שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    פלוג לא לבד, אז למה קשה להן להקים עסק?

    בזמן שיותר ויותר תפקידי מפתח כלכליים מאויישים על ידי נשים במשק - יש עדיין רק אחוז קטן של בעלות עסקים מצליחות. אז מה כל אחת יכולה לעשות כדי לפרוץ בגדול?

    מינויה של קרנית פלוג חידד את המגמה לפיה מספר הולך וגדל של תפקידי מפתח כלכליים ציבוריים מאויישים על ידי נשים. עם זאת, יש עדיין רק אחוז קטן של בעלות עסקים עם עסק מצליח. האם ניתן לשנות את המצב?

     

     

    ניהול עסק מצליח דורש המון רגישות תוך כדי תשומת לב לפרטים, כשבמקביל צריך שתהיה בטן מאוד חזקה להתמודד בתקופות קשות. כמובן שצריך הרבה עבודה קשה, יושר וכל המאפיינים המוכרים מתיאוריות ניהוליות, אבל מה שהופך בעיני עסק למוצלח זה מצד אחד רגישות מצד שני קשיחות מסויימת.

     

    אני חושבת שזו גם הסיבה שנשים הן מנהלות כל כך טובות. כן, יש בנו קשיחות. אנחנו מטבענו יודעות לשרוד הרבה מאוד מצבים, גם כנשים וגם כאמהות. אני חושבת שזה מובנה בנו. מה שבכל זאת מעכב נשים מלפרוץ בגדול זה דווקא לא מה שאין להן, אלא מה שיש להן: חסמים. החיצוניים ללא ספק, אובייקטיביים וקיימים וייקח זמן עד שייעלמו באמצעות חקיקה, חינוך ומודעות אבל החסמים החזקים לא פחות הם הפנימיים. ועליהם ניתן ללמוד להתגבר.

     

    חוסר בשלות

    הצלחה עסקית מתחילה בבשלות. בשלות להתקדם. גם נשים שיש להן פוטנציאל להצליח, מרגישות, פעמים רבות, שזה גדול עליהן. הן חוששות שלא יהיה להן מספיק זמן להקדיש לילדים, בודקות את סדרי העדיפויות שלהן ובסופו של דבר בוחרות להישאר בקובייה הקטנה שלהן.

     

    אישה צריכה להקים עסק כשהיא בשלה לזה. לא מוקדם מידי, לא מאוחר מידי. כשהיא מרגישה את הצורך וכשזה מתעורר בה מבפנים, כי זה מאוד קשה. צריך לעשות את זה ממקום מאוד מוכן. להיות מוכנה לקבל הרבה 'לא'. כי מהרבה 'לא' –לומדים. מוכנה לא לפחד. להיות חדה. לבחור צוות נכון כי הצוות הוא באמת הכול. לא לפחד מעבודה קשה. להיות מאוד ממוקדת. מאוד שלמה. וליהנות מהדרך.

     

    מנסות לאזן את הכול

    נשים נורא מפחדות "לאבד" דברים. את גידול הילדים, את הזוגיות, את הלקוחות. אז הן חושבות ממקום של 'נשלב הכול ביחד' ואז הן בעצם מאבדות את עצמן. הן מקימות למשל עסק בבית, אבל אי אפשר באמת לעבוד מהבית. זה מאוד קשה עם גידול הילדים.

     

    גברים יוצאים החוצה, מתלבשים, הולכים למשרד. את רואה פחות גברים שעובדים מהבית מאשר נשים. נשים מנסות לאזן הכול. אבל זה לא אומר שאפשר לנצח בכול. צריך לוותר במקומות מסוימים. לחתוך בפינות. למשל לא לעשות עבודות בית אלא לשכור מישהו שיעשה זאת בשבילנו. כל אחת צריכה לעשות את הוויתורים הקטנים שלה.

     

    מסרים שלנו לעצמנו

    החסם הזה לא נובע מתקרת זכוכית. הוא נובע מעצמנו, מהחברות שלנו ומהסביבה הקרובה שלנו. יש מסר, מאוד לא מוצדק ופרימיטיבי, שאומר שאם את קרייריסטית את כנראה לא אימא טובה. המסר הזה מסתובב ומתחיל לחלחל בפעוטון ואחר כך בגן ואחר כך בבית הספר. אנשים כל הזמן שואלים "איפה הילדים?" ו"מי שומר עליהם כשאת עובדת?".

     

    נשים קרייריסטיות הן אמהות לא פחות טובות. הן מאושרות יותר ואפילו מכירות יותר טוב את הילדים שלהן מנשים שלא עובדות. את האחרונות אני רואה בגינה ליד המגלשה, עסוקות יותר מהמנכ"ליות הגדולות. כל הזמן מדברות בטלפון ורצות ממקום למקום. דווקא את המנהלות הגדולות לא תמצאי בגינה עם הניידים ועם האיי פודים.

     

    גברים לא יכולים להתמודד עם נשים בהיריון

    האינסטינקט הראשוני של גבר שרואה אישה בהיריון זה להיכנס למקום מאוד פרימיטיבי ולומר לה תחזרי אחרי שתלדי. קשה לו להתמודד עם זה. פרקטית, נשים שנכנסות להיריון ויוצאות לחופשת לידה מקשה על המעסיקים וגם על מנהלות נשים.

     

    אבל במידה רבה, מה שקובע זה איך את מרגישה עם זה מבפנים. אם יש לך בן זוג שהוא שותף אמיתי בגידול הילדים, מישהו שאת בונה איתו חיים שוויוניים וטובים - יהיה לך קל יותר. עם בן זוג שוביניסט מאוד קשה לגדול.

     

    קרנות הון סיכון ובנקים משקיעים בעיקר בגברים

    כן, יש גם תקרת זכוכית וחסמים חיצוניים, והנתונים מדברים בעד עצמם - אולי 5% מהכסף שהושקע ביזמים בשנה שעברה, הושקע ביזמיות נשים. 5% בלבד. שאר ה-95% הושקעו בגברים. קרנות הון סיכון ובנקים משקיעים בעיקר בגברים, משום שנשים זה דבר שמרגיש להם חריג.

     

    פגשתי יזמת אחת, מקסימה, שסיפרה לי שאחרי שהתקדמה מאוד עם אחת הקרנות, הן אמרו לה "אנחנו מאוד רוצים להשקיע בך, אבל כבר השקענו פעם אחת בבן מעוטים וההשקעה נכשלה". קטלגו אותה באותו מקום של בן מיעוטים, מישהו שהוא מחוץ לקופסה.

     

    מהססות לקפוץ למים

    נשים יותר מהססות לקפוץ למים. הן אומרות "נעשה קצת, נראה איך זה הולך ואז נראה". גברים לעומת זאת, קופצים למים. הם אומרים "אני מתאבד על זה!". אנשים שאני מכירה ושהצליחו, היו בעלי התכונה הזאת של לקפוץ למים, לנסות, לשנות וגם להיכשל כדי לקום שוב עם משהו חדש.

     

    בעלת עסק מצליחה צריכה להיות חדורה באופטימיות. לא להיתקע בחסמים ובפחדים. לקפוץ למים. כי מה כבר הכי גרוע שיכול לקרות? נשים משוכנעות שאם הן יקימו עסק או סטארט אפ ויכשלו, זה יהיה פשוט איום ונורא. ובאמת, נשים רבות שמקימות עסקים, בהתחלה אפילו לא מדברות על זה, מרוב דאגה איך אנשים יגיבו ומה יהיה. רק כשזה מצליח או כשהגרעין מתחיל לנבוט, הן מתחילות לדבר על זה. גברים יותר החלטיים. הם בונים לעצמם קריירה. לא חושבים לטווח קצר.

     

    אין מודל לחיקוי

    החיים של יזם או בעל עסק מאוד קשים ומאוד אינטנסיביים. הם סוג של טירוף. עצם זה שהיסטורית נשים כמעט ולא עשו את זה, לא נותן לנו הנשים מודלים לחיקוי כאלו שאת יכולה להגיד עליהן "כזאת אני רוצה להיות"'.

     

    אל תחסמו את האופטימיות

    על אף שלנו, כנשים, יש הרבה חסמים פנימיים וחיצוניים, ועל אף שיקח זמן עד שדברים ישתנו מבחינת החקיקה, החינוך והמודעות - יש לנו אופציה לפתוח כאן משהו חדש, משהו גדול.

     

    אנחנו באמצע של מהפכה ואנחנו מובילות אותה, במיוחד בישראל - של הקמת עסקים חדשים וסטארט אפים חדשים, קבלת השקעות והבאת מוצרים חדשים לעולם. לפני חמישים שנה בכלל לא היינו במקום הזה ואילו כיום אנחנו כבר לגמרי שם, בתהליך הזה, תומכות ועוזרות אחת לשנייה. 

     

    יש בעלות עסקים קטנים ובינוניים מצליחות שניתן להסתכל עליהן וללמוד מהן.זו חצי הכוס המלאה. תמיד צריך להסתכל מהצד האופטימי ולא להתמרמר. אז במקום לחשוב "אבל למה זה ככה?", תגידו לעצמכן "זה המצב, אז איך אני מוצאת את עצמי בתוך הדבר הזה?".

     

    הכותבת היא יזמת, מנכ"לית keydownload המעורבת בחממות טכנולוגיות ומובילה את "יזמיות" - מיזם חברתי התומך בנשים המקימות סטארט אפ. אוביל-ברנר תפתח את הכנס השנתי לבעלות עסקים של גולדה, נשים מנהלות עסק בנובמבר במרכז הכנסים בכפר סבא

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים