"אין הסבר לפרץ האזרחות הטובה של אילון"

סתירות, קשיים, תמיהות והסברים קלושים מצד האיש שהודח בידי ליברמן - ורק אז מיהר להעיד נגדו במשטרה. בהכרעת הדין הנפרסת על פני 115 עמודים ומזכה פה אחד את ח"כ אביגדור ליברמן, מוקדש הפרק המעניין ביותר לעדותו של מי שהיה סגנו במשרד החוץ, דני אילון. השופטים מנתחים לעומק את העדות הבעייתית, ולא מתאפקים מלהוסיף בסרקזם כי "לא מצאו בתשובותיו הסבר לאותו פרץ פתאומי של אזרחות טובה".

להכרעת הדין המלאה - לחצו כאן

בדיון האחרון במשפט רמזו השופטים - חגית מאק-קלמנוביץ', יצחק שמעוני ואיתן קורנהאוזר - שהם מעדיפים שלא להכריע בשאלת מהימנותו של אילון. הם הציעו לוותר על העדות, נוכח טענת הפרקליטות שהיא "למעלה מן הצורך". הצדדים הידברו ביניהם אך לא הגיעו להסכמה - והשופטים נאלצו להכריע: דני אילון מסר את גרסתו לפתע אחרי שהודח, והיא לא מקובלת עלינו. מדוע?

הפגישה המשולשת שלא הייתה

ראשית מתייחסים השופטים לסתירות הרבות בגרסאות שמסר אילון:

- תחילה אמר שביקש להיפגש עם ליברמן בנושאים מדיניים, ואז שמע ממנו שיש למנות את בן אריה לשגריר בלטביה. בהמשך, לאחר ש"רוענן זיכרונו",  טען שליברמן ביקש את הפגישה.

- לאחר ישבת ועדת המינויים, טען אילון תחילה כי התקשר לליברמן לדווח לו שבן אריה מונה, ולא על מינויים אחרים. בהמשך כבר טען שגם מינויים אחרים הוזכרו, אך "העדכון היה הרבה יותר מינורי".

- בגרסה ראשונה סיפר על ישיבה אחת עם השר שבה עלה נושא מינוי בן אריה, קודם להתכנסות ועדת המינויים. לאחר שעיין ביומנו וראה אי התאמה בין תאריכים, תיקן אילון את גרסתו וטען שהתקיימו שתי ישיבות עם ליברמן שבהן עלה נושא בן אריה, והראשונה שבהן לא רשומה ביומן.

- אילון טען שבישיבה משותפת אמרו לו מנכ"ל המשרד יוסי גל וראש אגף משאבי אנוש שמעון רודד, כי התבקשו גם הם לדאוג למינוי בן אריה. אולם בעדות בבית המשפט עלה מהרישומים כי לא הייתה כלל ישיבה משולשת, אלא רק מפגש של אילון וגל. ההסבר של אילון היה: מסרתי עדות בזמן דיוני התקציב בכנסת, הייתי טרוד בעניינים אחרים.

- אילון טען כי השיחה עם גל התקיימה בישיבת הכנה, ואילו השיחה עם רודד הייתה בעת כינוס ועדת המינויים. על כך כתבו השופטים בזהירות שהעובדות "שנויות במחלוקת": הן הוכחשו על ידי המנכ"ל גל, ובאופן כמעט ודאי על-ידי ראש האגף רודד.

- אילון לא הסביר מדוע לא מסר תיקון לגרסתו על הפגישות עם גל ורודד שהתבררה כלא נכונה. הוא לא אמר זאת גם בשיחת הבהרה נוספת עם הפרקליטות, אחרי שעבר על יומנו, וטען שחשב שהמשטרה תבין זאת מעיון ביומן. "ההסבר שמסר אילון מעורר קושי", כתבו השופטים. "הוא לא השיב תשובה ישירה לשאלה כיצד השוטר אמור לדעת מהכתוב ביומן שבפגישה נכחו אילון וגל בלבד, אלא השיב כי חשב לתומו כי מה שחשוב זה מי אמר למי".

הראיון

פרק נפרד מוקדש לראיון שהעניק אילון לגאולה אבן בערוץ 1, שבו נשאל על המינוי והשמיע דברים הפוכים לעדותו: בן אריה היה בעל הכישורים הטובים ביותר מול כל המתמודדים, אינני זוכר אם ליברמן דחף למינוי. "אף אחד לא מצפה שאפליל שר חוץ מכהן בפומבי", נימק, בנוסף לטענה על תיאום מוקדם שלפיו יישאל רק בנושאים מדיניים. אבן ומפיקיה הכחישו שהיה סיכום כזה.

(צילום: אמיל סלמן, הארץ)

"אילון מסר מספר הסברים לדבריו בראיון, והטענה בדבר סיכום מוקדם היא אחת מני אחדות, כך שאין בהכרעה בעניין זה כדי להשליך ישירות על עדותו", קבעו השופטים, "יחד עם זאת, דבריו בראיון הם כרסום בגרסתו כפי שהוצגה בבית המשפט. יכול היה אילון לדחות את הנושא (מינוי השגריר - א"מ) על הסף כשהוצגה בפניו השאלה".

נזכרת פתאום

השאלה המרכזית המעיבה על עדותו של אילון, כותבים השופטים, נוגעת לסמיכות הזמנים שבין החלטת ליברמן להדיחו מרשימת ישראל ביתנו לכנסת, לבין מעורבותו בחקירה נגד השר. אילון עומת עם סתירות בין שבחים מופלגים לליברמן לדברים שאמר אחרי ההדחה, והכחיש בעדות בבית המשפט כי הוא נוקם ונוטר.

עם זאת, בתגובה לכתבה שהעלתה תהיות לגבי מינוי בן אריה הוא הגן על המינוי ולא הזכיר דבר בנוגע למעורבות ליברמן. "לא מצאנו בדברי אילון שום הסבר לשינוי בעמדתו דווקא לאחר הדחתו מרשימת ישראל ביתנו", נכתב בהכרעת הדין. כן נקבע כי הייתה "מעורבות מסוימת" מצד אילון בפרסומים שקדמו להשלמת החקירה (גביית עדות ממנו ומחברי ועדת המינויים) ולתיקון כתב האישום. באישום המתוקן נטען לפנייה אקטיבית של ליברמן לקידום המינוי, ולא רק לאי-מסירת מידע.

החיוך שאחרי. ליברמן זכאי(צילום: גיל יוחנן)

אילון נשאל בחקירתו הנגדית בבית המשפט מדוע לא פנה למשטרה לפני הדחתו, והשיב כי "ענייניו המשפטיים של ליברמן לא היו ברום מעייני". השופטים כותבים כי "גם בעניין זה, לא מצאנו בתשובותיו הסבר לאותו פרץ פתאומי של אזרחות טובה, ולכך שפנה למשטרה בעניינים שונים הקשורים לליברמן דווקא לאחר הדחתו מהרשימה".

השבר הגדול ביחסים

בפרק הסיכום בעניין אילון נכתב כי הוא "שינה את גרסתו בשני נושאים הנוגעים לליבת האישום - מועד שיחתו עם ליברמן שבה התבקש לדאוג למינוי בן אריה, והנסיבות שבהן שמע מגל ומרודד על הנחיות דומות. בשני הנושאים אילון נתן הסברים לאי-דיוקים רק לאחר שהתברר שגרסתו לא תואמת את הנתונים ה"קשיחים" והאובייקטיביים שביומנים".

טענת אילון ולפיה לא היה צורך במתן הסברים כי היומנים עצמם הועברו לחוקרים "לא יכולה להתקבל", נכתב. "פשיטא שכאשר קיימת אי התאמה בין המסמכים לבין העדות שנמסרה, נדרשות הבהרותיו של העד עצמו, וחוקרי המשטרה אינם אמורים ואינם רשאים לספק בעצמם את ההסברים".

השופטים מוצאים "היגיון מסוים" בטענת אילון שחשב שהדברים הם בגדר זוטות.

 "אלא שהסבר זה אינו מניח את הדעת לגבי עצם קיומן של סתירות מלכתחילה, ומכל מקום הצטברות הדברים מביאה לכך שלא ניתן לבסס על העדות הרשעה ברמת הוודאות הנדרשת במשפט הפלילי".

בסיכום פרק זה מזכירים השופטים את סמיכות הזמנים בין הדחת אילון לפנייתו למשטרה ולכלי התקשורת, שבה השמיע "ביקורת נגד ליברמן בניגוד גמור לעמדות שהשמיע לפני כן". לכך הם מוסיפים עובדות חיצוניות: "השבר הגדול ביחסים בין השניים... וגריעתו מרשימת מועמדי המפלגה שגם לדברי אילון גרמה לו ליחס של תדהמה ואכזבה כלפי ליברמן". בנוסף לכל אלו, מודגש כי מעדויות אחרות "גרסתו נסתרת בנושאים מהותיים שבליבת התיק".