אנחנו מכוערים
כשמנהיגינו רוחצים במי ורדים וכששליש מילדי ישראל דורדרו לעוני, כשפוגרומים הפכו לשגרה. זנחנו את חברת המופת והציניות החליפה ערכים
אנחנו מכוערים כשבלילות החורף הקרים בקודקוד הפירמידה רוחצים זחוחים במי ורדים ואילו בבסיס, ההולך ומתרחב, המקרר מתרוקן, המים פושרים, ולכל כך הרבה קשישים רק "לחם צר ומים לחץ".
אנחנו מכוערים כשמנהיגינו בושים מכדי לחלוק בדרום אפריקה כבוד אחרון לנלסון מנדלה וכשהם מוקעים בעמי העולם כמחולליו של אפרטהייד מסוג חדש ביהודה ושומרון.
עוד בערוץ הדעות של ynet:
אתה אולי ההומלס הבא / גיל גן-מור
סותמים פיות לארגוני השמאל? / שאול רוזנפלד, יריב אופנהיימר
אנחנו מכוערים כשאין צדק בירושלים ויש איפה ואיפה במדיניות הממשלה: "טורבו" התיישבותי ל"מייהדים", וחנק והגבלות לערבים.
אנחנו מכוערים כשדרדרנו שליש מילדי ישראל אל מתחת לקו העוני, ותהום ענקית פעורה בהישגים הלימודיים בין מבוססים לעניים (יאנוש קורצ'אק מתהפך בקברו).
אנחנו מכוערים כשפוגרומים ופשעי שנאה נגד מיעוטים נעשים לעניין של שגרה, ואין מושל בישראל שידרוש מחיר מן הפורעים ויגן על המותקפים (מזל שיש צדיקים יהודים מקבוצת "תג מאיר").
אנחנו מכוערים כשבחרנו בשפה אורווליאנית כדי לכנות פליטים בתואר "מסתננים", וכדי לרמוס את המוסר הטבעי בשם חוקי המדינה ותקנות השעה. יהודים ותיקים שהיו מבקשי מקלט עדיין חיים עמנו והפצעים לא מגלידים, אך אין בכך כדי להפריע ליהודים עכשוויים להיות "גיבורים" על חסרי כול.
אנחנו מכוערים בהקציבנו לתרבות ולאמנות פחות ממחצית מהממוצע שבמדינות המפותחות, בהזנחת השידור הציבורי, ובהפקרת הזירה ללחם ושעשועים של הטלוויזיה המסחרית - שם שפע הריאליטי מסתיר את המציאות. מה הפלא שכה מתרבים במקומותינו "נזמים באפי חזירים".
והמדדים כולם - של הטוב, הצודק, הראוי והיפה - הלא הם בדברי הנביאים, ההוגים, היוצרים והמחנכים הגדולים, חקוקים כנכסי צאן ברזל של משפחת העמים, ולנו היו מסד ומשענת בעת רדיפות, אפליה, דיכוי ושאר ימים נוראים.
ובל נגיד שאלה נאצות בוגדניות של עוכרי ישראל - כי יהיה זה כמעשה אחאב הרשע וכדרך נבלים שלהם הפטריוטיות היא מפלט אחרון והתחמקות שפלה.
ובל נגיד שאלה מילות סרק של יפי נפש - כי בכך נעיד על עצמנו שאת חברת המופת זנחנו, שהיופי לנו לצנינים והציניות כבשה את כל הערכים.
ובל נגיד שאין כמונו יפים, וצדיקים ונאורים - ושיילכו לעזאזל המבקרים - כי בכך כבר חטאה אימא של שלגיה: ניפצה את המראה במקום לשפץ את פרצופה.
פרופ' נמרוד אלוני הוא ראש המכון לחינוך מתקדם במכללת סמינר הקיבוצים.
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
