פסיקה: פלסטינים בשטחים ייהנו מחוקי העבודה

יחסי העבודה בין מעסיק ישראלי לעובד פלסטיני המועסק על ידו בשטחי יהודה ושומרון ובבקעת הירדן, כפופים לחוק הישראלי. כך פסק לאחרונה בית הדין הארצי לעבודה. המשמעות: המעסיק חויב לשלם לעובד פלסטיני פדיון ימי חופשה, דמי הבראה, דמי חגים, הוצאות נסיעה, הפרשי שכר מינימום ופיצוי בגין היעדר ביטוח פנסיוני.  

• שכר מינימום ביו"ש: הממשלה מעכבת האכיפה
• זכויות העובדים מעבר לקו הירוק בכי רע
• בהריון ומעבר לקו הירוק? יכולים לפטר אותך
  

פסק הדין ניתן במסגרת ערעור על החלטת בית הדין האזורי, שקבע כי יש להכיר בזכויות העובד של תושב פלסטיני מהכפר טמון שליד ג'נין, שהועסק בחקלאות במושב רועי בבקעת הירדן. בית הדין הארצי לעבודה הותיר את פסיקת בית הדין האזורי על כנה, לפיה הדין החל באזור הוא הישראלי ולא הירדני, תוך החלה רטרואקטיבית על חוזה העבודה ביניהם.

בהחלטה מפורט כי העובד, תושב הכפר טמון שבנפת ג'נין, הועסק אצל מעסיק ישראלי בחקלאות במושב רועי בבקעת הירדן. לאחר שיחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו, תבע העובד את המעסיק, בדרישה לשלם לו רכיבים שונים הקשורים בתקופת עבודתו ובסיומה.

בית הדין האזורי קיבל את התביעה של העובד בחלקה ופסק לו פיצוי כספי, אולם שני הצדדים ערערו על ההחלטה. המעסיק טען כי העובד אינו זכאי לפיצוי בין היתר משום שאינו אזרח ישראל ומכיוון שהעבודה בוצעה באזור שהדין הישראלי לא חל עליו. העובד ערער בין השאר על קביעות בית הדין האזורי בדבר תקופת עבודתו ומתכונתה, נסיבות סיום ההעסקה ורכיבים נוספים.

בית הדין הארצי דחה את הערעור של המעסיק תוך שהסתמך על פסיקת בג"ץ משנת 2007 בשם "הלכת זאב". על פי הלכה זו, בחוזה עבודה בין מעסיק ישראלי לעובד פלסטיני, הזיקה הטריטוריאלית אינה הזיקה הבלעדית והמכרעת, אלא יש לאמץ מבחן רחב יותר, "מירב הזיקות" - שלוקח בחשבון גם את שיקולי המדיניות ועקרונות יסוד דיני העבודה.

בהחלטה נקבע כי יש להחיל את ההלכה הזו באופן רטרואקטיבי ולפיכך היא חלה על חוזה העבודה שבין העובד הפלסטיני למעסיק. בנוסף נדחו טענות המעסיק לפיהם החלה רטרואקטיבית של ההכלה עלולה לגרום נזקים כבדים למעסיקים הישראלים בשטחים ולתושבים הפלסטינים המועסקים על ידם. במקביל נדחה גם הערעור שהגיש העובד.