שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    גולד לייבל

    ה"אלכסנדר בלאק", סטאוט ישראלית עם שבעה אחוזי אלכוהול, לקחה מדליית זהב בתחרות European Beer Star במינכן. כתב "בלייזר" היה שם כדי לדווח על משהו שהוא יכול היה לדווח עליו מכאן

    כשעורך המגזין שאתם מחזיקים התקשר והזעיק אותי לחזור מהפרישה כדי להציל את הגיליון, את העיתון ואת העיתונות כולה, לא היססתי לרגע. שאלתי את האישה, וכשקיבלתי ממנה אישור חזרתי אליו ואמרתי לו בסדר.

     

    עוד בערוץ האוכל:

     

     


     

    "רק אם אני יכול להכניס את הגילוי הנאות ש'אלכסנדר' מימנו את הנסיעה שלי לגרמניה כחלק מדיאלוג לא קשור".

    "טוב, אפשר לעשות משהו".

    "ואני רוצה החזר הוצאות על הוויסקי שאני שותה בבר של המלון".

    "טוב".

    "אתה מבין שזה שהסכמת לזה בדיאלוג בדיוני מחייב אותך גם במציאות?".

    "לגמרי, בטח".

    "אז אני בפנים".

     

    תחרות European Beer Star נוסדה לפני קצת יותר מעשור, כשבירות טובות החלו לצוץ בעוד ועוד מקומות בעולם. בשנה שעברה זכתה לראשונה מבשלה ישראלית במדליה ("הגולן", כסף בקטגוריית דופלבוק גרמני). בתחרות הנוכחית מבשלה ישראלית כבר קיבלה זהב: אלכסנדר על ה"בלאק" שלה בקטגוריית פורטר אנגלי.

     

     (צילום: יחסי ציבור)
    (צילום: יחסי ציבור)

     

    פורטר זה האייל השחור הזה שאף אחד לא יודע מה ההבדל בינו לבין סטאוט, כולל כמה ברומסטרים שמבשלים אותם. אורי שגיא, הבוס של אלכסנדר, יודע. הוא הסביר לי. פעמיים. שכחתי. משהו בלתת.

     

    לטעימת הבירה החשובה באירופה הוגשו 1,512 מועמדות מ־40 מדינות. בראש הזוכות ארבע המתמודדות הוותיקות המסורתיות - גרמניה, בלגיה, צ'כיה ואנגליה - וגם הרבה מאוד כשות מהמעצמה המתחדשת ארצות הברית, ייצוג טוב ליפנים, להולנדים ולאיטלקים והבלחות מנמיביה, אוסטרליה ברזיל וישראל. 153 מדליות בסך הכל.

     

    השנה, כמו כל אחת לארבע שנים, ה־European Beer Star תופסת ארשת חשובה במיוחד. זה קורה כשהיא נערכת בו בזמן עם DrinkTec, התערוכה המקצועית הגדולה בעולם המשקאות. המקום הוא מרכז הכנסים החדש של מינכן, והדגש בתערוכה הוא על בירה, כי זה המשקה הנפוץ בעולם אחרי מים ותה ותשתו אתם מים או תה.

     


     

    אני נמצא עם אורי שגיא (המשופם משתי התמונות התחתונות) והוא עסוק בניווט בין 16 אולמות התערוכה, טרופוספרה וסטרטוספרה משלהם, ואי אפשר לראות את הקצה אלא רק אופק כחלחל.

     

    הטקס שמכריז על הזוכים אמור להתחיל בשש, ואחריו צפויות ארוחת ערב ושתיית לילה. בזמן שנותר, שגיא מעוניין לאתר באולמות התערוכה ספקים שלו. הוא עובר בין ספקי לתת וכשות ומכלים וחביות ומכסים לחביות ומעדכן אותם שהם שותפים למדליה שלו, ומכיוון שזאת תעשיית הבירה, כולם באמת שמחים בשבילו ומחבקים וגאים ומתרגשים כי הם שיכורים עכשיו.

     

    עשרות אלפי המבקרים בתערוכה יגוועו ברעב ויתייבשו בצמא בשיטוטים בין האולמות, אם לא ידאגו להם לחטיפים ואוכל קל ובירות, ולפעמים גם וויסקי בכל דוכן מציג. ואני לא רוצה להעליב אותם, אז אני אוכל קצת ושותה הרבה בכל עצירה, לפני שהזווית של השפם של שגיא עוברת ללחוצה והוא פותח אזימוט ואני מקפץ איתו הלאה לספק הבא.

     

    לעיתים אנחנו עוצרים כדי להתפעל.

    "אתה רואה את המכונה הזאת?", אומר שגיא ומצביע על מה שאני מזהה כמכונה באופן מיידי.

    "כן".

    "לא, לא זה. זה כיסא. זאת".

     

    אה. קשה לפספס אותה. מפלצת של אקווריום וצינורות ייבוש שמחוברת מצידה האחד לאוהל רווי פלסטיק משומש, ומצידה האחר משהקת החוצה פקקים עגולים בדוגמאות וצבעים מגוונים.

    "היא מייצרת פקקים פה במקום", אומר שגיא.

     

    "מדהים", אני אומר.

    "כן", אומר שגיא.

    "אה הא", אני מוסיף.

     

    התחרות פתוחה לכל מבשלה עצמאית שלא שייכת לאחד התאגידים. ארבעת התאגידים הגדולים ביותר - AB InBev, סאבמילר, הייניקן וקרלסברג - חולשים ביחד על הרבה יותר מ־50% משוק הבירות העולמי, אבל אפשר להסתדר כאן בלעדיהם.

     

    שתיין ממוצע עד טוב יזהה חלק קטן מהבקבוקים שמוצגים כאן עם מדליה סביב הצוואר: "סמואל אדאמס" זכתה בכמה מדליות (בין היתר זהב על הבוסטון לאגר), ובירת "ליפמן" הבלגית ששייכת כיום ל"דובל" זכתה בכסף בקטגוריית אייל פירות.

    "פיירסטון ווקר" מקליפורניה, שכבר שנתיים ברציפות משחקת אותה בפרס הטובה בתחרות, סיפקה שלוש מהבירות המצוינות שאני זוכר ששתיתי, ושתיתי אותן שוב כדי לוודא.

     

    עכשיו עורכים מסיבה למבשלות הזוכות ולעיתונאים שהצליחו לשנורר כרטיס. במרכז האולם ניצב שולחן גדול ועליו רוב הבירות הזוכות. ביחד עם שני שותפים לאתגר אני עמל על מציאת דרך לפתוח בקבוק של Abyss. מבעד לזכוכית מחכה סטאוט מאורגון עם 11.1 אחוזי אלכוהול, סגנון אימפריאלי רוסי שנועד במקור לערוב לחך הצאר אחרי מסע ליקוק לשון שנשלח כל הדרך מאנגליה.

     

     (צילום: יחסי ציבור)
    (צילום: יחסי ציבור)

     

    השאול מופיע דרך קבע ברשימות הבירות הטובות בעולם, ואם הוא כבר כאן ואני כבר כאן, אז אני כבר אשתה אותו. זה בקבוק גדול, כהה, כבד ואטום בשעווה, ואני מחזיק אותו ביד אחת. השותף שלי, שיכור - גם כן אנשים - מנסה לשייף את השעווה בסכין.

     

    זה לוקח רבע שעה, אבל בכוחות משותפים אנחנו מצליחים להבין שאני מחזיק כל הזמן הזה בקבוק פתוח ביד השנייה. מוזגים. הנה הרשמים: מהשאול אפשר לשתות אולי חמש, עשר לגימות לפני שהיא לוקחת אותך למטה ונרדמים. היא סמיכה כמו לבה בשניות האחרונות לפני שהיא מתמצקת, ואפשר לאתר חלודה, ליקריץ וחמאה, אבל אי אפשר יותר. היא כבדה כמו רקוויאם של ורדי.

     

    אני עובר לפיירסטונים. ה"יוניון ג'ק", ה"דאבל ג'ק" וה"פייל 31" - הזוכות בזהב בקטגוריית ה־IPA, אייל בהיר הודי - רוויות בכשות ומוצפות באלכוהול כדי לשרוד את השיט מלונדון לבומביי. האימפריאל IPA: אותו סיפור כמו מקודם רק עם עוד אלכוהול, שיהיה. האייל הבהיר האנגלי: אייל בהיר אנגלי. ה"פייל 31" זכתה גם בבחירת חבר הברומסטרים כבירה הטובה בתחרות כולה.

     

    ה"יוניון ג'ק" מריחה כמו כשות אמריקאי, שזה קצת כמו תפוזים אם אתם בני אדם, וזה הרבה כמו בירה טובה אם אתם בני אדם נורמליים. הטעם הוא המשך ישיר, מתקתק, חמוץ, מריר. כיף של שתייה. הדאבל היא אותו דבר רק עם עוד אלכוהול, וה"פייל 31" היא הברקה: פחות מחמישה אחוזי אלכוהול, המון טעם, מעט רעש. אפשר לשתות ממנה תמיד וכמה שרוצים עד שסוגרים את הבסטה. זאת אומרת, בקליפורניה. בארץ לא תמצאו אותה.

     

    את האלכסנדר בלאק אפשר להשיג בארץ ואי אפשר להשיג בקליפורניה. היא הבירה החזקה ביותר ברפרטואר של אלכסנדר, עם שבעה אחוזים, והיא פורטר מצוינת. אל תאמינו לי: אלכסנדר מימנה לי טיסה ומלון, ואני גם ככה לא כזה שתיין של בירות שחורות. אני אפילו מוכן לומר שאין לי מושג מה אתם מתלהבים מהגינס שלכם, ואף מייל מיילל לא ישכנע אותי שהיא משהו מעבר לבירה משעממת.

     

    הבלאק, בכל מקרה, טעימה יותר ממנה (וחזקה יותר באלכוהול, ויקרה יותר, וחייבים לעשות משהו עם המס הצלאח א־דיני ששמו לנו כאן על בירה).

     

    לא שהדעה שלי משנה. פאנל של 102 שתיינים עם רישיון מ־25 מדינות בחר בבלאק כטובה ביותר בטעימה עיוורת מול כמה עשרות פורטרים אחרים ולא רעים בכלל ("קולורדו" הברזילאית זכתה בכסף על ה"דמואזל"; הבריטים, בקטגוריה שהם המציאו כדי לספק את צימאונם ועצביהם של סבלים מהמאה ה־18, הגיעו למקום השלישי עם ה"טוורן פורטר" של Thwaites).

     

    לפני ארבע שנים לקח שגיא את התחביב שלו והפך אותו למבשלה הפרטית המושקעת ביותר בארץ. עכשיו הוא נראה כמו אב החתן כשהרב קורא לו לחופה. והכלה? קלויה, מרירה, שוקולדית, חלקה ומלאה. פורטר. פורטר של לילה. היא מגיעה רק בחורף, אבל החורף עוד גשם או שניים כאן ותוכלו לטעום בעצמכם.

     

     (צילום: יחסי ציבור)
    (צילום: יחסי ציבור)
     

     

    אנחנו באולם טקסים מינכנאי חדיש, בקומה השנייה של נספח למרכז הכנסים. האורחים שאינם דוברי גרמנית עוטים אוזניות עם תרגום סימולטני, חוץ ממני כי מה אכפת לי. בשלב מסוים נעמד שגיא, מיישר את השפם ומתחיל לצעוד אל עבר הבמה. על המסך כתוב "מדליית זהב בקטגוריית פורטר אנגלי: אלכסנדר בלאק".

     

     (צילום: יחסי ציבור)
    (צילום: יחסי ציבור)
     

     

    כולם מוחאים כפיים וגם אני, עד שאני נזכר שאני עיתונאי מקצועי, אז אני ממתן את קצב המחיאות ועוצמתן לקצב ולעוצמה הממוצעים שהענקתי לכל שאר הזוכים בזהב. אובייקטיביות זה דבר ראשון.

     


     

    • כן, גלבוע שוב כותב פה. עקבו אחר הפרסומים בדבר עזיבתו הסופית הבאה  

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: יחסי ציבור
    גאווה ישראלית. אורי שגיא עם מדליית הזהב
    צילום: יחסי ציבור
    צילום: רונן מנגן
    אלכסנדר בלאק
    צילום: רונן מנגן
    מומלצים