קללת הניסיון: בת 49 ולא מוצאת עבודה
בגיל 44 מצאתי את עצמי בלי עבודה קבועה, אבל לא חשבתי שאני נקלעת למערבולת מסוכנת. מאז ועד היום שלחתי מאות קורות חיים, אבל כל המעסיקים נרתעו מהניסיון הרב שלי. זו הקללה של להיות טוב: אתה מעולה בתחומך, אבל רעב ללחם. עדות אישית
קוראים לי X או Y, תבחרו אתם. לשם אין כבר ממש חשיבות - הצליחו להוריד ממנו כול פיסה של כבוד שהייתה לו, והייתה.
לכתבות נוספות בערוץ קריירה :
טיפים: השתלבות לקויי למידה בשוק העבודה
התחילו לשנן: כך תעברו ראיון עבודה באנגליתהמשק מחפש ידיים עובדות, לא אקדמאים
הכול התחיל בשנת 2007, כאשר הפסקתי לעבוד כשכירה בחברה כמפיקה ראשית. זה לא קרה כי הייתי עובדת לא טובה, אלא כי החברה נקלעה לקשיים וכל העובדים מצאו עצמם מפוטרים ונשלחים הביתה.
יש לי ניסיון של כ-20 שנה בתעשייה וקורות חיים מפוארים. הפקתי עשרות סרטי פרסומות, כמה פיצ'רים ומה לא. עבדתי עם טובי המפיקים, הבמאים, השחקנים ומשרדי הפרסום בארץ. בקיצור, ובלי להצטנע - אני תותחית בתחומי.
ואז, בגיל 44, מצאתי עצמי בלי עבודה.
הקללה של להיות טוב
לא חשבתי שאני נקלעת למערבולת מסוכנת שתסכן את קיומי הכלכלי, אך מהר מאוד הבנתי שקשה למצוא עבודה כשכירה, כבר בגיל 44. אני לא בחורה עצלנית ולא בכיינית. נהפוך הוא - אני לא וותרנית. על הסט אני נחשבת לקשוחה יותר מה-SOUP נאצי של סיינפלד, אבל אחת עם לב טוב.
מאז ועד היום שלחתי מאות קורות חיים. זה לא שלא קראו לי לראיונות - דווקא קראו, אבל כמעט בכול סוף ראיון הוכתרתי כ"אובר קולפייד". זו הקללה של להיות טוב: אתה מעולה בתחומך, אבל רעב ללחם.
מה שהרתיע את רוב המעסיקים היה ניסיון היתר שלי והעובדה שאני כבר לא צעירה. השוק השתנה - בתחום שלי, מעדיפים כיום לקחת מפיקות צעירות חסרות ניסיון במחיר אפסי. איך שלא יהיה הבנתי, שבתור שכירה זה יהיה קשה.
פרוטה קבועה עדיפה על חוסר וודאות
אחרי שהבנתי את המצב, החלטתי להפוך לעצמאית והתחלתי לעבוד כמפיקה של סרטי פרסומת. נלחמתי על מכרזים מול משרדי הפקות גדולים, עבדתי עם משרדי פרסום מובילים, זכיתי לשבחים ותמיד עמדתי בתקציב.
כשהחלה המחאה החברתית של 2011, התקציבים בעולם הפרסום נפגעו קשות ומצאתי עצמי נלחמת על כל תקציב. המלחמה לא היתה פשוטה, אבל לא התייאשתי. נלחמתי ונלחמתי, אבל לאט לאט הבנתי שאני חייבת למצוא גם מקור פרנסה יציב יותר. כבר הייתי בת 46, רווקה מבחירה וללא ילדים, שבחרה לחיות חיים שונים.
אז בשנים האחרונות אני בעבודות מזדמנות - ואני לא מתבכיינת. למרות הקושי, הצלחתי להפיק בשלוש השנים האחרונות שני פי'צרים - סרט אחד שכבר הופיע בבתי הקולנוע והאחר נמצא כרגע בשלבי עריכה.
במקביל, חיפשתי עבודה שתכניס משכורת קבועה והתפשרתי בשנה האחרונה על אחת כזו, בה אני מרוויחה פרוטות. אז כשמתקשרים אלי כדי שאפיק סרט פרסומת קצר מעכשיו לעכשיו – אני נאלצת לדחות. הפכתי להיות כזו שמעדיפה פרוטה קבועה על חוסר וודאות.
עבודות מזדמנות במשך שנים
היום אני בת 49 וממשיכה לשלוח קורות חיים, אבל אף אחד מהם לא מוליד משהו קונקרטי. פה ושם מזמנים אותי, אבל אני שוב נופלת על סעיף הניסיון.
מה זה אומר לחיות ככה במשך שנים? לקום מדי בוקר, להסתכל בכל האתרים של התעשייה, לשלוח קורות חיים לכל רשימת התפוצה והחברים, לקובע פגישות עם אנשים שעבדתי איתם, להתייאש, להכנס למיטה ליומיים, לקום ולהחליט שוב להלחם ולא לוותר. המשמעות היא לאסוף את עצמך בכל פעם מחדש.
היו ימים קשים מאוד. זו פגיעה באגו, אגרוף לפרצוף. שהרי זו עובדה: קורות החיים שלי מפוארים, בבית מחכה לי רק כלב מדהים ואני עובדת מעולה שרגילה לעבוד כמו סוס עבודה - אבל כבר כמה שנים שאני בעבודות מזדמנות. בימים אלה אני ממתינה לתשובה ממקום עבודה ואם אתקבל אליה - היא תחזיר אותי לחיים. אז תחזיקו לי אצבעות.
ליצירת קשר עם הכותבת: mbld@netvision.net.il
לפנייה לכתב/ת 
