שום תו מיותר או אקורד שלא במקום - אביתר בנאי וחברי ההרכב שלו עלו על הבמה וללא הקדמות התחילו הופעה מהוקצעת. אלף צופים ישבו כתף אל כתף, ציציות ליד קעקועים, והקשיבו בריכוז שיא לשירי האלבום "יפה כלבנה", שעוד ילוו את הפסקול הישראלי בשנים הבאות
למרות פקק תנועה בקנה מידה תנ"כי על כביש החוף, ובעקבותיו איחור קולוסלי שכפה הדחה למיקום נוראי ביציע כסאות הפלסטיק של אמפי שוני, בסופו של דבר לא נרשם הפסד משמעותי. בדיוק שניה אחרי שהישבן הונח על המושב, עלו על הבמה אביתר בנאי וחברי ההרכב שלו, ובלי הקדמות התחילו הופעה של שעתיים מהמהוקצעות ביותר שהקהל הישראלי יכול להעז לבקש. אין שם תו מיותר, אין אקורד שלא במקום, לא לחן מתחכם ולא צעקה צורמת. הוא פותח דיסטורשן רק כשצריך ומגביר את הקול רק כשאין ברירה. לא היו שם דיבורים מעיקים בין השירים, לא בלבול מוח ולא היה דאווין. אביתר בנאי בא לעבוד.
התוצאה היתה שפלוס-מינוס אלף הצופים שהגיעו אמש (ה') לאמפי שבפאתי בנימינה, ישבו בלסת שמוטה ובריכוז שיא והקשיבו כיצד הוא מקדם את האלבום החמישי שלו, "יפה כלבנה", שיר אחרי שיר אחרי שיר. כדאי להתרגל: כמה מהשירים החדשים – בעיקר "תל אביב", "עד", "גנב" ושיר הנושא – ילוו את הפסקול הישראלי באופן צמוד בשנים הבאות. זה שוב השילוב הזה של השפה הישירה והפשוטה לכאורה, הקול הצלול והלחנים עם הטוויסט שלופתים את האוזן. בסוף העורכים המוזיקליים שוב יפלו לרגליו. שלא יהיה ספק.
אביתר בנאי. בלי דאווין(צילום: אבישג שאר-ישוב)
"תמיד אני צריך להיות הכי חשוב בכיתה", הוא שר ב"גנב" ומנופף בידיים מאחורי הפסנתר. ואכן, חרף החזות הפסאודו-ברסלבית המשלומפרת שלו, עם חולצה בחוץ ושיבה מפוזרת בזקן ומתחת לכיפה הגדולה, בנאי הוא כנראה אחד האנשים הכי ממוקדים והכי מעודכנים שעושים כאן מוזיקה. כמו באלבום, גם בהופעה עצמה עומדים על הבמה פסנתר, גיטרה חשמלית, גיטרה אקוסטית, שני קלידנים, סאמפלר וחצוצרה, ועדיין הסאונד הכללי נשמע טבעי לחלוטין ולא עמוס במיליגרם מעל מה שצריך.
הסאונד הכללי נשמע טבעי לחלוטין(צילום: אבישג שאר-ישוב)
כמו לאורך כל העשור האחרון, בנאי לא נכנע לתביעה לנסות לשחזר את היצירה המונומנטלית שהיתה אלבום הבכורה. לכן גם השירים ב"יפה כלבנה" הם לא בהכרח בועטים אלא יותר מהדהדים. יש בהם יותר איפוק מאשר זעם. יותר סולידיות ופחות טירוף פסיכדלי סטייל "תיאטרון רוסי" או "תתחנני אליי". ועדיין, בביצועים של "גנב" ו"נער" בהופעה הוא הצליח להזכיר שהוא יכול ללמד את הסביבה דבר או שניים על גרוב ועל מקוריות ועל איך משלבים אותם זה עם זה בלי שזה יריח ממאמץ או אופנתיות יתר.
שירים לא בועטים, אלא מהדהדים(צילום: אבישג שאר-ישוב)
אפרופו אלבום הבכורה, בנאי אמר כבר כמה פעמים שבגלל ההתקרבות לדת קשה לו להופיע עם הטקסטים הבוטים ההם, והפעם הוא הסתפק רק בביצוע עדין ל"יש לי סיכוי" ובגרסה מוטרפת של "כלום לא עצוב", שכללה סימפול חוזר מתוך In Between Days של הקיור. פה ושם אפשר היה לשמוע אנשים בקהל שהעזו לשאול מה עם עוד כמה שירים מהאלבום ההוא, אבל כנראה מלכתחילה לא היה להם סיכוי.
בנאי. נמנע מהטקסטים הבוטים של אלבום הבכורה(צילום: אבישג שאר-ישוב)
ההרכב שמלווה את בנאי בהופעות שווה סיפור בפני עצמו, בעיקר מוטי ביקובסקי (גיטרה) ויהוא ירון (בס), שניים שכדאי לקנות כרטיס כדי לראות אותם גם כשהם מופיעים לבד. יחד עם המתופף אביב ברק, רועי חרמון (חצוצרה וקלידים) וצח דרורי - חבר/שותף של בנאי כבר כמה עשרות שנים – הם נתנו הרגשה של להקה אורגנית, וכל אחד מהם מתבטא גם לבד, מנגן סולואים ועושה הרמוניות.
ההרכב שווה סיפור בפני עצמו(צילום: אבישג שאר-ישוב)
הקהל שצפה בהם אתמול נראה כמו קמפיין יחסי ציבור לתנועת צו פיוס. היו שם שומרי מצוות בדרגות משתנות של אדיקות, מבני עקיבא ועד ש"סניקים למראה, שישבו כתף אל כתף עם כופרים מוחלטים. ציציות ליד קעקועים וכיסויי ראש עם חצאיות מיני. כל הישראליינה החוגגת הזאת התפזרה לביתה לקראת 23:00 אחרי סערת מחיאות כפיים ושני הדרנים. בדרך חזרה כבר לא היו פקקים בכביש החוף. בתוך השקט עדיין הדהד אביתר בנאי זועק "תמיד אני צריך להיות הכי חשוב".
קהל מגוון(צילום: אבישג שאר-ישוב)
שילוב של שפה ישירה, קול צלול ולחנים עם טוויסט (צילום: אבישג שאר-ישוב)
מגביר את הקול רק כשאין ברירה(צילום: אבישג שאר-ישוב)
