לא יודעים לתרגם את המידע הזה לחיי היום יום.

     

    ואם כבר מדברים על יתר לחץ דם, לא מיותר להזכיר גורמים נוספים, התנהגותיים, המעודדים משמעותית עלייה בלחץ הדם, לא פחות מצריכת מלח, רק שעליהם מדברים הרבה פחות: השמנה, סטרס, אכילת שומן מן החיי ומחסור באשלגן ובמגנזיום (הנמצאים בעיקר בירקות, פירות, דגנים מלאים וקטניות).

     

    הכותבת היא מנהלת היחידה לתזונה ודיאטה מרכז הרפואי איכילוב, ראש המחלקה למדעי התזונה אוניברסיטת אריאל




     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    כל התגובות לכתבה "נתרן או מלח: מה באמת מעלה את לחץ הדם?"
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    האם צריכה מוגברת של מלח גורמת לעלייה בלחץ דם?
    צילום: shutterstock
    צילום: ליאור צור
    ד"ר אולגה רז. חוסר דיוק לגבי הנזק האפשרי של המלח והנתרן
    צילום: ליאור צור
    שלום דוקטור
    מומלצים