בזוגיות, לשחרר את הרסן או להחזיק קצר?

עוד בנושא:

גבר נוהג, אישה מחלקת הוראות

לגרום לאישה שלך להיות מאושרת ב-10 צעדים

והוא ימשול בך: אישה רוצה גבר שיודע להנהיג?

הכל התחיל מזה שמאיה (השמות בכתבה בדויים) סיפרה לי שדודתה, אותה היא מעריצה מגיל 0, המליצה לה בפירוש "להחזיק את בעלה קצר". כששאלתי למה היא התכוונה, הבנתי שההמלצה היא לא לתת לו לצאת לבד עם חברים, כל בילוי חייב להיות איתה, ואין דבר כזה "ספייס" או זמן בנפרד. ההסבר לכך בלשון הדודה היה: "ברגע שתשחררי את הרסן, הוא כבר יתחיל לקחת אותך כמובנת מאליה ולא יספור אותך יותר".

מה התגובה שלי, אתם שואלים? ובכן, מי שכבר מכיר את הראש שלי, וודאי מנחש שהזדעזעתי מזה. לא רק שזה לא בריא "להחזיק קצר" - זה גם מתכון כמעט בטוח לפירוק הזוגיות. יש אולי זוגות שהגישה הזו טובה להם, אבל האמינו לי שהם במיעוט. הרי אף אחד (או כמעט אף אחד) לא אוהב שחונקים אותו. לכן אני ממליצה בדיוק ההפך - כדי להצליח בזוגיות, חשוב מאוד ששני הצדדים ייתנו ספייס.

היו חכמים, תנו ספייס

מה זה אומר? קודם כל, לצאת בנפרד מדי פעם (פעם בשבועיים או בחודש). כמובן שלכל זוג יש את הקווים האדומים שלו ואת ההגדרה המדויקת ליציאה לבד - יש כאלה שמפרגנים לבן הזוג ללכת לחברים הביתה אך לא מוכנים בשום פנים ואופן שהוא יצא לברים או למועדונים, ואחרים שזה פחות חשוב להם.

כל זוג והגבולות שלו. ועם זאת, אני חושבת שזה ממש הכרחי לתת ספייס לצד השני, במידה זו או אחרת, ויש לכך כמה סיבות: קודם כל, תמיד עושה טוב להיפרד קצת כדי לתת הזדמנות לגעגועים לפעול, לכן תמיד אומרים שהזוגיות היא בשיאה כשהבעל יוצא למשל למילואים - כך שני בני הזוג מספיקים להתגעגע וגם להעריך יותר האחד את השנייה.

הסיבה השנייה שבגללה כדאי לכם לתת ספייס לצד השני (גם אם ממש לא בא לכם לעשות את זה), היא כדי להשאיר לכם אופציה לספייס אישי, כשתרצו. הרי גם אם היום אתם לא מרגישים צורך לצאת לבד, האמינו לי שבשלב מסוים תרגישו חנוקים ותרצו קצת מרחב, אך לא תוכלו לדרוש זאת אם תמיד מנעתם מהצד השני לקבל את הספייס שהוא רוצה. הרי נאה דורש, נאה מקיים.

והסיבה השלישית והפחות ברורה, היא שברגע שאתם מפרגנים לבן הזוג ומעודדים אותו לצאת לבד, אתם משדרים מסר סמוי שאתם מסתדרים לבד, שיש לכם חיים עצמאיים משלכם, שאתם לא תלויים בו והכי חשוב – שאתם סומכים עליו לשמור לכם אמונים. כשאתם משדרים מסר כזה, אתם בעצם אומרים: "אני אוהב/ת אותך, אבל יכול/ה גם בלעדיך", מה שגורם לצד השני לרצות אתכם עוד יותר, ואת זה אני אומרת לכם באחריות!

אז לסיכום, אני יודעת שקיימת אסכולה שמעודדת "להחזיק קצר", אך אני דוגלת בדיוק בהפך, כמובן בגבולות נורמטיביים. ושימו לב, זה תקף לא רק לזוגות ותיקים, אלא גם לתחילת הקשר. גם כשאתם ממש בהתחלה של הזוגיות, הכלל הזה תקף.

הטלפון שלא היה

קחו לדוגמה מקרה שהיה לי לא מזמן: שידכתי בין בחור שהוא מנהל מכירות וכל היום בדרכים, לבין בחורה שהיא תקציבאית במשרד פרסום ועובדת סביב השעון. נתתי לו את הטלפון שלה כדי שיקבעו לדייט ראשון, והיא ידעה שהוא אמור להתקשר אליה. הוא אכן התקשר יום אחד בשעות אחר הצהריים, והיא לא ענתה, אז הוא סימס לה שתחזור אליו. היא כתבה לו שהיא בפגישה ושתחזור אליו כשתתפנה. יום העבודה שלה הסתיים כמעט בחצות באותו יום, ולכן היא לא התקשרה. למחרת בבוקר הוא כבר התקשר שוב, וכמעט נזף בה בטלפון על כך שלא חזרה אליו, ושזה לא מכבד וכדומה.

נכון, אולי היא היתה צריכה לסמס לו באותו לילה ולומר שהיא מתעכבת בעבודה ולכן לא מתקשרת, אבל גם אם לא - הם אפילו עוד לא שוחחו פעם אחת, כך שהיא לא חייבת לו דבר, והוא לא צריך להלחיץ אותה ובטח שלא לנזוף בה. באותו רגע היא התקשרה אליי ואמרה שהיא לא מעוניינת לפגוש אותו. האמת? הבנתי ללבה כי היא הרגישה שהוא לוחץ עליהם ושהם התחילו ברגל שמאל. מה שכן, באותה נשימה גם הסברתי לה שגם היא לא היתה בסדר, כי אם אומרים למישהו שתחזרו אליו, אז חוזרים בזמן שאמרתם. זה לא מנומס לעשות אחרת. בכל מקרה, היה לי נורא חבל שהקשר ביניהם התפקשש על שטות כזו.

כמובן שגם דאגתי להסביר לבחור מה לא היה בסדר ושיפיק לקחים להבא. ובכל מקרה, המסקנה ברורה: תנו ספייס, בין אם מדובר בתחילת קשר או בזוגיות של שנים על גבי שנים. זה יעשה לכם רק טוב.

וטיפ לסיום: המושג "ספייס" שונה אצל כל אחד מאתנו, אז חשוב לערוך תיאום ציפיות ביניכם ולראות מה מקובל ומה לא. באיזו תדירות זה בסדר לצאת לבד? לאיזה מקומות? עם איזה חברים? בעלי ואני תמיד הקפדנו לפרגן האחד לשנייה בספייס הדדי, וכל זאת תוך שמירה גם על מסגרת של זמן איכות משותף ותיאום ציפיות, ואנחנו נשואים באושר כמעט 25 שנה. זה עובד!

בואו להכיר רווקים ורווקות בפייסבוק של ערוץ יחסים

הכותבת היא הראלה ישי, שדכנית לחילוניים, מסורתיים ודתיים, ובעלת רשת משרדי שידוכים "דו-לב".