ההימור של רוני לוי / אורי קופר סוגר שבת
המאמן החדש של בית"ר ירושלים מגיע למועדון מבורדק, מקצועית וניהולית, ויש לו הרבה מה להפסיד - אולי אפילו מינוי עתידי למאמן הנבחרת. למכבי חיפה אסור להירגע וב"ש טיפסה עוד מדרגה למעמד של קבוצה "גדולה"
1. הזיכרון הציבורי של אוהדי כדורגל ומכתיבי דעת קהל לא תמיד תואם למציאות. לפעמים מה שאנחנו זוכרים משחקן זה מהלך אחד גדול שהתקבע בראש ובמקביל לא שמים לב שהמשך הקריירה שלו הייתה מבוזבזת. בפעמים אחרות מאמן שנכשל בקבוצה שלנו, נתפס כלא לגיטימי בעוד שבפועל הוא עמד בציפיות בכל מקום אחר. דוגמאות לא חסרות. ההבדל הזה בין התדמית לבין האמת הוא גם זה שמגדיר את השידוך של בית"ר ירושלים ורוני לוי כלא פחות מהימור.
עוד ב-ynet ספורט:
ההימור הוא לא של אלי טביב – הוא קיבל את המאמן הבכיר ביותר שהיה יכול להביא – אלא דווקא של לוי עצמו. חמש וחצי שנים עברו מאז עזב לוי את מכבי חיפה. הוא הצליח – אפילו בגדול – ברומניה ובקפריסין. אבל הציבור לא יודע או לא זוכר, אלא מסתכל על מה שקרוב אליו, פה בישראל. ובתקופה הזו לוי זכור לאוהדים המקומיים בעיקר כסגן של אברם גרנט בטבלת ה־"מועמד לאמן את". שתי תקופות האימון האמיתיות שלו בארץ, במכבי פ"ת ובבית"ר, היו קצרות והסתיימו בהתפטרות. שלוש האליפויות בחיפה הן כבר זיכרון ישן.
היחיד שמקדים את רוני לוי בטבלת ה-"מועמד לאמן את". אברם גרנט(צילום: AP)
לכן מדובר בהימור של רוני לוי. הוא מגיע לקבוצה מבורדקת, מקצועית וניהולית. הובטח לו חיזוק, אבל אף אחד לא יודע מי בדיוק יגיע ובכמה. אם בית"ר לא תרים את הראש – ולא משנה אם באשמתו – יהיה לציבור ולמקבלי ההחלטות (בהנחה שהם לא נגועים באינטרסים) קשה יותר לדבר על לוי בהקשר, למשל, של הנבחרת בעתיד או של אחת הקבוצות הגדולות. לאו דווקא בצדק, אבל ככה זה עם הזיכרון - יש לו החלטות משלו.
טביב, כאמור, פעל נכון כי לוי הוא מאמן טקטי ובית"ר זקוקה נואשות לאחד כזה. אם רן בן־שמעון הגדיר את חוסר המשמעת בקבוצה שלו כ־"דאלאס נגד פיניקס", הרי שבית"ר היא משחקון פנימי של ההארלם גלובטרוטרס, חסר כל משמעת וארגון. אל תצפו שבית"ר תשחק פתאום מלהיב. להיפך, המשחק שלה יהיה מסודר יותר במובן הדנפיסיבי של המילה במטרה לשפר תוצאות.
אל תצפו לכדורגל מלהיב. אוהדי בית"ר(צילום: ראובן שוורץ)
את השינוי הצפוי הזה לא נראה כבר מול מכבי ת"א בטדי. המאמן החדש לא יהיה הערב על הקווים אלא ביציע. מצד אחד יש בכך היגיון מסוים. הרי אם לוי לא העביר אימון בבית"ר אין לו שום השפעה מקצועית על המשחק. אבל לטעמי הוא כן היה צריך להיות שם. אפילו בלי לצעוק הוראות, אלא פשוט לתת לשחקנים איזה ביטחון או אולי הכוונה שקטה. אז מה אם יש תחושה שמכבי תביס את בית"ר? אם כבר לקחת הימור בתפקיד הזה אז לך איתו עד הסוף.
2. מי הקבוצה עם רצף הניצחונות הגבוה בליגה? התשובה, כמה שזה מפתיע, היא מכבי חיפה. היחידה שאספה 12 נקודות בארבעת המשחקים האחרונים שלה. אריק בנאדו, כך נדמה, ייצב הרכב (שלא כולל את עזרא הפצוע) ופתאום הכל נראה בסדר. אבל לפעמים הצלחה רגעית היא אסונה של קבוצה, כי מתקבלת התחושה שאין מה לתקן. אז זהו, שיש, ולחיפה אסור להירגע. למרות עשרה שערים בארבעת המשחקים האלה חיפה עדיין לא מספיק טובה ויעקב שחר חייב לזכור זאת בעודנו מתקרבים לחודש ינואר הגדול.
חייב שחקן כנף. גם חלוץ. אריק בנאדו(צילום: ראובן שוורץ)
למרות הניצחון אתמול חשוב להדגיש שמשחק האגפים של חיפה די מת, או לפחות נמצא בשלבי גסיסה אחרונים. אלון תורג'מן עוד סביר בצד, אבל שמעון אבוחצירא גם זה לא. חיפה זקוקה קודם כל לשחקן כנף. היא זקוקה לאחד כזה אפילו יותר משהיא זקוקה לחלוץ (והיא חייבת חלוץ). המהלכים בחודש הבא יבהירו לנו היטב מה השאיפות של שחר.
3. אין יותר מדי מה לומר על המחצית השנייה בין הפועל חיפה להפועל באר־שבע. 11 שחקנים מול תשעה זה לא כדורגל ולא ספורט. אבל על המחצית הראשונה אפשר וצריך לדבר, כי זו היתה עוד מדרגה חיובית בטיפוס של באר־שבע לעמדת קבוצה "גדולה" בכדורגל הישראלי.
הפועל ב"ש עשתה סוויץ' בראש(צילום: ראובן כהן )
כן, המחצית הזו הסתיימה בשוויון, אבל היא הראתה יפה מאוד איזה כבוד מקבלים – ולוקחים בעצמם – השחקנים של אלישע לוי. בזמן קצר יחסית באר־שבע עברה טרנספורמציה נדירה, שלא מתרחשת בקלות אצל כל קבוצת צמרת. היא פשוט מגיעה למשחקים כמו קבוצה שיודעת שהיא ברמה אחרת מהיריבה שלה, וניגשת למשימה עם מנטליות דומה לזו של מכבי ת"א או חיפה.
באר־שבע משחקת מהר (יחסית לקבוצה ישראלית כמובן), יודעת שאם תנצל את הזמן גם תנצח. ברדה, בוזגלו ושות' יוצאים קדימה בכל הזדמנות. פריצה אחת של לוטם זינו הייתה הדוגמא המושלמת. שימו את זינו בקבוצה אחרת, וכשהכדור מגיע אליו הוא נעצר ומתחיל להרהר מה לעשות. אבל בבאר־שבע לא עוצרים אלא מחפשים את הדרך לתקוף. לא תמיד דברים מתחברים, לא בכל שבוע השחקנים הבולטים בשיאם, אבל הסוויץ' בראש שם – וזו, לא אליפות, הייתה המטרה הנשגבת אליה באר־שבע רצתה לשאוף העונה. היא השיגה אותה מהר מהצפוי.
לפנייה לכתב/ת 
רוני לוי
צילום: אלי אלגרט
מומלצים
