שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    כריסמס וחומוס: חג מולד בנצרת
    לא חייבים לקפוץ לבירה אירופית בשביל לחוות את אווירת חג המולד: נצרת מתכוננת לכריסמס עם מזכרות לחג, סיילים ואיילים בכל פינה, וכן, גם חומוס

    העולם הנוצרי עומד עתה בתורים ארוכים במייסיס או וולמארט לקראת כריסמס, החג שיחול ‭25-ב‬ בדצמבר ומציין את הולדת ישו. כי לא משנה איזה מונותאיסט אתה, בשלוש הדתות צווינו לקנות לחמותנו סט מגבות לחג. רק שלנוצרים יש גם אשוח, נשיקות מתחת לדבקון וסנטה-קלאוס פוטוגני, הו-הו-הו.

     

    לאחל "מרי כריסמס" ולהכין הודו בחמוציות בחמסינים של הסתיו הישראלי מרגיש מאולץ וקרתני כמו לקרוא לילדה ביונסה ולהגיד שבעברית זה נס. כדי לחוות את רוח החג עם מיסה, איילים וגרבי מתנות כמו לגויים, מוטב לקפוץ לבירה אירופית. או לנצרת.

     

    עצי אשוח מסורתיים למכירה בנצרת (צילום: גיל נחושתן) (צילום: גיל נחושתן)
    עצי אשוח מסורתיים למכירה בנצרת(צילום: גיל נחושתן)

     

    עוד טיולים ברוח חג המולד:

     

    בעיר הצפונית יש אמנם רוב מוסלמי - רק שליש ‭90-מ‬ אלף תושביה הם נוצרים - אבל לעומת ערים מעורבות

     אחרות היא מאפשרת ומכילה - המואזין שבמסגד הלבן לא מתאמץ לגבור על המולת התיירים בכנסיית הבשורה ודנדון הפעמונים.

     

    רחובות העיר עתיקים ומאובקים, ובבוקר כיכר השוק ריקה, כמו בשיר של נעמי שמר. זולת שלושה תיכוניסטים, אין פוקד גם את הר הקפיצה, שממנו, לפי הנוצרים, קפץ ישו כשנמלט מתוקפיו.

     

    וזה חבל, כי לעיר נעדרת הבאזז הזו יש המון סודות שטרם התגלו ומערות שטרם נחפרו. אלו לא נמצאים ברחוב הראשי, ההומה אדם, חנויות ואשוחי פלסטיק, אלא בעיר העתיקה, שחמקה מהרדאר ותקום לתחייה בפרוש הכריסמס עם תהלוכת חג מסורתית, תפילות וטקסים בכנסיות, עצי אשוח, זיקוקים ושוק חג מולד לתוך הלילה.

     

    לובשת חג בדצמבר. נצרת (צילום: גיל נחושתן) (צילום: גיל נחושתן)
    לובשת חג בדצמבר. נצרת(צילום: גיל נחושתן)

     

    אל המעיין

    כיכר המעיין, שלידה חנינו, היא פיאצה ציורית, שנראית בול כמו אחיותיה באיטליה או בפרובנס, כולל להקת היונים המתבקשת, דוכן המיץ ומוכר המזכרות. הסמטאות הצרות בכיכר, חלקן בנות ‭2,000‬ שנה, מתאימות לגמל, לסוס או סתם להליכה נינוחה.

     

    בקצה הכיכר נמצאת כנסיית הקהילה האורתודוקסית, שמשגשגת פחות מכנסיית הבשורה המרשימה והקתולית.

     

    שתי הכנסיות טוענות למקור, כלומר - שאצלן הופיע המלאך שבישר למרים הבתולה שבקרוב תלד משיח. הקתולים טוענים שהבשורה ניתנה במערה שבכנסייה שלהם, והאורתודוקסים מתעקשים על המעיין שבכנסייה שלהם. בברית החדשה שתי גרסאות: "ויבוא מלאך החדרה ויאמר אליה שלום לך אשת חן‭,"‬ לעומת: "ותיקח את הכד ותצא לשאוב מים והנה קול אומר: שלום מרים, רבת חן". ‬

     

    בקיצור, חן היה לה, וכל השאר - היסטוריה, שמשק כנפיה מוחשי ונוכח בחמאם בן ‭2,000-ה‬ של אליאס ומרטינה בכיכר המעיין. בתחילת שנות ‭90-ה‬ שב לארץ אליאס, נוצרי יליד העיר. הוא ניסה להגר לאנטוורפן ואף נישא למרטינה הבלגית, אך געגועיו לנצרת הכריעו אותו.

     

    כיכר המעיין (צילום: גיל נחושתן) (צילום: גיל נחושתן)
    כיכר המעיין(צילום: גיל נחושתן)

     

    בני הזוג קנו בכיכר חורבה כדי לפתוח חנות מזכרות. כשהחלו לשפץ, גילו צינורות ישנים; כשניקו אותם, גילו מחילה; כשחפרו בה, גילו שלושה חדרים תת-קרקעיים מלאי עפר. כך, בתקציב אפסי חשף אליאס בית מרחץ שמתוארך לראשית הספירה הנוצרית. אילו היה להם כסף להמשיך לחפור, אולי היו מגלים גם את בית המקדש.

     

    "כן, גברתי הנכבדה מאוד‭,"‬ אומר אליאס בפתוס, "אנשים צריכים היו לעמוד בתור, ועינייך הרואות, המצב מעפן‭."‬ רק ב"חנוכריסמס‭," ‬בעיר "נוצרו-מוסלמית‭,"‬ יכול אדם לדלג בין הקטבים של השפה, ועדיין להישמע מקסים. פייר? הוא צודק. המקום מרהיב, ולאליאס יש תיק של מכתבים, ספרים ובדיקות מעבדה שמאששים את דבריו: מדובר בבית מרחץ הלניסטי מהמרשימים בעולם.

     

    זה נורא מוזר: כמו להיות הבעלים של קרתגו או למצוא את הטאג' מאהל במחסן. בלי להיות מיסטית, אפילו לא נוצרית, הרגשתי רוחניות באוויר. אליאס טוען כי ישו בכבודו ובעצמו התרחץ במקום. לכך, אמנם, אין עדויות, אבל אני מאמינה לו.

     

    בית המרחץ, בכיכר המעיין ‭,16‬ פתוח כל השבוע (פרט לימי ראשון) ‭9:30-מ‬ עד ‭,19:00‬ ובמחיר 120 שקל – לביקור ולא לאדם – מדריך אליאס, כולל קפה ועוגיות, גברות נכבדות מאוד, על ילדיהן הרעשנים.

     

    מאמינה מדליקה נר בכנסייה בנצרת (צילום: גיל נחושתן) (צילום: גיל נחושתן)
    מאמינה מדליקה נר בכנסייה בנצרת(צילום: גיל נחושתן)

     

    משהו מתוק?

    בסמטאות השוק ניתן לקנות קישוטים לכריסמס (קישוטים לסוכה בהבדלים קלים),‬ וגם סנטה-קלאוסים מתנפחים או עשויים משוקולד, לק בשקל ואוטו צעצוע בעשרה שקלים. המקומיים מברכים ב"אהלן וסהלן‭,"‬ "מרי כריסמס" ו"עיד סעיד" חייכניים, תלוי במוצא ובנסיבות. הרגשתי הרבה יותר בטוחה לשוטט פה מאשר בשוק בירושלים המזרחית. גם החומוס טעים יותר.

     

    את טחנת הקמח אל-באבור (שום קשר למסעדה) פתח ג'רג'ורה קנאזע לפני 120 שנה. פלאחים מהצפון הביאו חיטה ויצאו עם קמח, ובנוסף הציע המקום תבלינים ודגנים. הטחנה פלטה אדים, ‭,Vapor‬ מילה שבהגייה הערבית נשמעת כמו כינויו של המקום, ובהמשך שמו הרשמי.

     

    עכשיו מנהל את המקום הדור הרביעי למשפחה. כבר לא טוחנים פה קמח, אבל כן מוכרים יותר ‭1,000-מ‬ סוגי תבלינים, פיצוחים, קפה, עשבים, קטניות ודגנים, רובם במחירי רצפה נצרתיים, למשל 75 שקל לשלושה ליטרים שמן זית. פתוח בכל יום (פרט לימי ראשון) ‭9:00-מ‬ עד ‭.19:30‬ כנהוג בעיר, גם כאן אין כתובת. בכניסה לשוק הישן מכיוון המעיין תשאלו על אלבאבור. מי שיבקש יילקח לחצר פנימית שבה ניצבת טחנת הקמח, כולל באר לגמלים.

     

    תשמישי קדושה נוצריים. התיירים מחו"ל באים לקנות (צילום: גיל נחושתן) (צילום: גיל נחושתן)
    תשמישי קדושה נוצריים. התיירים מחו"ל באים לקנות(צילום: גיל נחושתן)

     

    שידוך בין אכלנים לבשלניות

    שיטוט אקראי יוביל לרחוב קזנובה ולכנסיית הבשורה ההומים תיירים, כמרים וצליינים. אני חמקתי מהמהומה חזרה לסמטאות ולקפה "אבו סאלם‭."‬

     

    כמעט כל עסק מקומי בנצרת מתהדר בייחוס ובמסורת ארוכים, מישו ועד סבא-רבא. באולם הפנימי של בית הקפה שקועים גמלאים בטורניר שש-בש שנראה כאילו החל ‭,1914-ב‬ כשסבו של וויסאם, בעל הבית, ייסד את המקום. באגף החדש יושבות גם נשים ושותות משקה קינמון, תה בבונג או לימונדה עם גרנדין.

     

    רעבים? מיזם גאוני שהרימה בהתנדבות סאלי עזאם, תושבת העיר שעוסקת בשיווק ובתיירות, משדך בין אכלנים לבשלניות העיר, ובהרשמה מראש תקבלו ארוחה ביתית מעולה. אפשר לאכול תחת עץ התפוזים בחצר של באסמה וטוני שייבון, שמנהלים גם צימר, דלת מכנסיית הסלע, שבה לפי אחת המסורות אכל ישו את הסעודה האחרונה, או בכל מטבח ביתי אחר שנכלל במיזם.

     

    שימו משהו בפה, זו בכל זאת נצרת (צילום: גיל נחושתן) (צילום: גיל נחושתן)
    שימו משהו בפה, זו בכל זאת נצרת(צילום: גיל נחושתן)

     

    התפריט עונתי וכולל מלוחייה, פריקה, פיתת מוחמר מהטאבון עם עוף וסומאק, קובה, חומוס ותמרהינדי - מה שהנצרתים אוכלים בבית לא השתנה מאז תחילת הספירה, וטוב שכך. מינימום חמישה אנשים, ‭120-80‬ שקל לאדם, תלוי בתפריט. פרטים במייל: ‭.Azzamcook@hotmail.com

     

    חג מולד פוסט-מודרני

    היסטוריה וחומוס הם חג מולד פוסט-מודרני. את הגרסה המערבית הקלאסית אפשר לחוות בקניון ‭Big Fashion‬ בעיר. לקראת החג יתהדר הקניון

    בעץ אשוח, באיילים ובחנות ייעודית, ומדי יום סנטה-קלאוס יוביל תהלוכה ויחלק מתנות לילדים.

     

    גם סניפי רשתות המותגים מיישרים קו עם אחיהם האמריקאיים והאירופיים, וחלונות הראווה כוללים שלג ואיילים. לקראת החג יהיה כאן סייל מסורתי.

     

     (צילום: ארז בנק)
    (צילום: ארז בנק)

     

    זה אולי המקום היחיד בעיר שהוא רק בן ארבע וישו לא קנה בו ג'ינס, אבל הוא נעים, מעוצב באווירת מדרחוב ומותר לעשן בו, וגם קצת לקנא בנוצרים - שכבר ‭2,000‬ שנה אוכלים בכריסמס אותו לחם זנגביל, ליקר ביצים ועוגיות לבקוכן, ומעולם לא חשבו לשלב בהם ציפויי שוקולד, ריבת חלב או סוכריות קופצות. אולי בגלל זה החגים שלהם כל כך יפים: הם משמרים אותם.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: זיו ריינשטיין
    מתקשטת לחכובד החג. סנטה קלאוס בחנות נצרתית
    צילום: זיו ריינשטיין
    מומלצים