שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    יצאנו לדייט והוא ירד על המראה שלי!

    ואז הוא שאל "התחילו איתך שם?", עניתי לו שכן ושאלתי אותו למה זה נאמר בטון מופתע. הוא הרגיש צורך עז להסביר לי שאני מעט מלאה מהממוצע. לאחר מכן הוא חש צורך להעיר לי על המשקפיים שלי, טען שהתלתלים שלי לא נראים לו, ואם אני רוצה להיות יפה, עלי להדגיש את החזה כי הרי למה להסתיר את מה שהכי יפה אצלי?

    שלום, שמי הגר ואני מכורה לקומדיות רומנטיות. בגילי המופלג (28) כבר השכלתי להבין שאין דבר כזה אביר על סוס לבן שיבוא ויציל אותי (או מקסימום, יפנה לי מקום חניה) וכך אכיר את אהבת חיי. אבל אני כן שואלת, האם האבירות נעלמה לגמרי? איפה החיזור, אמירת המילים היפות והג'נטלמנים של פעם?

     

    אני מקבלת עלי את העובדה שכנראה נולדתי בעשור הלא נכון, אבל עדיין הייתי רוצה להאמין כי ישנם עוד בחורים שמאמינים בלפתוח את דלת הרכב לבחורה שאיתם, או למה ללכת כול כך רחוק - שמאמינים בלהרים טלפון לאותה אחת שליבם משתוקק אליה ולא להסתפק בהודעת טקסט סטייל "ערה?".

     

     

    מכיוון שאני לא יוצאת הרבה, את התואר עשיתי באוניברסיטה הפתוחה (לא מקום למציאת בני זוג), ולצערי אני עדיין מובטלת (בתקווה - לא לעוד הרבה זמן), לא נקרו בדרכי הזדמנויות רבות להכרת בני זוג פוטנציאליים. וב"פוטנציאליים" אני מתכוונת לכאלה שלא רואים בי סתם עוד אחת שתיראה להם טוב במיטה, אלא מישהי שבא להם להכיר טוב יותר.

     

    אז בהחלטה אמיצה נרשמתי לאתר הכרויות. למה לא בעצם? הרי אנשים לא ישלמו לאתר היכרויות ייעודי בשביל להכיר עוד סטוץ, את זה הם יכולים לעשות באתרים חינמיים, או סתם ללכת לפיק-אפ בר ולבצע את זממם שם.

     

    But, the shame is on me. התחלתי להתכתב עם כמה וכמה גברים, אך לא מיהרתי לתת את מספר הטלפון שלי (ומהר מאוד גיליתי שעשיתי זאת בחוכמה). כמובן שכל צ'אט כזה עבר במהרה לפייסבוק, כי שם הרי אפשר לגלות כול כך הרבה על האדם שאיתו את מדברת - איך הוא מצטלם מזווית ימין, זווית שמאל, מה הוא אוהב לאכול, איך הילדים שלנו יראו (לאחר שחקרת את כל המשפחה שלו), מי החברים הכי טובים שלו (הרי תראה לי את חבריך ואדע מי אתה), וכמובן מידע יבש כמו מה ההשכלה שלו, איפה הוא עובד (במידה ותרצי לארוב לו בפינה) ועוד.

     

    לא לשחק עם אגו של גבר

    הראשון שנתתי לו את הפייסבוק שלח לי הודעה (ואני רוצה להבהיר כי זו השיחה השנייה שלנו כשהראשונה הייתה "היי מה קורה? מה הפייסבוק שלך?"). באותו רגע לא יכולתי לדבר, אז אמרתי לו שנדבר מאוחר יותר והוא ביקש הבטחה שאכן נעשה זאת. לא ידעתי איך להגיב, אני אמורה לשקר?

     

    באותו הערב הגעתי מאוד מאוחר הביתה. הוא כנראה היה עם ג'י פי אס עלי מכיוון שלא חלפו דקות אחדות והוא כבר שלח הודעה. בעדינות אמרתי לו שאני מאוד עייפה ושאלתי אם נוכל לדבר מחר. הוא, מצידו, מיהר להתעצבן, וברצף של הודעות אמר שלא יכול להיות שאני "שמה לו ברקסים" כל הזמן, ושזה לא לאגו שלו. כמובן שההתנסחות הייתה קצת פחות עדינה. כבר הבנתי עם מי אני מתמודדת, ואמרתי לו שכנראה שזה לא ילך בינינו, שאני לא באה להכיר את האגו הגברי, ושאני מאחלת לו בהצלחה.

     

    הוא, כתגובה, מיהר לציין שאין לו אגו (כשמספר הודעות לפני הוא הודיע בקולי קולות שיש לו אגו והוא לא מוכן לספוג את זה מבחורה). לבסוף, לאחר שעמדתי על שלי, הוא החליט להעמיד אותי במקום ולהבהיר לי שאני בכלל לא מציאה, ושאני לא צריכה להחזיק מעצמי יותר מידי, ושהוא בעצם זה שעשה לי טובה שהוא התחיל לדבר איתי. הודיתי לו על אותה טובה, ושחררתי אותו לחופשי.

     

    בהיכרות השנייה שלי עם בחור אחר מאותו אתר, כבר מצאתי עצמי משוחחת בצורה הרבה יותר זורמת ולאחר כמה ימים גם נתתי לו את מספר הטלפון שלי. בשיחה הטלפונית הראשונה דיברנו למעלה משעה וקבענו להיפגש. ביום המפגש הוא התנצל ואמר כי לא יוכל להגיע, אך ישמח לדחות את הפגישה למחרת. אמרתי לו בכיף ושנדבר. מאז נעלמו עקבותיו של הבחור, אז כל המוצאת - שתשמור אותו לעצמה.

     

    מחפש בחורה חרמנית ואיכותית

    היו עוד כמה היכרויות סתמיות שנשארו בגדר האתר בלבד. בניסיון השלישי שלי כבר חוויתי את אחת מחוויות הפלרטוט המרשימות בחיי, או שלא. לא עברו שני משפטים ואותו בחור מאוד הסתקרן לדעת באיזה גודל אני אוהבת את איבר המין הגברי, ודאג להגיד לי מה הוא אוהב באישה (למרות שלא שאלתי).

     

    אני, כמובן, לא יכולתי לשתוק על כך ושאלתי אותו למה הוא בעצם משלם לאתר היכרויות סכום לא זעום של כסף על מנת להכיר בנות לעניין מיני בלבד. כמובן שתשובתו לא איחרה לבוא: "אני מעדיף בחורות איכותיות לסקס והן נמצאות באתר". שתקתי והמשכתי הלאה, ללא אותו בחור "חמוד".

     

    החלטתי לעשות הפסקה מהאתר, ורגע לפני שבאתי להגיד "קדיש" על חיי הדייטינג שלי, קיבלתי בקשת חברות חדשה בפייסבוק. לאחר שבחנתי את התמונות החלטתי לאשר ושאלתי אותו אם אנחנו מכירים. הוא ענה שלא, אך הוא נתקל בתמונות שלי והחליט לעשות משהו בעניין. לאחר יומיים של התכתבויות קבענו להיפגש.

     

    הגענו לחוף בראשון, והוא קיווה שניכנס לים. לאחר הבהרות חוזרות ונשנות מצדי שאין סיכוי ולו הכי קטן שאני נכנסת לים (מה שלא הסתדר לו כול כך), התיישבנו באחת המסעדות על קו החוף. דיברנו, סיפרתי לו שחזרתי מטיול של חצי שנה בדרום ומרכז אמריקה. ואז הוא שאל "התחילו איתך שם?", עניתי לו שכן ושאלתי אותו למה זה נאמר בטון מופתע. הוא הרגיש צורך עז להסביר לי שאני מעט מלאה, ושאני אמורה להיות מודעת לעצמי. וחוץ מזה, שלא אבין את זה לא נכון – הוא מאד אוהב את כל מה שנלווה לכך (מידת החזיה שלי), אך הוא יודע שהוא לא מייצג את הכלל.

     

     

    לאחר מכן הוא חש צורך להעיר לי על המשקפיים שלי, טען שהתלתלים שלי לא נראים לו, שאני בכלל צריכה להיות עם אסוף או צמה, וכמובן שאני צריכה להדגיש את החזה כי הרי למה להסתיר את מה שהכי יפה אצלי?

     

    בהתחלה שתקתי ולבסוף צחקקתי קצת במבוכה. איך אפשר בכלל להתחיל להסביר למישהו שלפעמים עדיף לשמור את מה שיש לו להגיד לעצמו? הוא התנצל בעודו אומר שהוא פשוט אמיתי, ובסוף הערב הוא מאוד קיווה שנסיים אותו אצלו במיטה. הוא הבין כשאמרתי לו לא – או לפחות העמיד פנים שהוא מבין.

     

    אז מיותר להגיד שאותו אתר לא סיפק לי את האביר, לא סיפק לי אף דייט אבל כן תרם להרבה חברים חדשים בפייסבוק (אני באמת צריכה לעשות שם קצת סדר). מה שכן, אני עדיין מאמינה שהחצי השני שלי נמצא איפשהו בעולם, ואולי בפגישה מקרית בתחנת אוטובוס למשל, אמצא אותו. אני צריכה להתחיל לנסוע באוטובוסים...

     

    בואו להכיר רווקים ורווקות בפייסבוק של ערוץ יחסים

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    shutterstock
    לא, מה נסגר עם הגברים הישראלים?
    shutterstock
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים