להיות טבעת בעץ חיים של ילד: סיפורה של אם אומנת
לפני כעשר שנים הן הגיעו אל המשפחה שלה ופתחו את הדלת למסע יוצא דופן. בטור אישי היא מספרת כיצד פתחה את ביתה לשתי ילדות שאיבדו את אמן ולמדה להתמודד עם שאלות של אמהות שונה ממה שהכירה, וגם לפתוח את הלב ולהפוך למשפחה מלוכדת ומאושרת
בגיל 5.5, ללא כל התראה או הכנה, חרב עליהן עולמן של התאומות חן ונוי (שמות בדויים). האם, חד הורית, שגידלה אותן, הלכה במפתיע לעולמה. כך, בדרך לא דרך, הן נכנסו לחיינו והפכנו עבורן למשפחת אומנה.
לא אשכח את המפגש הראשון איתן - קצוצות שיער, מפוחדות, מלאות צער, מבולבלות, כואבות ומכונסות בעצמן, נאחזות זו בזו, כמו מבקשות להפיג פחד ולמצוא נחמה. נשביתי. מאותו רגע היה ברור שאין דרך חזרה. מכאן הופך מסען למסעי שלי ושל ילדיי.
עברנו הכנה מאוד מדוקדקת במסגרת קורס בעמותת "אור שלום", ואני סומכת לגמרי על הכישורים האימהיים שלי, הרי אני כבר אם מנוסה, מגדלת את ילדיי הביולוגיים. 'זה צריך להיות קל', חשבתי לעצמי. טעיתי. להיות אם אומנת זה הרבה דברים, אבל קל זה לא. זה נותן סיפוק, זה מלמד את הילדים שלך משהו על נתינה, פרופורציות וקבלת האחר, זה ממלא את הלב, זה אור בבית. אבל קל, זה לא. זה מאוד מורכב.
לפתוח את הבית, לפתוח את הלב
אני מפנה להן מקום בחדרה של ביתי, יוצאת איתן לקניות, מקשטת את חדרן בצבעים עליזים. מלטפת אותן בבכיין. מסייעת להן לקלוט את האווירה בבית. כך אני מכריזה לדוגמא: "היום אנחנו עושים סדנא איך שורכים נעליים." כל המשפחה על הרצפה, מתרגלת שריכת נעליים, גם המאומנים שבינינו. או "אצלנו בבית יש כלל: לטעום חייבים, לאכול- לא חייבים" וכך הלאה. מהר מאד אני מבינה שזהו החלק הקל.
לאחר שפתחתי את דלתות ביתי, מתחיל החלק המורכב יותר: איך פותחים את דלתות הלב? איך מסתגלים לריח גוף של ילד לא שלך? איך לומדים לקרוא תווי פנים? מימיקה? מבע? מבט?
לכולנו, כאמהות, ברור מה משקל המונח " קשר אם-ילד". אותו קשר הבנוי חוטים דקים ושקופים, אך חזקים כל כך שיחדיו יוצרים את המארג הבלתי ניתן להתרה. אך איך טווים מארג כזה עם ילד לא שלך? האם צריך בכלל? אולי אין זה נכון? הרי הילדות אינן בנותיי, ויתכן כי ביום מן הימים תלכנה מכאן? אולי אביהן ירצה לגדלן?
אני מתחבטת בשאלות ואומרת לעצמי: "את הרי לא אמן. לעולם לא תהיי. מה תפקידך? והרבה מעבר לתפקיד, מה משמעות מקומך בחייהן?" ומגלה שאני כבר לא כל כך בטוחה בתשובות. ושתיהן הרבה פחות.
מנגד, אני רואה את ילדיי, שחשבתי שהם מוכנים להיות משפחת אומנה. הרי הם שותפו בהחלטה והיו בעד, אבל אז לפתע אני נדרשת להתמודד עם אמירתה הצורבת של בתי "אמא, הייתה לי ממלכה שלמה, עכשיו יש לי שליש".
אז איך מרגיעים שתי בנות שחוו יתמות בגיל צעיר כל כך, שנעקרו בין ליל מסביבתן? איך נותנים מקום לתסכולה של בתי הביולוגית והכי חשוב, איך אני נרגעת? עם הזמן הבנתי שאוכל להירגע ולהרגיע רק אם אבין שזהו תהליך. תהליך קשה, מאתגר, אבל גם מעניק לילדיי ערכים חשובים, באופן ששום דרך אחרת לא תצלח. אני מזכירה לעצמי כי גם הקשר עם ילדיי הביולוגיים לא נבנה ביום.
למדתי איך להתמודד עם כל סיטואציה שתיווצר ועם אתגרים שלא הכרתי בעבר. כשהבנות עצובות, אני , לצד ההבנה לכאבן, מנסה ללמדן הומור מהו. כך למשל, בארוחת הערב אני "פותחת מסעדה" ומקבלת הזמנות, הילדים מזמינים אוכל. חן הקטנה מזמינה ביצה מקושקשת. אני לוקחת טוש אדום, מקשקשת על הביצה ומגישה לה. היא נדהמת, מביטה בי. "לא זה מה שביקשת?" הילדים צוחקים. היא צוחקת. היום היא אחת המשעשעות בבית.
עברנו יחדיו, כ"משפחה מיוחדת", כל כך הרבה רגעים מרגשים שלא היינו זוכים להם בדרך אחרת. אני זוכרת, כאילו זה היה אתמול, את העיניים הנוצצות שעה שלראשונה אפשר היה להצמיד סיכת ראש יפה לשיער הקצוץ. היום שיערן , תלתלים תלתלים, גולש על כתפיהן.
או את הפעם הראשונה ששמעתי את בתי הביולוגית יוצאת להגנתה של נוי שננזפה על ידי, בשעה שאני חייכתי ביני לביני. אני רואה אותה מחליקה את שיערן, או מחליפה איתן בגדים והלב מתרחב ויודע שנצלח כל משוכה ושעשינו את ההחלטה הנכונה.
חן ונוי הן בנותיי כבר כמעט 10 שנים. שום דבר כבר לא ישנה את זה. עברנו הרבה יחד, השאלות שהתרוצצו בתחילת הדרך, כבר לא קיימות. אין כל הבדל בכניסתן הביתה, באופן זריקת התיק בצד בחדר. איני אמן הביולוגית. יש לי תפקיד אחר בחייהן. את אמן הביולוגית הן זוכרות היטב. אן נושאות את שמה באהבה, אבל אני יודעת שעבורן אני האמא.
היום אני יודעת איך זה להיות טבעת בעץ החיים שלהן ואני תקווה ותפילה שעץ חיים הוא.
חן ונוי, אני אוהבת אתכן בכל ליבי. אמא.
- עמותת אור שלום
מחפשת בימים אלה משפחות אומנה לילדה בת 3 ולזוג אחים קטנים. חשוב לציין שמשפחות אומנה זוכות לסיוע כספי ממשרד הרווחה, על מנת שהאומנה לא תהפוך לנטל כלכלי על המשפחה. בנוסף, צוות מקצועי של עמותת אור שלום מסייע ומלווה בכל בעיה וקושי. עם קליטת הילד/ה במשפחה חדשה, זכאי אחד ההורים לחופשת לידה על פי חוק. משפחות המעוניינות לקבל פרטים נוספים, מזומנות להתקשר לאור שלום, בטלפון: 02-9936925
לפנייה לכתב/ת 
