אל תספידו את אמריקה
כשאובמה מתרשל, הולנד מציג "אלטרנטיבת בוטיק" כדי להציל את הביזנס וגם פוטין מנסה לנגוס בנתח השפעה באזור. כרגע הם לא רציניים, אבל זה יכול להשתנות אחרי מבחן איראן
מסייה הולנד שהגיע אתמול (א') לישראל מבין מה שמיסטר אובמה נוטה לשכוח: עוצמה צבאית ומדינית מוכחת טובה לביזנס של מעצמה, ולהפך; מעצמות משלמות מחיר כלכלי ועסקי כבד אם הן נתפשות כחלשות צבאית ומדינית, ואפילו כשרק מסתמן שאין להן הרצון הפוליטי והנחישות להשתמש בעוצמתן כדי להגן על האינטרסים שלהן ושל בעלות בריתן.
עוד בחדשות ynet:
נשיא צרפת לשעבר סרקוזי יישם את העיקרון הזה, כשהתנדב להוביל את המבצע הצבאי הבינלאומי נגד לוב של מועמר קדאפי ב-2011. התמורה הייתה כמעט מיידית. חברות נפט וסחר כללי צרפתיות קיבלו בשנתיים האחרונות חוזים בתנאים נוחים ביותר, לא רק בלוב אלא גם במדינות אחרות בצפון אפריקה. הנשיא הולנד המשיך את הקו כששלח את צבאו להציל את המשטר המתמוטט במאלי, וכאשר הורה לשר החוץ שלו להתנגד להסכם רך מדי עם האיראנים בז'נבה. את התמורה עבור הצעד הראשון קוצרת ותקצור צרפת בעסקים באפריקה; את פירות המהלך השני יקטפו תעשיית הנשק הצרפתית והמספנות שיבנו משחתות ביותר ממיליארד אירו עבור סעודיה, וימכרו טילים במאות מיליונים לאיחוד האמירויות במפרץ.
אין בכלל ספק שמדיניות החוץ הנוכחית של האליזה נועדה בראש ובראשונה לסייע למשק הצרפתי להיחלץ מהבוץ. גם בירושלים מבינים זאת. לכן סביר להניח שאנשי העסקים וההיי-טק שנחתו אתמול עם הנשיא יחושו בהתחממות המשמעותית ביחסים עקב העמידה האיתנה שגילה שר החוץ הצרפתי בז'נבה. אין כמעט ספק שמפגן הנחישות של פביוס יזכה לתגמול בדמות תמריצי סחר ומסים שתעניק ממשלת נתניהו לציידי החדשנות ושיתופי הפעולה הכלכליים מפריז.
צריך גם משהו לנשמה
הצלחת המדיניות המזרח-תיכונית של הולנד תימדד בעיקר במונחים כלכליים, אבל באליזה ובקה ד'אורסה, ארמון הנשיאות ומשרד החוץ הצרפתי, שואפים ליותר מזה. הצרפתים, כמו הרוסים, רואים את הכרסום החמור בהשפעתה ובמעמדה של ארה"ב באזור, ומזהים הזדמנות - לפחות בקרב המדינות הסוניות וישראל. צרפת, שמציעה עצמה כ"אלטרנטיבת בוטיק", מציגה קו לוחמני נגד אסד ונגד איראן, ומקווה לשקם כך את מעמדה כגורם חשוב ומשפיע. אפילו סוציאליסט מושבע כמו הולנד יודע שלאזרח הצרפתי נחוצה לא רק פרנסה אלא גם משהו לנשמה; חסרה לו אותה הילה של "גדולה" ("גרנדר" בצרפתית) שהייתה לארצו ולאזרחיה ואשר הלכה ופחתה מאז ימיו של שארל דה גול.
בסביבתו של ראש הממשלה ומפלגתו יש לא מעט שצופים במאמצי רוסיה וצרפת לכרסם במעמדה של ארה"ב באזור ומחככים ידיים בהנאה. אלו בעיקר מי שמייחלים לכישלון המו"מ שיזם קרי עם הפלסטינים. אותם גורמים מתעלמים מהנזק החמור וארוך הטווח לביטחונה של ישראל כתוצאה מכרסום אמיתי במעמד ובהשפעה של ארה"ב באזור. על אף הרפיסות שמפגין הממשל הנוכחי, מדובר באחד המרכיבים החשובים ביותר בהרתעה האסטרטגית והמעשית של ישראל. יותר מזה - ארה"ב היא המחסום היחיד כעת בזירה הבינלאומית בפני גל הדה-לגיטימציה ההולך וגואה מולנו, ואשר סכנתו אינה פחותה בהרבה מסכנת הגרעין האיראני.
אבל נראה שגם מי שמבינים לעומקו את חשיבות הקשר האסטרטגי עם ארה"ב ואת הצורך שלנו למנוע כרסום במעמדה, יכולים להירגע. מהלכי רוסיה וצרפת לא מצביעים על כך שאמריקה באמת חלשה. גם כיום, אחרי הקיצוץ הניכר בתקציב ההגנה, התבוסות בעיראק ובאפגניסטן והעייפות ממלחמות שמפגין הציבור האמריקני, ארה"ב היא עדיין המעצמה הצבאית החזקה בעולם. גם הכלכלה האמריקנית, אף שהיא מתקשה להתאושש, עודה חדשנית ויצרנית ואין לה כמעט מתחרות בזירה הגלובלית.
מה שחסר בוושינגטון של אובמה הוא הגדרה בהירה של מטרות ויעדים פוליטיים שצריך ואפשר להשיגם במזרח התיכון בעת הטלטלה הנוכחית. מה שיש בשפע לממשל אובמה זו להיטות להגיע להסדרים עם עושי הצרות הראשיים באזורנו, כדי שאפשר יהיה להוריד סוף-סוף את האזור ושחקניו הראשיים מסדר היום ולהתפנות לדברים חשובים באמת; בראשם - שיקום הכלכלה האמריקנית.
רוסיה - מעצמה חלולה
את הלהיטות הזו מזהות רוסיה וצרפת ומנסות להכניס רגל. אבל רוסיה היא מעצמה חלולה שאין לה מה למכור למדינות המזרח התיכון חוץ מנשק וכורים גרעיניים. אין לה באמת מה להציע למצרים חוץ מסוגי נשק שהמשטר המצרי כרגע לא צריך, ואין לו פרוטה שחוקה לשלם עבורם. אין גם סיכוי שסעודיה או איחוד אמירויות המפרץ יסכימו לשלם עבור נשק רוסי למצרים, בנוסף למיליארדי הדולרים שהם נותנים לא-סיסי עבור מזון ודלק חיוניים.
הסעודים, איחוד האמירויות, קטאר, כוויית וטורקיה - מדינות הציר המוסלמי-סוני - אינם שוכחים לרגע שרוסיה התייצבה לצד הציר השיעי בהנהגת איראן וכי היא אמנם הוכיחה עצמה כבעל ברית אמין - אבל של האויב. לכן, למרות האכזבה מארה"ב, מוסקבה אינה תחליף; אפילו לא עבור מצרים המשוועת לסיוע.
נכון, המצרים וכמוהם הסעודים ושאר המפרציות שמחים ואפילו ממהרים להשתמש בחיזורים הרוסים והצרפתים כשוט וכקלף מיקוח מול וושינגטון בכל הנושאים השנויים במחלוקת. אבל הערבים וגם ישראל לא ילכו מעבר לזה. אפילו צרפת הנמצאת בצד הנכון, כלומר לצד הסונים, תקבל את היתרונות הכלכליים והמדיניים שרצתה בהם אבל לא יותר. כך לפחות יהיה כל עוד ארה"ב, צבאה והסנקציות שהטילה הם הבלם הממשי העיקרי בפני איראן גרעינית.
מכאן שמוקדם עדיין להספיד את ארה"ב ולמחוק אותה מראש רשימת המעצמות המשפיעות במזרח התיכון ובזירה הבינלאומית. המבחן הגדול והקריטי למדיניות החוץ והביטחון של ממשל אובמה יהיה בנושא הגרעין האיראני. אם בתמורה להקלה משמעותית בסנקציות יצליחו וושינגטון ושותפיה להסיג את תוכנית הגרעין הצבאית לפחות שנתיים אחורה ולהקפיאה. הסדר חייב גם לאפשר לסבא"א לפקח ביעילות ובאמינות על ביצועו ולוודא שאיראן אינה מפתחת במסתרים ראש קרב גרעיני. אם תעמוד וושינגטון במשימה, מעמדה באזור מובטח למרות החריקות. לעומת זאת, הסכם בנוסח מינכן עלול לשים קץ למעמדה של ארה"ב כמעצמה העולמית המובילה.
לישראל תהיה ב"מקרה מינכן" בעיה כפולה: תידרש החלטה אם ומתי לממש את האופציה הצבאית, ואיך להתנהל באזור ובזירה העולמית כשארה"ב כבר אינה גורם כה מרכזי שיכול לגונן.
לפנייה לכתב/ת 
